כשהיא נטולת מאבטחים, חלפה ציפי לבני בסערה על פני המצלמות בכניסה ללשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת ביום רביעי אחר הצהריים. עשרים שעות קודם היא ישבה בחדר בוושינגטון עם סאיב עריקאת, ועכשיו היא הסתגרה שעה ארוכה עם נתניהו, כשלצדה הבייביסיטר הלאומי, עו"ד יצחק מולכו.
ספק אם גם שני אלה יודעים לאן הולך נתניהו. התמונות של טקס חידוש המשא ומתן מוושינגטון, המחשה ויזואלית של דיבורים בני חודשים ארוכים, הקפיצו באחת את המניות הפרלמנטריות של התהליך המדיני. פוליטיקאים בכירים אחדים העריכו השבוע שהסיכויים להסדר אולי נמוכים, אבל הם כבר לא אפסיים כשהיו.
הסדר קבע בנוסח אהוד אולמרט מינוס נמצא מעבר ליכולותיו הפוליטיות של נתניהו, וכנראה גם מעבר ליכולותיו הנפשיות. כוחו לא יעמוד לו להעביר הסכם שמשמעותו היא חלוקת ירושלים, דגל סעודי על הר הבית, פינוי כל יישובי גב ההר, הבקעה, הר חברון ומחצית מגוש עציון, הפיכת אריאל לעיר ערבית והקמת מדינה פלשתינית על כל שטחי יהודה ושומרון עם בונוס בחולות חלוצה ואום-אלפאחם.
הסדר ביניים זה כבר סיפור אחר. נתניהו עשוי להשתכנע לדחות את הקץ באמצעות חתימה על מדינה פלשתינית זמנית (הגבולות זמניים, לא המדינה) על 60 אחוז מהשטח ופינוי יישובים אחדים – ואולי כבונוס יהיה סיפוח של מעלה-אדומים. הסכם כזה לא יחייב אישור במשאל עם כי הוא איננו כולל נסיגה משטחים בריבונות ישראל, והוא יאושר בכנסת ברוב משמעותי.
הבית היהודי לא יהיה כמובן בממשלה כזו, אבל ייתכן שחלק נכבד מבכירי הליכוד כן. אביגדור ליברמן למשל יתמוך כנראה בהסדר ביניים אם לא יכלול פינוי יישובים (לא שהוא חושב שיש לזה סיכוי). גם משה (בוגי) יעלון הצהיר בעבר על תמיכה במתווה דומה, למעט בסעיף עקירת היישובים.
שר החוץ האמריקני ג'ון קרי סגר לכאורה את הדלת בפני האפשרות הזו, כשהבהיר עם פתיחת השיחות ש"מטרתנו תהיה להשיג הסכם קבע בתשעת החודשים הבאים". גם הפלשתינים טורחים שוב ושוב להבהיר שאין שום סיכוי שיסכימו לפחות מהסדר קבע, אבל זה קורה עוד לפני תשעה חודשים של מכבש לחצים אמריקני.
תסריט הבלהות של נפתלי בנט וחברי הכנסת של הליכוד הוא לקום בוקר אחד ולגלות שהסכם נחתם מתחת לאפם, ושהם שימשו כל העת כרשת הביטחון הפרלמנטרית של הסכם לבני-עריקאת. הם נזכרו השבוע בהסכם אוסלו, שדבר קיומו נודע שבועיים בלבד לפני טקס החתימה החגיגי על הבית הלבן.
מסיבה זו בונים שם על מידע מוקדם. זאב אלקין יושב על צינור המידע במשרד החוץ, יעלון במשרד הביטחון ובנט בקבינט. החיישנים שלהם אמורים לתת להם סימן אם משהו קורה. זה דבר שאמור להרתיע את נתניהו: את ההצעה הנדיבה הוא אמור לתת עוד בתחילת המסדרון, אבל עד שיחצה אותו כדי לשמוע את תשובת הפלשתינים הוא יגלה שכבר אין לו ממשלה.
דפוס דומה, ככל הידוע, עיכב את נתניהו ב-2010 מפריצת דרך במשא ומתן עם בשאר אסד על מסירת הגולן. הוא פוחד שליברמן ינטוש את הממשלה כבר כשישמע על הוויתורים הישראליים. חכו לדצמבר-ינואר, כשנתניהו יתבקש בנימוס אמריקני תקיף לשרטט על מפית קטנה את מפת הנסיגות שלו.
