איזו אמירה לכאורה מפי הרמטכ"ל המיועד הקפיצה את נתניהו * מתי הפכו מצביעי מפלגה שנעלמה מזמן לסחורה הכי חמה אצל מלקטי הקולות * באילו יישובים עשויים גנץ ולפיד למצוא את עצמם בישורת האחרונה * ולמה התלונות על הפיכת בן גביר ללגיטימי מחמיצות אירוניה היסטורית לא קטנה
שקט הוא רפש
אחד כינה את השני "נוכל", השני כינה את הראשון "מכונת רעל". אבל העימות האמיתי בין שני ראשי הממשלה לשעבר, בנט ונתניהו, זה שבאמת הוציא את שניהם משלוותם, עסק בגרעין האיראני. הקצה הפומבי של המחלוקת התמצה בהאשמות הבאות: בנט טען שמצא קורי עכביש ואבק על תכנית התקיפה הצבאית באיראן, ואילו נתניהו גרס שההתנהלות הכנועה של הממשלה הנוכחית סוללת את הדרך לפשרה בין העולם ומשטר האייתולות כאשר ישראל אינה נספרת.
נתניהו סבור שמחליפו של בנט, יאיר לפיד, פספס הזדמנות נדירה למסע פומבי שהיה מגייס תמיכה דו־מפלגתית בקונגרס. ראש הממשלה הנוכחי נהנה מיתרונות שלנתניהו לא היו: ממשלת מרכז שמאל שפופולרית במפלגה הדמוקרטית, ועמדה פומבית נגד פוטין. לו הסתובב בגבעת הקפיטול ובתוכניות החשובות מחוף לחוף, ומספר שהכסף שיזרום לאיראן ישמש לייצור נשק עבור רוסיה במלחמתה באוקראינה – מה שנכון – הוא יכול היה לגייס הרבה יותר מארבעת הסנטורים הדמוקרטים שגייס נתניהו למלחמה בהסכם הקודם. לפיד סבור שעימות פומבי כזה היה מסייע לו בבחירות, אבל פוגע בישראל ללא הכר. לכן נרשמה הערה פיקודית לראש המוסד אחרי התדרוך הקשוח שרמז למדיניות צ'מברליינית של ממשל ביידן. הוא משוכנע שהתנגשות כזו תחליש את ישראל, לא את איראן. הוא מעדיף את הפעולות הדיפלומטיות שלו חשאיות, בעוד שנתניהו סבור שבכל הנוגע ללחץ בינלאומי שקט הוא רפש.
זה ויכוח חשוב בין פוליטיקאים, אבל ויכוח חסר משמעות פוליטית: ספק אם משהו מכל זה יזיז ולו קול אחד ממקום למקום. יועץ לקמפיין הליכוד ב־2009 אמר פעם שמבחינת הישראלים, עד שהפצצה תנחת בתל אביב, הגרעין האיראני הוא חדשות חוץ. אלא שזו עשויה להיות ההשלכה המרכזית של תוצאות הבחירות. יכולתי לעשות חצי מיליון להרצאה, אומר נתניהו לאחרונה ביותר מהזדמנות אחת, יכולתי להיות מיליארדר בתוך כמה שנים. אם נשארתי, הוא טוען, זה כדי לסכל את תכנית הגרעין האירנית גם במחיר תקיפה צבאית. מה ההבדל בין 2022 ל־2012, שבה לא תקף? לשיטתו, עוד עשור של סמכות ביטחונית שתסייע לו לגבור על צמרת ביטחונית ספקנית. הבטחה דומה, יש לומר, ניתנה גם ערב החזרה ב-2009 אך לא מומשה מעולם.
וזו הסיבה לקטטה סביב בחירת הרמטכ"ל. העימות על מינוי הרצי הלוי לתפקיד קשור לעיתוי הבחירה המפוקפק, בזמן בחירות, ומן הסתם גם לסירוב הכללי של האופוזיציה להכיר בעובדה שהיא אינה מחזיקה ביכולת לשלוט על המשרות הבכירות. אבל הוא קשור גם לשיחה אחת שבה, לטענת גורמים פוליטיים, אמר לכאורה הלוי בנושא הפצצה האיראנית ש"העולם לא ייתן לזה לקרות". בצבא מכחישים את האמירה, אבל נתניהו, דור שני למי שמאמין שהעולם ייתן גם ייתן, שמע את הציטוט והעדיף מועמד אחר. זה הנושא הראשון שיידון ביניהם, אם יזכה בבחירות.
