מדריך הטראמפיסט

האיש שהיה שם

דונלד טראמפ לא ידוע כקורא ספרים נלהב מדי, חוץ מזה של עצמו. פעם נתפס לא זוכר אפילו פסוק אחד מהתנ"ך. הוא בוודאי לא קרא את "מדינה יהודית אחת", ספרו של מקורבו, שגריר ארה"ב לשעבר בירושלים, דייויד פרידמן. ובכל זאת כדאי להתייחס ברצינות למה שכתוב שם. אחרי הכל יש למעלה מחמישים אחוז סיכוי שטראמפ ייבחר בשבוע הבא לנשיא, ומאה אחוז סיכוי שפרידמן ימלא במקרה כזה תפקיד בממשל. מדברים אפילו על מזכיר המדינה ("I באמת really don'y know", התנער בשתי שפות).

התוכנית שלך תציב אותך ימינה לסמוטריץ': סיפוח כל יהודה ושומרון, הפיכת הפלסטינים לפורטוריקנים באמריקה, מקבלים שירותים ומשלמים מיסים אך לא מצביעים.

"אני לא מסכים. הימין הישראלי רוצה נוכחות קבועה ביהודה ושומרון ליהודים, בלי לחשוב מה יקרה לפלסטינים. הבנתי את זה על עצמי מאוחר מאוד בממשל טראמפ, כשהצגתי לנשיא את התכנית, ואז הוא אומר לי 'אז ישראל תיקח חצי מהשטח, ומה עם החצי השני?'. השבתי לו, 'נראה', והוא אמר: 'אז זה בידי האנשים הרעים, אתה לא יוצר עוד עזה?'".

טראמפ לא תומך בתכנית הנושאת את שמו, שכללה סיפוח היישובים ביו"ש ובהמשך מדינה פלסטינית בתנאים בלתי אפשריים. לפי פרידמן מעולם לא התלהב ממנה. מפתרון שתי המדינות התנער פומבית אחרי שבעה באוקטובר. אז האם סיפוח?

"אם הייתי אומר לו ב־21 בינואר 'הנה התוכנית שאני רוצה להציג לך', הדבר הראשון שהיה אומר זה 'מה ישראל רוצה לעשות? לך תברר איתם לפני שאתה מבזבז את הזמן שלי'. כלומר, מה זה משנה מה הוא חושב? הוא לא הולך לכפות על ישראל תוכנית בניגוד לרצונה של ישראל".

"אבל העיקר זה איראן", הוא מזכיר, "טראמפ מבין שהיא ראש הנחש, שניסתה להרוג גם אותו וגם את ביבי. אחת הביקורות שלו על ביידן היא שאצלנו לא הייתה אף מלחמה ועכשיו כל העולם בוער. אז הוא לא מחפש להצית אלא להיפך, אבל הוא יהיה פתוח לכל פתרון שהופך את העולם בטוח יותר. הוא מאמין שהדרך היא להחזיק מקל גדול ומדי פעם להשתמש בו, אחרת המקל חסר ערך".

הוא עדיין חושב שישראל בסכנת השמדה? היה עצוב לראות אותו מדבר כך על מדינה שהחשיבה עצמה חזקה.

"הייתי איתו לפני שבועיים, יש לו כבוד ענק לצה"ל, והיה צריך לרצות אותו, כידוע, כי אחרי ה-7 באוקטובר הוא היה די סקפטי לגבי זה".

נותר רק העניין הקטן הזה בשלישי הקרוב. פרידמן משוכנע בניצחון, אף שהסקרים חצויים. "הרבה מתומכיו אלה פועלים שעובדים עם הידיים. הם לא עונים לטלפון באמצע היום ולא סומכים במיוחד על שאנשים שמתקשרים ואומרים, היי, אתה לא מכיר אותי, אבל תגיד לי מה אתה חושב".

החוליה החלשה

הרבה עיניים מצפות נתלו בישראל בשבועות האחרונים ברחבי המזרח התיכון. הן קיוו לראות מתקפת מחץ על איראן, שנואת נפשם של עשרות מיליונים באזור. אני מאוכזב, כתב לי אחד מהם בשבת. כשראיתי זאת במוצ"ש זה היה קצת מפתיע. יש קונצנזוס נדיר בצמרת הישראלית, מראש הממשלה ועד אחרון הקצינים באמ"ן, מאיתמר בן גביר ועד יאיר גולן, שהתקיפה הייתה אפקטיבית, הרסנית, שאיראן הופשטה מיכולות ההגנה שלה ומחלק מיכולות התקיפה. אבל במזרח התיכון יש מי שרוצים עוד יותר ועוד יותר מהר. יש מי שאופטימיים יותר: מסתבר שבחיפה, זו שניבאו לה חורבן מחריד במלחמה עם חיזבאללה, עלו מחירי הנדל"ן ב-1.6% בחודש שעבר ועשרה אחוז מתחילת השנה.

