לוח השנה זימן ליצחק הרצוג באמצע חקירה את הצורך המשפיל להגיע לשני כנסים שהתניעו באופן לא רשמי את המסע להדחתו. הוא נאלץ לדבר על החבל לא בבית התלוי, אלא בבית התליין.
לכאורה, עמיר פרץ ושלי יחימוביץ' גיבו אותו בנאומיהם. אבל אם מקשיבים היטב לדברים של פרץ, שומעים משהו אחר. "אין זו תקופה פשוטה לכל אדם", זעק פרץ, "ובוודאי לא לאיש פוליטי כל כך בכיר. אתן לך את המרחב הנדרש כדי שתסיר את העננה הזו שמעיבה עלינו ועל חיינו הציבוריים". אתה מסובך חזק, אמר בעצם פרץ, וניחם אותו בערך כמו מי שמגיע לשבעה וממלמל: אסון נורא, אסון נורא.
הרצוג שעלה מיד אחריו לבמה מיהר לעקוץ בחזרה: "אצא מזה", חרץ. "גם אתה עמיר היית במצבים קשים מאוד, קשים מאלה". רוצה לומר: אני מסובך? אני לפחות לא ניהלתי מלחמה כושלת עם משקפת סגורה. קטן עליי חקירה פלילית.
דרעי והרצוג מנהלים מאבק הישרדות שמסתבר קשה בהרבה משנראה מראש. התביעה להשעיה על סמך בדיקה משטרתית בלבד נראית פתאום הרבה פחות מופרכת. ב-2007 משה קצב התבצר במשכן נשיאי ישראל חצי שנה ארוכה בעוד המשטרה חוקרת אותו על מעשי אונס סדרתיים. ב-2008 נדרש הליך דרמטי יומיומי של עדות מוקדמת של משה טלנסקי על שוחד, וגם אז לקח לראש ממשלת ישראל אולמרט שלושה חודשים כדי להודיע על הסכמתו להתפטר. ב-2016 הכללים אחרים: עצם קיומה של בדיקה משטרתית על עבירת בחירות בהיקף זניח יחסית – 40,000 ₪ מתוך סכום כולל של מיליון, מספיק כדי להעלות את סוגיית ההשעיה.
הסחף הזה בעייתי מאוד מבחינה דמוקרטית. היה היגיון בחוק יסוד הכנסת שעסק בהשעיית ח"כים אחרי הרשעה בדין. גם פסיקת בג"צ על השעית שרים עם התגבשות כתב האישום עדיין נפלה במתחם הסבירות. ההחלטה על סילוקו של נבחר ציבור רגישה, שאפשר לקבל אותה רק תוך הסתמכות על הכרעתם של שופטים או למצער היועץ המשפטי לממשלה. הדהירה להשעיה על סמך בדיקה משטרתית כבר נכנסת למרחב המסוכן. היא מאפשרת לכל יריב פוליטי או אישי להגיע למשטרה בדל מידע אנונימי. באקלים הנוכחי סביר שהיועץ המשפטי יעדיף ללכת על בטוח לבדוק את העניין, והסערה הציבורית כבר תחסל לפוליטיקאי את הקריירה. זה בדיוק הקו הדק בין הקפדה על ניקיון ובין הפרעה טורדנית כפייתית. לא יקרה דבר לדמוקרטיה אם הרצוג ודרעי יישארו בתפקידם עד לתום חקירת המשטרה, או לכל הפחות עד שנדע על מה הם בכלל נחקרים.
(פורסם במקור ראשון)