לחתוך את המתח בכפית
באחד הימים בחודש שעבר, ארבע הידיעות הנצפות ביותר באינטרנט עסקו בפרידה של סטטיק ובן־אל, ההופעה של נועה קירל בפארק הירקון, הפיוס של אביב גפן עם תושבי בית־אל ועוד פיתול בפרשת זדורוב. למרבה הפלא, איומי הפרידה בין גולדקנופף וגפני וההופעה של אורנה ברביבאי בשבת תרבות לא עוררו עניין דומה.
שר בכיר חזר השבוע מסיבוב פאבים, מיואש לחלוטין. המילים "אבל ביבי" לא הזיזו אף מצביע משלוותו. את המתח הלא קיים אפשר היה לחתוך בכפית חד פעמית. תבואו אלינו בשבוע האחרון, אמרו לו המבלים. היחס אל הבחירות הוא כאל עוד גל במגפה שמסרבת להיעלם.
באווירת הפיהוק הכללית והגושים הנעולים, השינוע חשוב בהרבה מהשכנוע.
שמונה ארגונים שונים, רובם של יהודים פרוגרסיביים עשירים מחו"ל, עוסקים עכשיו בעידוד ההצבעה במגזר הערבי. מחקרים על מחקרים מנסים לפצח מה יכול בכל זאת להביא מחצית מהבוחרים שם להצביע: האם האלימות הנוראה ומעשי הרצח יגרמו להגיע לקלפיות כדי לשנות, או להפך? האם בן גביר הוא איום? בקבוצות מיקוד נשמעו אפילו כמה קולות מיואשים שכבר מקווים לבחירתו לשר הבט"פ "כי אולי הוא יעשה סדר".
בימין הוקמו כוחות משימה דומים. בש"ס סימנו 40,000 תומכים שנשארו בבית בפעם הקודמת. בליכוד המספר האמיתי הוא לא 300,000 אלא בערך שליש מהמספר הזה. אחת המשימות המסקרנות שם מתמקדת במפלגה שהתאדתה זה מכבר: כולנו של משה כחלון. ארבעת המנדטים שהשיגה בסבב א' התפזרו מאז לכל עבר, אבל אלה הקולות שמכריעים את הבחירות: בסבב ב' הם הלכו לכחול לבן ובלוק נתניהו קרס. בסבב ג' שבו הביתה ונתניהו כפה רוטציה, בסבב ד' הצביעו ברובם לבנט. איפה הם עכשיו? מאגר המידע של המפלגה המנוחה משמש לגיוסם: רובם מעמד בינוני פלוס קצת, תושבי הערים סובבות תל אביב, מצביעי ימין בעברם שמבחינתם הצבעה לליכוד היא אופציה אבל לבטח לא אובססיה. בסקרים נבדק מה יעשו אם כחלון עצמו ישוריין בליכוד. התוצאות לימדו שגם לו רצה – והוא לא – אין לכך השפעה. כדי להחזיר אותם יידרש לא משוריין אחד אלא הסתערות רגלים בשטח.
לכו להצביע, לאחרים
החרדים: באחד הסבבים העקרים של המשא ומתן בין החסידים והליטאים, נופפו ב"דגל התורה" בסקרים המאיימים שלפיהם "אגודת ישראל" לא תעבור את אחוז החסימה. בתגובה, אחד מעסקני אגודה המהם לעצמו מתחת לזקן "נתניהו". תחקור קצר העלה את המתווה הבא, פנטסטי כשם שהוא מציאותי: במפלגה בונים על כך שכדי לסייע לגוש, נתניהו יפעל כפי שפעל אשתקד לגבי רשימת הציונות הדתית, וכפי שלפיד פעל לגבי מרצ: יקרא לתומכים להצביע למפלגה בסכנה. איזה עולם מטורף נברא כאן: חסידי נתניהו יצביעו למפלגה חרדית חסידית. המחזה הזה נחסך כנראה, לטובת תסריט לא פחות מופרך: לפיד וגנץ יוצאים למגזר הערבי כדי לעודד את המצביעים לתמוך במשותפת או ברע"מ.
