כאילו לא די בגל הטרור, ענף המלונאות בירושלים ספג לאחרונה עוד מכה: 120 לקוחות ותיקים כבר ממעטים מאוד להתארח במלונות הבירה. דיוני הכנסת הליליים, שאפיינו פעם את ימי שני ורביעי, הולכים ונעלמים מהעולם. סדר היום הפרלמנטרי העמוס לעייפה בחוקים ופיליבסטרים הולך ומידלל, הולך ומידלדל.
קחו לדוגמא את יום שני האחרון: "ישיבת הכנסת נעולה", הכריז היושב ראש התורן, מאיר כהן, מול מליאה ריקה בשעה 19:37 בערב. פעם זה היה יום הכנסת הפעיל ביותר, שמסתיים עם שחר. עכשיו, שעתיים וחצי הספיקו כדי לדחוס גם נאומים בני דקה, גם את טקס הזיכרון ליצחק רבין, גם דברי ברכה לנשיא ניגריה, ועוד שני חוקים זניחים. זה עוד נחשב פיליבסטר ביחס למה שקרה למחרת: דיוני יום שלישי החלו בארבע, אבל הסתיימו ב-18:38, רק דקה ארוך יותר מהיום הקודם.
במקרה זה, לא הכנסת אשמה. היא המארחת של הדיונים, אבל בעלת הבית האמיתית על סדר היום הפרלמנטרי זו דווקא הממשלה. כשאין לה מה לקדם, לכנסת אין במה לדון. מאז קמה הממשלה הזו, כל מה שהביאה, למעט התקציב, זה התנאים הסוציאליים, לא העבודה עצמה: דחיית אישור התקציב, הגדלת מספר השרים, העברת סמכויות משר לשר.
גם ועדת השרים לחקיקה, שמגבשת את עמדת הממשלה על הצעות חוק פרטיות, עומדת בשממונה. "נדחה בחודש", "נדחה בחודשיים", "נדחה ל-1.1.2016" שורבט בכתב יד על חלק ניכר מהצעות החוק הפרטיות.
השיתוק החלקי הזה נובע מכמה סיבות. ראשית, מהרוב השברירי מאוד שממנו נהנית הממשלה, או יותר נכון – שממנו היא סובלת. כשהרוב קטן, פקידים באוצר או במשרדים אחרים לא מעזים להציע רפורמות שקשה לקדם גם עם יותר אצבעות בכנסת. שנית, מהשמרנות של ממשלת נתניהו הרביעית, שהפכה לפסיביות. עם כל הכבוד לעיסוק באיראן, הר הבית והאינתיפאדה, קשה לשים את האצבע על מהלכים אזרחיים משמעותיים שהקואליציה הנוכחית גם רוצה לקדם וגם מסכימה עליהם. זה טוב לשעות השינה של הח"כים, הרבה פחות טוב לציבור.
(פורסם במקור ראשו)
