ארתור פינקלשטיין התנבא לפני שנתיים שבדור הקרוב אף מועמד שמאלני לא ינצח בקרב על ראשות הממשלה. אבל גם אם יצחק הרצוג יקבל את הרכבת את הממשלה בתום מערכת הבחירות הדרמטית וההפכפכה שראינו, ולפי הסקרים הוא מתקרב לכך מאוד, פינקלשטיין לא לגמרי יטעה. לפי מה שנראה כרגע זה לא הרצוג שמנצח, זה נתניהו שמפסיד.
שתי תנועות ציבוריות גדולות, סותרות, אפיינו את הבחירות האלה: מצד אחד, תנועה גדולה, טקטונית, ימינה. זו מערכת הבחירות הראשונה שממנה נעדרו המילים "שלום" ו"נסיגות", מהיעדר ביקוש אלקטורלי לסחורה. מהצד השני, תנועה גדולה של עייפות מנתניהו. אפילו בין אלה שתומכים לחלוטין בעמדותיו המדיניות, בימין הפרגמטי שהוא משדר, בדאגה הקיומית מאיראן יש מי שרוצה לראות שם פנים חדשות.
גם מבחינת נתניהו והליכוד הבחירות הללו הן להיות או לחדול. אם יווצר פער משמעותי והליכוד יקרוס, הם יחכו לו עם סכין בין השיניים, כמו ב-1999. וכמו אז, אפשר להניח שנתניהו יעדיף ללכת. יהיה לו פיתוי עצום לשבש מאחורי הקלעים את נסיונותיו ההרואיים של הרצוג להקים קואליציה בלתי אפשרית; בשיחה השבוע הוא רמז שדווקא ירצה להישאר. אבל לא בטוח שלליכודניקים תהיה סבלנות.
ולכן, קורה דבר מוזר: גם אם הרצוג ייבחר לראש הסיעה הגדולה ויקבל מנדט להקים ממשלה צפויה לו הרכבת ממשלה מסויטת, ארוכה, עתירת הפתעות. כל מי שייבחר, הוא או נתניהו יצטרך להושיב דתיים וחילוניים, שמאלנים וימניים. איך אמר גרבוז? קומץ ועוד קומץ ועוד קומץ הופכים לרוב. מה יעשו החרדים במקרה של פער גדול? מה יעשה הליכוד עצמו? האם יצטרף לממשלה במקרה של הפסד, או ידרוש להיות שני ברוטציה, אחרי שיבחר יו"ר חדש? ואם לא, והחרדים יעמדו בסירובם לשבת עם לפיד, וליברמן ומרצ יסרבו לשבת זה עם זה (בהנחה הלא מובנת מאליה ששתי המפלגות ייכנסו לכנסת), האם הרצוג יגלה שזה היה בעצם מהפך אל הפחת?
לליכוד עוד נותרו כמה קלפים אחרונים: עצרת הימין בראשון, מרתון הראיונות של נתניהו, מערך שטח שלא היה בבחירות האחרונות. הוא ייאבק עד הרגע האחרון. גם הוא מודע לאפשרות הלא מופרכת, שיכול להיות שזה נגמר. בראיון בעמודים אלו הוא אפילו מזכיר זאת כאפשרות ריאלית.
הווילה והג'ונגל
אהוד ברק נהג להגיד שישראל היא וילה בג'ונגל. אי של תרבות מערבית, עם אופרה, כדורגל ודמוקרטיה בלב ג'ונגל מזרח תיכוני עוין, שורץ חיות רעות. במשך שני הדורות האחרונים, הישראלים הצביעו בעיקר לפי הג'ונגל: הימין הציע להילחם בו ולברא חלקים ממנו לצורך הרחבת הווילה, השמאל הציע לפנות חלק מהגינה כדי למנוע מזיקים בבית. השאלה מה לעשות עם הג'ונגל מצפון, מדרום ובמרכז עיצבה את הפוליטיקה הישראלית.