הצעירים: הסקר שמנבא למפלגתה של הדר מוכתר אחוז וחצי, שהם כמעט שני מנדטים, חולל ישיבות חירום משני צידי קו השבר של הפוליטיקה הישראלית. אצל גנץ ולפיד אספו ראיות שמוכתר היא שתולה של נתניהו; אצל נתניהו יירטו פוסטים שמעידים שהיא וכמה מאנשיה היו בעבר חלק מיש עתיד. במרכז-שמאל חושדים שנתניהו מריץ אותה כמפלגת לויין שתאסוף קולות מהמחנה היריב בעוד שהיא למעשה חגה סביב הליכוד. מנגד, החשד הוא שמדובר במזימה לשריפת קולות צעירים, ברובם מצביעי ימין.
האמת קונספירטיבית פחות: "צעירים בוערים" היא לא מזימה קונספירטיבית וגם לא ממש מפלגה, אלא צעירה אחת עם אוזניות אלחוטיות וחשבון טיקטוק, אפס תקציב ואפס ארגון. מוכתר היא הפוגה מרעננת לתוכניות האקטואליה שעייפו מהפרצופים השחוקים. אם המשבר הפוליטי ייגמר איכשהו בזכות המנדטים שלה, יתממש חזונו של ז'בוטינסקי, בשינויים המתחייבים: תגר, הדר ומוכתר.
המלפפון שקם על הגנן
בכהונה האחרונה של בנט ושקד בבית היהודי, הזהיר אותם מנכ"ל המפלגה דאז ניר אורבך שהם מגדלים מתחת לבית איום פוליטי: בצלאל סמוטריץ'. הח"כ הטרי דאז שנחשב קיצוני שבקיצוניים נורמל על ידי שני השרים הבכירים, השתלט על האיחוד הלאומי ואחר כך בחסות עזיבתם וחבירתם לשמאל, הפך לדמות הפופולרית בציונות הדתית.
אותו דבר בדיוק קרה לסמוטריץ' עצמו: הוא מיגר בכישרון את השדה הפוליטי מבנט, שקד, אורי אריאל, רפי פרץ והבית היהודי – רק כדי לגלות שתחת אפו צמח איום אלקטורלי קיומי בשם איתמר בן גביר. המנורמל נירמל, וזה הסתיים בריצ'רץ' שוויוני ברשימה.
עמיתי נדב איל הטיל לאחרונה על התקשורת את אשמת ניפוחו של יו"ר עצמה יהודית לממדי ענק. דומני שהוא מחמיר איתנו יתר על המידה. מצלמות מלוות את בן גביר עוד מנערותו, ללא שום הלימה למידת השפעתו. יודעי דבר טוענים שבן גביר היה עורך דין פלילי מהטובים בארץ. לכל הדעות, יכול היה לעשות מיליונים גם בתחום היח"צ. לא היה כתב מתנחלים או משטרה אחד שלא זכה לעסוק בו ובתנועתו עשרות פעמים. הוא פיצח את הקוד של הכספת, מצא את התבנית שבה נאפות החדשות. לעיתים היה להן טעם לוואי של ספין תקשורתי, אבל זו אינה אשמת המאפייה שלו אלא של לקוחותיו הלהוטים. כישוריו השתלבו היטב עם הרצון של העיתונות להציג את המתנחלים כאסופה של קיצונים ומטורללים. בשנים האחרונות הצטרפו לקליינטורה גם כתבים פוליטיים, וגם כאן אצל חלקם, בין היתר על רקע התקווה שעוצמה יהודית תשרוף כמה שיותר קולות לגוש נתניהו בריצה עצמאית. המתנחלים של שנות אוסלו והפוליטיקאים הימניים של הסיבובים הקודמים השמיעו את אותן טענות שהשמיע נדב איל על סיקור יתר, אך אז העיתונות ששה להציג אותו כפניו האמיתיות והמסוכנות של הימין.
צחוק הגורל הוא שדווקא עכשיו, לראשונה אי פעם, הסיקור המסיבי תואם לחלוטין את ממדי התופעה בחיים עצמם. בן גביר עומד כעת בראש תנועה שמושכת מאות אלפי מצביעים, באזורי חיוג שהימין לא ביקר בהם שנים. בסקרים ניכרת תופעה אפילו של מצביעים לראשונה ממשפחות תומכות גנץ ולפיד. ב-2022 זה לא ניפוח של עונת המלפפונים, אלא המלפפון שקם על הגנן. איזו אירוניה יש בעובדה שהניסיון להציג את הימין כלא נורמלי הוא שנירמל את האגף הרדיקלי ביותר בימין.