אלה ימים היסטוריים בעיצוב המזרח התיכון לשנים קדימה. ישראל יכולה לקבל כנראה הפסקת אש נוחה בלבנון, אבל היא – ובמידה מסוימת גם ארצות הברית – רוצים יותר: מכה קשה שתסלק את חיזבאללה מתפקיד בעל הבית בלבנון. מעזה הוא כבר בודד, עכשיו המטרה היא סוריה: הנשיא אסד קיבל מסרים חד משמעיים מישראל שאם ארצו תמשיך לשמש אוטוסטרדה שמעבירה תחמושת מאיראן ללבנון, הוא יסיים כמו נסראללה והנייה. בירושלים מתרשמים שהמסר עובר לא רע.

הסוגייה החשובה מכל היא כמובן איראן. החולייה החזקה ביותר בציר ההתנגדות היא החוליה החלשה ביותר בציר המזרחי: היא אינה מעצמה כלכלית כמו סין ולא צבאית כמו רוסיה ועדיין לא גרעינית כמו צפון קוריאה. פרופסור וולטר ראסל, מומחה אמריקני שמרני בעל שם, אמר עוד בתחילת המלחמה שאם ארצות הברית רוצה להעביר מסר חד משמעי לברית שקמה מולה, עליה לפעול בנחרצות נגד איראן. ביידן פחות התרשם, אבל בשבוע הבא אולי ייבחר ליורשו מי שכן.

במקרה של טראמפ המסר התוקפני כלפי איראן עשוי להשתלב במסר הפייסני כלפי רוסיה. הוא עשוי להגיש לפוטין מנחה באירופה בתמורה לאפשרות לפעול באופן נחרץ בהרבה מול משטר האייתולות. בישראל שמעו כמה הרהורים בנושא מכיוון סביבתו של הנשיא לשעבר. בין אם הוא יבשל משהו או ישראל, המנה העיקרית לטהרן טרם הוגשה.

התיאוריה והמציאות

שני סיפורים על שני צעירים חרדים: אחד מהם הגיע השבוע למבחן תיאוריה אחרי לימודים מתישים. אבל הבוחן הודיע לו שאינו יכול: הוטלו עליו עיצומים עקב אי התייצבותו בלשכת הגיוס. השני, אח לתשעה, דווקא התגייס והשבוע נערכה השבעתו בכותל. אבא החרים, אמא באה כי אמא זה אמא. היא תפסה שם את אחד המפקדים ואמרה לו: אם הילד שלי יחזור מהצבא עם כיפה, כל האחים שלו יילכו אחריו. אם יחזור בלי, כל שבעים בני הדודים לא ידרכו פה.

אם להשתמש בביטוי חרדי קצת מתנשא, הצעירים החרדיים הם תינוקות שנשבו: לא גדלו על השילוב בין קודש וחול, בין חומר ורוח, בין המדינה והתורה. אין זה משנה אם המשבר הנוכחי יסתיים בגיוס בכפיה או בתקווה להשתלבות, יש מאה מחסומים פסיכולוגיים שהם צריכים לעבור בדרך. בהזדמנות לא חגיגית זו, האם אפשר לתהות מדוע לא קרה בשטח דבר מיוזמתו של הרמטכ"ל להקים חמש ישיבות הסדר חרדיות בגבולנו המזרחי? יש עשרות רבנים ואלפי תלמידים שישמחו למימון מלא של לימודים, אוכל, לינה בשילוב עם הכשרה צבאית. ומדוע בעצם לא קמה עדיין חטיבה חרדית?