זה הולך ומשתנה בגלל שני אירועים דרמטיים שאירעו בשנת 2011. האביב הערבי, שהפך במהירות לחורף אסלאמי, שכנע את הרוב המכריע של הישראלים שהג'ונגל ג'ונגל. אין דרך לטפל בו, אין טעם לחתור כרגע לשלום עם יושביו; הוא לא פרוע בגללנו: זה לא אנחנו, זה הוא. לגמרי לא במקרה, המחאה החברתית שפרצה בישראל כמה חודשים אחר כך העלתה לראשונה לראש סדר היום הלאומי שאלות כמו יוקר המחיה, גובה הפנסיות, טייקונים, תחבורה ציבורית ונדל"ן.
כיכר תחריר וכיכר המדינה שינו את הפוליטיקה הישראלית לבלי הכר: במקום להביט מהחלון בדאגה או בתקווה על הג'ונגל, הישראלים פנו מהחלון בייאוש, ופתאום שמו לב לווילה: הם ראו שיש נזילה מהתקרה; שרמת התחזוקה ירודה; שהארנונה וחשבון החשמל בשמים, ובעצם, שזו לא וילה אלא דירת שלושה חדרים בשכירות. זו בדיוק הסיבה שהאירוע הדרמטי של צוק איתן נעדר לחלוטין ממערכת הבחירות: הקיץ המדמם שעברנו בעזה רק שכנע את הציבור שמבצעים צבאיים דו-שנתיים הם גזירת גורל, לא פרי החלטה של ממשלה כזו או מדיניות של פוליטיקאי אחר.
זה, על קצה המזלג, המהפך שהתהווה מתחת לרגלינו בבחירות האחרונות. הציבור הותיר בשלטון את נתניהו, אבל שלח לו וללבני, שני פוליטיקאי-ג'ונגל ותיקים, הערת אזהרה חמורה: כל מפלגה שדיברה על כלכלה זינקה. כל מפלגה שהתעקשה לדבר על איראן, אבו-מאזן וחמאס איבדה משמעותית מכוחה.
החלוקה האמיתית בישראל כבר איננה ימין ושמאל, אפילו לא ימין, שמאל ומרכז: היא חלוקה בין מפלגות הג'ונגל ומפלגות הווילה. ההיגיון מחייב שבבחירות האלה יתחזק כוחן של האחרונות, יש עתיד וכולנו, אולי גם המחנה הציוני שהחלה לדבר, בקצוות, על נושאי כלכלה, והחביאה לחלוטין את התהליך המדיני. זה מה שהציבור רוצה: לא הפחדות על איראן, לא דיבורי שמאל-ימין, לא נאומים בקונגרס ויוזמות נסיגה, אלא יוקר מחיה ויוקר הנדל"ן. לכחלון היה תשדיר גאוני ברוח זו: "כמה פעמים קיבלת טלפון מברק אובמה", שאל הקריין, "וכמה פעמים טלפון מהבנק".
במרכז או בקצוות?
מרצ והבית היהודי הן תאומות סיאמיות שנים רבות. כשמרצ ירדה ל-3 ב-2009, גם המפד"ל ירדה ל-3, כשמרצ עלתה ל-6 בבחירות האחרונות, גם הבית היהודי זינקה. זה קשור לשאלה אם הפוליטיקה הולכת למרכז או לדיון אידיאולוגי יותר, בקצוות. מרצ יורדת ברוב הסקרים, האם גם הבית היהודי תרד מ-12?
אז אמרו
"ש"ס תשיג מספר דו ספרתי של מנדטים" (אריה דרעי)
"המטרה שלנו היא 24 מנדטים, להיות מפלגת שלטון" (נפתלי בנט, שבוע לפני פרשת אוחנה)
"אנחנו נמליץ על המפלגה הגדולה" (משה כחלון, ראיון לערוצי הטלוויזיה, לפני חודשיים)
"גודל המפלגה לא ישפיע על המלצתנו" (משה כחלון, השבוע)
"הסיכוי שנמליץ על נתניהו אפסי" (יאיר לפיד, השבוע)
"לא נמליץ על השמאל. האם בוז'י זה שמאל? ברור" (יאיר לפיד, החודש שעבר)
"יאיר לא ימליץ על עצמו, זה מוקדם מדי" (שי פירון, השבוע)