ויש עוד אפשרות אחת, והיא שנתניהו לא מתכוון לנסוע לשום מקום. כזכור, השעון של ראש הממשלה מכוון תמיד לזמן וושינגטון. ב-2013 כמו ב-2009, הממשל רענן, נוסע עוד על הדלק של הניצחון בבחירות לנשיאות ומרגיש חופשי לפעול. אבל בחודש מאי הבא, עם תום המשא ומתן, הפוליטיקה האמריקנית כבר תהיה שקועה עד צוואר בבחירות אמצע הכהונה, שבהן מוחלף כל בית הנבחרים ושליש מהסנאט. למומחי וושינגטון כנתניהו ושגרירו החדש רון דרמר יהיה קל בהרבה להפעיל לחץ על הממשל באמצעות חברי הקונגרס, שיחפשו אז במרץ את הקול היהודי.
ובאותו עניין
"היה פה מנהיג דגול שאמר שהוא לא יודע אם להאמין לידך הימנית או לידך השמאלית. אתה האדם היחיד שאני מכירה שמשפט אחד שלו מתפרש באופן הפוך לחלוטין על ידי שתי הקצוות של הבית הזה, וזה מתפרש הפוך לחלוטין, כי מי שרוצה לשרוד יחד איתך בממשלה מפרש כל משפט שלך באופן שיאפשר לו לשבת בכיסא ולהרגיש בנוח. כי אתה תמשיך לשמור על עמימות, כי אתה לא תאמר את האמת. כי אתה יודע שעם האמת הזאת – או שאתה לא יכול ליישם אותה, או שאתה לא יכול להחזיק בקואליציה הזאת" (מתוך דבריה של יו"ר האופוזיציה ציפי לבני במליאת הכנסת, דצמבר 2010).
יאיר ישבור שמאלה?
תשעת חודשי השקט שקנה נתניהו עשויים ליצור הרבה רעש פוליטי עם סיומם. כולם מדברים על אפשרות של פרישה מימין, אבל הקואליציה צועדת למשבר גם במקרה ההפוך, אם המשא ומתן יסתיים בלא כלום.
מה תעשה למשל ציפי לבני אם יתברר לה שהמפה של נתניהו ושלה שונות באופן מהותי? איך תצדיק את המשך ישיבתה בממשלה?
כולם מדברים על לבני, אבל בטעות אף אחד לא מדבר על יאיר לפיד. לאור ההנחה הסבירה שבעוד שנה לא יהיה כאן טוב יותר מבחינה כלכלית, לפיד יצטרך למצוא דרך לבדל את עצמו מנתניהו וליצור משבר שיחלץ אותו מבית הקברות הפוליטי הקרוי "משרד האוצר".
איך מחוללים משבר שמציב אותך כמתחרה עם נתניהו על ראשות הממשלה? אחרי הקיצוצים והגזרות לפיד כבר לא יוכל לרוץ על הכרטיס הכלכלי-חברתי. בנושא השוויון בנטל נתניהו גיבה אותו באופן מלא, ולכן מה שנותר לו הוא לשבור שמאלה.
אם המשא ומתן ייתקע, יו"ר יש עתיד – או יותר נכון, שליט יש עתיד – יעמוד בפני פיתוי רציני לנטוש את הממשלה על הרקע הזה, כשהוא מותיר את נתניהו עם 43 ח"כים בלבד בקואליציה. בכירים ביש עתיד ובליכוד כאחד התחילו השבוע לדבר ברצינות על התסריט הזה.
האבסורד הוא שדווקא דחיפה להסדר מאיימת ישירות על קיומה של יש עתיד. אם נתניהו אכן ייסע שמאלה, הוא ידרוס אלקטורלית את לפיד. זה בדיוק מה שקרה ללפיד-קשישא לפני עשור: הוא דחף את אריאל שרון לביצוע ההינתקות. שרון השתכנע, הפך ליקיר המרכז-שמאל, ובבחירות שלאחר מכן קדימה מחקה את שינוי בלי להותיר לה זכר.
מוזר שלפיד הבן לא למד את הלקח הזה. בספרו המשובח 'זיכרונות אחרי מותי' הוא טען ששינוי קרסה כי גמדי המפלגה מיררו את חיי אביו. הטראומה המשפחתית הזו גרמה לו השבוע למגר באקט פרלמנטרי אלים את ניצני המרד המבויש של ח"כ עדי קול בהצבעה על חוק המשילות. המסר שלפיד הפנים הוא שאת המורדים צריך לחסל כשהם קטנים – אבל הלקח הזה כנראה שגוי.