כשצעיר חילוני או דתי לאומי מתגייס, כל המשפחה מחכה שיחזור הביתה. כשצעיר חרדי יעשה זאת, חלק מהמשפחות לא יקבלו אותו עם מדים. אז איך קרה שעד לרגע זה לא ניתן שקל להקמת "בית החייל" חדש, לבנים בלבד? האם הציפייה היא שצעיר חרדי גם ימרוד במשפחתו וגם ייצא שבת למגורים מעורבים? ומה עם היוהל"ח, הלא הוא יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים? והאם במערכת הביטחון מתעקשים בכוונה לא לגייס את החרדים הרבים שרוצים להיות בשלב ב'? נכון, זה רק חודש חיול ואלה כבר גברים בני ארבעים עם משפחות, אבל אם תיתן להם מדים והם יסתובבו בבני ברק, לילדים שלהם, עוד מעט בני 18, יהיה קל בהרבה ללכת לצבא.

זה רק צד אחד, כמובן. יש את סוגיית המקלות, ויש את הגזרים, אבל אי אפשר להשתחרר מהרושם שמערכת הביטחון מבקשת להתקין אצלה מזגן שיצנן את החום הלוהט שבו שרויים מילואימניקים, בלי שבדקה קודם אם יש הכנה למזגן. כמו הצעיר מההתחלה, גם היא עלולה לגלות שמה שעבד בתיאוריה, לא עובד במציאות.

תכנית החלופה

המלחמה הכוללת בחזית נתניהו-גלנט הפכה ללחימה: עצימות נמוכה יותר אבל התכתשות יומיומית. השבוע גלנט קרא בטקס הזיכרון לוויתורים משמעותיים תמורת עסקת חטופים, ואילו נתניהו הגדיר מכתב ששר הביטחון שלח לקבינט כ"תמוה". פה לא תהיה שום הסדרה ארוכת טווח, ספק אם תהיה הפוגה הומניטרית.

גלנט מציין בקרוב שנתיים לתפקידו, כמעט בכל יום מאז, נתניהו התחרט מרה על המינוי וביקש להפוך אותו. באביב אשתקד עצרו את הדחת גלנט המוני מפגינים. בסתיו הנוכחי מבצע הביפרים. אילו התעכב ביממה, סער היה כעת שר הביטחון אבל פעיל חיזבאללה חשד יותר מדי, המערכת הופעלה והסוף ידוע. כל עוד הלחימה בלבנון וחילופי החבטות עם איראן נמשכים, החלפה אינה על הפרק. אבל גם אם תהיה הסדרה בצפון, וכנראה תהיה, היה עוד שכפ"ץ לגלנט: ההבנה שמאחורי חילופי שרים עומד לכאורה דיל על אישור חוק הגיוס שרוצים החרדים. זה הנושא היחיד שמאיים ציבורית על הממשלה גם מבית.

הקפאת חוק הגיוס פותחת מבחינת נתניהו חלון הזדמנויות להחלפת גלנט. הוא משתרע בין הסדרה בצפון ובין הפעם הבאה שבא יקפוץ לגולדקנופף הפיוז. שר הביטחון החדש, בין אם זה סער ישירות או ישראל כץ בשרשרת מינויים, טרם הוחלט מי לאן, לא יידרש לשלם בפטורים במזומן על המינוי. כמה זמן יש באמצע? זה תלוי מתי יושג הסכם עם ממשלת לבנון בגיבוי אמריקני וכמה חודשי שקט יקבל נתניהו מהחרדים. לכל הפחות יש כמה שבועות. הסיפור החרדי נכנס לקירור, לא להקפאה: גם תקצוב סבסוד המעונות לילדי אברכים לא יעבור בקלות וספק אם יעבור בכלל. יש מאה מנהרות להעביר דרכן כספים ולהקל, גפני מכיר את כולן, אבל ההנחה בציבור החרדי היא שכולן יאותרו ויסוכלו. זו המחלה הכרונית של הקואליציה, זו שהולכת ומחמירה, אבל ספק אם תהרוג אותה בתקופה הקרובה מאוד.

גם זה קשור לבחירות בארצות הברית. גלנט נהנה ממטריה אמריקנית, כמי שהבית הלבן והפנטגון ראו כשגריר ההיגיון בממשלה שהיא לדעתם מטורללת וקיצונית. אבל אם טראמפ ייבחר בשבוע הבא, אפשר לנחש שהוא לא ישלח מברק מחאה נזעם במקרה של חילופי גברי בקריה.

זו הסיבה שבעטיה גם כעבור חודש, טרם נחתם הסכם קואליציוני בין הליכוד והימין הממלכתי. ארבעת חברי הכנסת של סער הם שחקנים חופשיים כעת, ממתינים לחוזה מסודר שינעץ אותם סופית בפנים. וחלון ההעברות לא מאוד רחוק.