השבוע האחרון הביא איתו שתי התפתחויות משמעותיות ביותר: בגזרה האלקטורלית, הליכוד נמצא בפיגור קטן אבל עקבי אחר המחנה הציוני. ישראל ביתנו קורסת, ש"ס צונחת ו'כולנו' מאבדת גובה, אבל הליכוד לא אוסף אליו את המאוכזבים. בראש החדשות איראן וסוריה, חיזבאללה וסכינים, אבל למרות הכול נתניהו לא ממריא.
בגזרה הקואליציונית, מתברר שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להרכיב ממשלה ללא הליכוד והבית היהודי. אביגדור ליברמן התחייב השבוע פומבית שלעולם לא ישב עם מרצ בקואליציה, וקמפיין ה"אום אל-פחם לפלשתין" מאפס את הסיכוי שקואליציה בהשתתפותו תזכה לתמיכה מבחוץ של הערבים. בנוסף, נחשף עומק ההתנגדות של יהדות התורה לישיבה בממשלה אחת עם לפיד. דרעי מלמל משהו על אפשרות כזו, וכבר ספג בליסטראות מילוליות כבדות מכיוון החרדים-אשכנזים. הוא לא ילך לבד להרפתקה כזו.
אם לסכם, שתי עובדות יסוד סותרות הולכות ומתגלות מבעד לערפל הבחירות הסמיך: נתניהו אולי לא ינצח בבחירות, והרצוג לא יכול להרכיב ממשלה.
זו כנראה הסיבה שבגללה יאיר לפיד צופה ממשלה משונה אחרי הבחירות: או יצור קואליציוני מוזר בראשות הרצוג שמשתרע ממרצ ועד ליברמן, מפורוש ועד שלח; או ממשלת ימין צרה שתתפרק בלחץ העולם; או ממשלת אחדות ליכוד עבודה שתקרוס לתוך עצמה. כך או כך, הוא מעריך, זה יהיה "אירוע איטלקי" בן שנה גג, כזה שעדיף להשקיף עליו מבחוץ.
סגירת הרשימות ביום חמישי הקרוב תביא לסיומו את הסיוט הספקולטיבי של איחודים. כפי שזה נראה במועד סגירת הגיליון, הרצוג ולבני יישארו החתונה היחידה בשטח. ישי לא יתאחד עם דרעי בגלל השנאה; נתניהו לא יתאחד עם בנט בגלל זליגת המנדטים; כחלון ולפיד לא יתאחדו בגלל ההיסוסים. ההיגיון הגושי בימין מחייב לפיכך פרידה של הבית היהודי מתקומה, כדי לחבר בין אריאל וישי ולמנוע בזבוז של מאה אלף קולות. אבל שני הצדדים האלה, ששוטמים זה את זה, לא פחות, לא ממהרים להתגרש. לימין יש טראומה מפילוגים בגלל אובדן קולות; דווקא ברגע שפילוג יכול להוסיף קולות, הם נרתעים.
עקיצת הדבורה
בחודש האחרון, כשמשה כחלון דשדש בסקרים וגמגם בראיונות, הזכירו כולם שגם לפיד המריא לאט בבחירות האחרונות. אבל השבוע האחרון מחזק את הרושם ש'כולנו' איננה יש עתיד של בחירות 2015, אלא מפלגת המרכז: מפלגת אינסטנט בראשות פליט ליכוד, עם אוסף כוכבים בלתי קשור, היעדר ארגון, מטה מסוכסך ומספר שתיים עם אג'נדה עצמאית. לפי הסקרים, זה אכן קרוב יותר ל-6 המנדטים של מרדכי מאשר ל-19 של לפיד.
ובכל זאת, כחלון יהיה שחקן חשוב ב-18 במרס. הוא ואביגדור ליברמן. השאלה על מי ימליץ יורדת בעצם לשורשו של עניין עמוק יותר: מי אתה, משה כחלון? מנהיג תנועה בסגנון ד"ש שמעביר שלטון למחנה השני, או מפלגת לוויין של המחנה הלאומי עם דגש על כלכלה, כזו שבסוף היום תחזור הביתה דרך החלון?
לפי האפשרות הראשונה, יש בישראל שני מחנות: גוש השמירה על הקיים, ימין וחרדים; וגוש השינוי, כזה שרוצה כיוון אחר למדינה ובמשתמע גם ראש ממשלה אחר. תומכי 'כולנו' מאסו בממשלה עם דגש מדיני-ביטחוני ולא רוצים את נתניהו, ומכאן שכחלון ימליץ על הרצוג. הגוש הזה קרוב מאוד להשיג 61 מנדטים. מנגד, לפי האפשרות השנייה, כחלון ימליץ בסוף על מועמד הליכוד; העברת שלטון לשמאל על בסיס תמיכת מרצ והערבים תהיה התאבדות פוליטית, עקיצת דבורה. ליברמן מסוגל לזה, ספק אם כחלון יכול.
בכל מקרה, ברור שקריאת נתניהו לשינוי השיטה התברר כשגיאה חמורה. אם הרצוג יזכה ביותר מנדטים, הוא יצטט בהרחבה את הצעת נתניהו להטיל את הרכבת הממשלה על הרשימה הגדולה. מה יגידו אז בליכוד? שדבריהם הוצאו מהקשרם?
חזקים בסקרים, ובקלפי?
ועוד שתי הערות:
ראשית, רבות דובר השבוע על קמפיין הבחירות הצולע של הליכוד. זה נכון כמובן, כמו תמיד, אבל הליכוד לא לבד. גם במחנה הציוני לא קורה בינתיים שום דבר ששווה לכתוב עליו. שבעה שבועות וחצי לפני הבחירות, נראה שרק שתי מפלגות עלו עד עכשיו למגרש: יש עתיד והבית היהודי. לפיד ממלא אולמות ברחבי הארץ וממציא את עצמו מחדש כפוליטיקאי נקי אחד מול כל המושחתים; בנט מפציץ בפייסבוק ומצליח לשמור על כוחו אל מול שלל התבטאויות בעייתיות ברשימתו, פריימריז צולעים ודינמיקה דו-ראשית. הקמפיין שלו נגד מועמדי העבודה הצליח להוציא את הרצוג ולבני מאיזון: יוסי יונה נאלץ להתנצל על קריאה לסרבנות, ומטה ההסברה הנפיק סרטון מתנצל על הציונות.
השבועיים הקרובים קריטיים למחנה הציוני. יש שתי אפשרויות לנתח את מצבה של המפלגה. הגישה האופטימית טוענת שהשמים הם הגבול. רשימת הרצוג-לבני ביססה את עצמה כיחידה שיכולה להביא מהפך. 24–25 המנדטים שלה הם הרצפה; עוד מנדט-שניים ממרצ, שניים-שלושה מלפיד, וקידומת 3 בהישג יד.
הגישה הפסימית יותר טוענת שהעבודה, כמו הליכוד, תמיד הייתה חזקה בסקרים וחלשה בקלפי. השילוב של רשימה אדומה, סדר יום מדיני וציפי לבני הביא את כוחה של הרשימה לידי מיצוי. עוד שבועיים-שלושה, כשאפקט הפריימריז והאיחוד ימצה את עצמו, לפיד יעלה, מרצ תתאושש והרשימה תתחיל לצלול. מה יקרה, למשל, אם המחנה הציוני יגיע ל-22 מנדטים ולפיד יטפס ל-16?
