בשעה רבע לאחת בלילה, כשאפילו טחנות הצדק כבר נמות את שנתן, פרסמה הפרקליטות הכחשה ארוכה, נזעמת, אפילו נעלבת, לחשיפה אתמול במהדורה על חשדות לטיוח בתיקי נתניהו. למרבה הצער, התגלה כאן שוב הדפוס הקבוע כאשר נחשפים פגמים במערכת אכיפת החוק: קודם כל מצופפים שורות, אחר כך מכחישים, וכשהעובדות צפות מתבצרים בזעם קדוש והכחשות. הנה כמה הדגמות לפער בין תגובת הפרקליטות והאמת.
הפרקליטות: "חוות הדעת שלפיה יש כביכול מקום לפתוח בבדיקה היא חוות דעת ראשונית בלבד. בחוות הדעת עצמה הובהר כי כלל לא ברור מהו חלקו של החוקר בחקירת פרשת 2000. לאחריה נכתבו עוד חוות דעת שונות".
האמת: לא פחות מארבע חוות דעת שונות, חלקן מפורטות מאוד, נכתבו במח"ש והמסקנה בכולן הייתה זהה: יש חשד לפלילים שמחייב פתיחת בדיקה. הסיבה שלא היה ברור חלקו של החוקר בתיק 2000 היא כיוון ששי ניצן ומשנהו אסרו על מח"ש לבדוק את התיק. הדבר משול לחשוד שיגרוס מסמך ואז יטען שלא ברור מה היה כתוב בו. בניגוד לכתוב מעולם לא נכתבה חוות דעת עם מסקנה שונה.
הפרקליטות: "בשום שלב לא הומלץ על פתיחה בחקירה על ידי מי ממנהלי מח"ש דאז".
האמת: במייל ששיגר ראש מח"ש דאז אורי כרמל לפרקליטות הוא כותב בזו הלשון: "כאמור, המלצות הפרקליטים בדבר הצורך בביצוע בדיקה מקובלות עליי. תודה, אורי".
הפרקליטות: "הניסיון לקשור בין עניין אום אל חיראן כקשור בתיקי האלפים הוא מופרך, תלוש, ומוציא הדברים מהקשרם באופן מניפולטיבי ומצער".
המציאות: כה כתב שי ניצן: "להסלים כעת את המריבה רק יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק, ודי לחכימא. יש אינטרסים שצריך לשקול". למדתי באותה ישיבה תיכונית שבה למד גם שי ניצן. תרגום מארמית תורנית לעברית מדוברת: כאשר כותבים "די לחכימא" זה בעצם "עדיף שאני לא אגיד אבל כולם מבינים על מה אני מדבר". וכולם מבינים למי הוא התכוון באותו מייל, ימים אחרי שנתניהו פתח בהשתלחותו. במבחן התוצאה ניצן מנע את פרסום האמת על אזרח ישראלי חף מפשע כדי לא לעזור לנתניהו. אם זוהי לא סדום, אינני יודע מה כן.
אפשר לחקור את נתניהו – וגם לחקור את החוקרים
אתמול אחר הצוהריים פניתי לשי ניצן במסרון: "שלום שי", כתבתי לו. "האם יכול להיות שטענת שהתנהלות המפכ"ל שערורייתית אבל לא כדאי לפרסם הכחשה לדבריו בגלל שהדבר יסייע לנתניהו?" ניצן השיב בתגובה נעלבת: "הטענות שהועלו נגד פרקליט המדינה לשעבר", כתב על עצמו בגוף שלישי, "שקריות לחלוטין". ובכן, אכן התלבטות קשה למי להאמין: לפרקליט המדינה או למייל?
לדעתי, זה בדיוק הסיפור: אפשר לסבור שנתניהו עבר עבירות פליליות ועדיין להיות מוטרד מאוד מהמתרחש בצמרת מערכת אכיפת החוק. אפשר גם לחקור את נתניהו וגם לחקור את החוקרים. ואפשר גם להיזכר בהכחשות השקריות הדומות של מערכת אכיפת החוק: מנדלבליט טען בזמן אמת שלא נעשה תרגיל חקירה לאור אלוביץ' ומדובר ב"קטעי תמלילים מגמתיים", עד ששופטי נתניהו גילו את הטקסט המלא והזדעזעו; המשטרה הכחישה שהופעלו לחצים פסולים על ניר חפץ – עד שנחשפה הקלטת תרגיל החקירה; וגם עכשיו – במקום חשבון נפש, סגירת חשבונות עם עיתונאים. לא זו הדרך להשיג את אמון הציבור ערב פתיחת המשפט הדרמטי ביותר בתולדות מדינת ישראל.
