בחירות לכנסת יכולות לעסוק בביטחון או בדיור, בשלום או בכלכלה. בחירות לנשיאות מוכרעות תמיד על דבר אחד בלבד: שנאה. כאשר חבר הכנסת מתייחד עם פרגודו, הוא מקדיש מעט מחשבה לקידומו האישי, חצי הרהור ליחסי הידידות עם המועמדים, מרפרף על אידיאולוגיה ועוד פחות על הרמת קרן ישראל בעולם. אבל בסוף, את הפתק הוא יטיל לא בעד המועמד שרשום עליו אלא נגד מישהו אחר.
ראובן (רובי) ריבלין איננו הדמות הפופולרית ביותר בקרב חברי הכנסת של הליכוד. בשנות כהונתו כיושב ראש הכנסת הצטברה נגדו לא מעט מרירות בסיעה, שאותה הוא די התקשה למוסס. לראיה – השקט היחסי שבה עברה בסיעה העדפת יואל (יולי) אדלשטיין על פניו.
חודשים של ניסיונות שכנוע מתישים במסדרונות הכנסת לא עזרו לריבלין כמו ניסיון חקיקה כושל אחד של רה"מ בנימין נתניהו. לראש הממשלה, כידוע, לא חסרים שונאים במסדרונות הכנסת: חרדים נבגדים, חברי ליכוד ממורמרים, נפתלי בנט ואיילת שקד הפגועים ואחד יאיר לפיד. כולם ישמחו להיפרע ממנו, ואם זה באנונימיות מוחלטת – מה טוב. עד השבוע חלקם חשב להצביע לפואד, או לדליה, או לדליה או לדן שכטמן, אבל בזכות יוזמה אחת משונה לביטול מוסד הנשיאות התברר להם מי ירגיז את נתניהו יותר מכול. ברצונו הבלתי נשלט למנוע מריבלין את נשיאות המדינה, הוא קירב אותו השבוע אל משכן נשיאי ישראל. אם ריבלין ינצח בחודש הבא בהפרש של 4-5 קולות, ידעו כולם שאת הקולות האלה תרם לו נתניהו.
בסיכום שבועי, החלק המפתיע הוא לא כישלונה של יוזמת נתניהו אלא העובדה ששרדה בחיים חמש יממות תמימות. ראש הממשלה בנה את המהלך בתחכום: לפני כמה שבועות, כשהתהליך המדיני קרס ואצל ציפי לבני התנחלו הרהורי פרישה, הוא פנה לראשי הקואליציה. צריך למצוא לציפי ריפוי בעיסוק, אמר נתניהו. הוא הציע להציב אותה בראש ועדת שרים לשינוי שיטת הממשל, מה שנועד להיות תחליף הגון לישיבות הליליות עם אבו-עלא ומרטין אינדיק.
רק בחמישי שעבר התבררה המטרה האמיתית. נתניהו פצח בסבב שיחות טלפוני עם בכירי ממשלתו: עדיף לדחות את הבחירות לנשיאות כדי לא לקבוע עובדות בשטח לפני שצוות ציפי מתחיל לעבוד, הוא הסביר. פה חשדתי, אמר שר בכיר.
כאן ניתן האות לבליץ טלפוני של נתניהו. סוכנויות הביון המערביות איתרו בסוף השבוע האחרון לא מעט שיחות בקו טוקיו-רומא: את רוב ביקורו ביפן העביר נתניהו בניסיונות לשכנע את לפיד, ששהה בחופשה פרטית עם ליהיא בבירת איטליה. הוא הצליח להוציא מיו"ר יש עתיד תמיכה עקרונית במהלך, בתנאי שהרכבת הממשלה תוטל על ראש הרשימה הגדולה. לאביגדור ליברמן הבטיח נתניהו משטר נשיאותי; לנפתלי בנט הבטיח שמהוועדה הזו לא ייצא כלום; ללבני לא היה צריך להבטיח יותר מדי: היא בשלב השלום-שמחוני של חייה הפוליטיים. אגב, את מילת הרי"ש – שמו של המועמד הליכודניק לנשיאות – איש מראשי המפלגות לא שמע מנתניהו. הכול ענייני להפליא. השר גדעון סער עשה את המהלך הציבורי האמיץ והחכם של השבוע, כשהתייצב לבדו בפומבי נגד היוזמה.
קריסת המהלך הגיעה ביום שלישי: שלא במפתיע, זה קרה במפלגה שחשופה יותר מכול לפגעי דעת הקהל, יש עתיד. בפורום היועצים הקבוע של יום שלישי אצלו במרתף, הסבירו כולם ללפיד שיקבור את היוזמה עכשיו, כי הציבור והעיתונאים לא יסכימו לחכות עוד יומיים עד שנתניהו יחזור ממקדשי קיוטו המוזהבים. גם העלבון הטרי מאובדן ועדת החוץ והביטחון בטח לא הוסיף למוטיבציה לעזור לראש הממשלה.
נתניהו יתקשה לישון בלילות הקרובים – ולא רק בגלל הג'ט לג. הניסיונות להביא מועמד חיצוני הגיעו אל סף האוונגרד. יעקב נאמן נשלף מהבוידעם בתקווה שכיפתו תמשוך את הבית היהודי, ושמו – את השותף לשעבר למשרד עורכי הדין, יצחק (בוז'י) הרצוג. בזה אחר זה עלו וירדו נתן שרנסקי, דוד לוי, אוריאל רייכמן, אליקים רובינשטיין, אהוד ברק ומי לא. המסקנה העיקרית היא שבניגוד לשלל השמועות, לנתניהו אין מועמד חלופי הגון בקרב המתמודדים הקיימים. הוא לא בוטח בדליה איציק, לא רוצה את בנימין (פואד) בן-אליעזר ולא מאמין במאיר שטרית – מה שמביא אותנו לסילבן שלום.
ואין שלום?
לפני חודש הוא ישב בחדר חקירות בלוד – האם בעוד חודש ייכנס למשכן נשיאי ישראל בירושלים? הודעת היועץ המשפטי לממשלה הותירה לשר סילבן שלום שתי ברירות רעות: אם לא יתמודד, יגיעו רבים למסקנה שהיה ממש בטענות נגדו. אם יתמודד, בסבירות לא נמוכה הוא עשוי להפסיד.
זה קורה כי ששת שבועות החקירה הורידו את סיכויי בחירתו מגבוהים מאוד לבינוניים. לפיד כבר מתלהב פחות, וחברות כנסת מסיעות שונות הצטננו בתמיכתן. בזמן ששלום הסתגר בבית, שאר המועמדים לא נחו, והם בוודאי לא ינוחו בהמשך. יהיה מי שידאג לטפטף על אוזני חברי הכנסת את החשש שהם יואשמו בבחירת משה קצב 2.
זו הסיבה שבגללה שלום כבר הבהיר שלא ירוץ בלי תמיכה של נתניהו ולפיד. נתניהו מביא איתו את ליברמן והנדוניה שלו, לפיד אמור להביא את רוב חברי סיעתו. הבעיה היא שיו"ר יש עתיד הבהיר השבוע סופית שיעניק חופש הצבעה לחברי הכנסת, כך שלא בטוח אם יוכל להביא את הסחורה שיכול היה לספק בעבר. לרשימה אפשר להוסיף עוד שתי דמויות מפתח: אלי ישי, שמתלבט בין שלום לריבלין, ובנט. שלום יחליט אם להתמודד אחרי שישוחח עם הרביעייה הזו. אם זה היה תלוי באישה, ג'ודי ניר מוזס, הוא כבר היה רץ מזמן. אבל כפי שכל משתמש טוויטר יודע, היא הגורם הפחות זהיר במשפחה.
ואולי ההתלבטות עצמה משרתת את שלום. היא מעבירה את המסר שהחשש להתמודד לא נובע משלדים בארון אלא משיקולים פוליטיים נטו. להבדיל, היא מזכירה את התלבטותו הקולנית של אהוד אולמרט אם לרוץ בבחירות האחרונות, שהתבררה כפיקטיבית לחלוטין. אז היא נועדה להפוך את אולמרט בעיני השופט דוד רוזן מנאשם מפוקפק לפוליטיקאי מחוזר שיש להיזהר בדינו. במקרה דנן, מטרתה להחזיר את שלום מכתבי הפלילים אל הכתבים הפוליטיים.
