גושים. מתו, נשרפו, חלפו מהעולם. כל פרשן או פוליטיקאי שמדבר ברצינות על מספר המנדטים בכל גוש ראוי להישלח לקורס רענון אלקטורלי. גושים היו הרעיון המכונן של הפוליטיקה הישראלית מאז 1977. אבל ב-2012, כשדרעי יכול ללכת עם לבני, יחימוביץ' עם ביבי, מופז עם ליברמן וליברמן עם לפיד, אין שום משמעות לשאלה אם לגוש הימין יהיו יותר מ-61 או פחות, רק לשאלה מי המפלגה הגדולה. ונניח שדרעי שובר את הגוש, למי הוא יעניק את ראשות הממשלה? ליאיר לפיד עם 11 מנדטים או ליחימוביץ'? ממשלת נתניהו השלישית, אם תקום, תהיה הרבה פחות ימנית ודתית מממשלת נתניהו השניה. אם נתניהו ינצח הוא ישמח לצרף את קדימה לפיד והעבודה לממשלתו, כולם ביחד או כל אחת לחוד.
סקרים. לפיד מרקיע שחקים עם 20 מנדטים או הופך לתופעה זניחה עם 7? העבודה בראשות יחימוביץ' מתרסקת ל-12 מנדטים או נוסקת להיות מפלגת השמאל הגדולה? גוש הימין 71 מנדטים או בקושי 58? מספר התשובות כמספר מכוני הסקרים בישראל. ערוץ 10 ערך ביום שני האחרון שני סקרים. בבוקר לפיד גירד בקושי 7 מנדטים, בסקר בערב כבר זינק ל-16. ובכל זאת, כמה מסקנות משותפות לכל הסקרים: ראשית, אף אחד לא מאיים על מעמדו של הליכוד כמפלגה המובילה ובהתאמה – על מעמדו של נתניהו כראש הממשלה הבא. שנית, לפיד קדימה והעבודה לא מגדילים את עוגת המנדטים של המרכז-שמאל. בבחירות 2009 קדימה והעבודה הביאו יחד 41 מנדטים, ובכל הסקרים כולם למרכז-שמאל יש עכשיו 37-42. ככה לא מחליפים שלטון, ככה קצת מחלקים את המים בעוגה.
השמאל. בבחירות 1981 הליכוד זכה ל-48 מנדטים. מאז, הוא איבד יותר מעשרים מנדטים למפלגות לויין. כולן היו בנותיו: ש"ס, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי. במגרש של השמאל התחרו הרבה פחות קבוצות, וכולם מיקדו את האש בליכוד. זו הסיבה היחידה שבעטיה קדימה גברה על הליכוד בבחירות האחרונות למרות שגוש השמאל הובס. פיצול בשמאל הוא האינטרס האסטרטגי של הליכוד: לבני תריב עם יחימוביץ' שתריב עם לפיד, כולם יישארו בינוניים ובינתיים נתניהו יגדל. על השמאל אפשר לספר היום את הבדיחה שסיפרו פעם על הימין. הוא כמו מזגן: מפוצל, ועושה הרבה רוח.
לפיד. המקרה הראשון בהיסטוריה שבו חוק נכנס לתוקף עוד לפני שהתקבל בכנסת. התקווה הלבנה החודשית היה שמח להישאר בעיתונות עד הרגע האחרון, בעודו בוחש בעיתונות. ההחלטה של נתניהו לקדם את החוק לצינון עיתונאים חייבה אותו לקבל החלטות בעיתוי לא נוח. כפי שנכתב כאן אך לפני שבועיים, המטרה העיקרית של נתניהו הייתה לסלק את לפיד מאולפן שישי, ובה הצליח. המערכת הפוליטית שמחה השבוע לקראתו כשמוח חבורת זאבים בגן החיות עם השלכתה של כבשה פנימה. לפיד מתמודד עכשיו במגרש בתנאי נחיתות: קשה לשמר מומנטום.
אולמרט. להלן רשומון: בחודשים האחרונים ראש הממשלה לשעבר טפטף למקורביו שמייד אחרי זיכויו בפרשות טלנסקי וראשונטורס הוא יחזור לקדימה. ביום חמישי הוחלט להעמיד אותו לדין בפרשת הולילנד, משפט ארוך שנים שסותם את הגולל על חזרתו למערכת הפוליטית. ביום שישי בערב הוא כבר השתתף בישיבה המכריעה בבית לפיד שבה הוחלט על הקמת מפלגה שמהווה איום קיומי על קדימה. האם אולמרט החליט – כמאמר הבדיחה – שאם הוא לא רץ בקדימה אף אחד לא רץ?
בחירות. לילה לפני תחילת סיעת הליכוד הודיע ראש הממשלה לכמה ח"כים כי הוא מתכוון לשאת דברים מול המצלמות על כוונתו לקיים את הבחירות במועדן. הוא דיבר על הרכבת לאילת, הפעוטונים, שדה התעופה בתמנע וחוק המסתננים. רק את מועד הבחירות לא הזכיר. אנשיו הסבירו אחר כך שפשוט לא נשאר זמן. האם הם התכוונו שלא נשאר זמן עד הבחירות? הדילמה בקצרה היא כזו: השיקולים בעד בחירות מוקדמות הם הרצון לממש את מניית הליכוד במחירה הגבוה הנוכחי, החשש מבחירה מחודשת של אובמה והפחד שתקציב גזירות בשנת בחירות יבריח מצביעים. השיקולים נגד: אובדן של שנה וחצי שלטון, חוסר רצון להרגיז את ש"ס וליברמן, ההיסטוריה העגומה שכל מי שהקדים בחירות הפסיד. זו הדילמה, ונתניהו, כידוע, אוהב להתלבט.
ליברמן. לפיד, שליט ואנסטסיה השכיחו את סטירת הלחי המצלצלת שחטף בתחילת השבוע יושב-ראש ישראל ביתנו. ראש הממשלה השפיל אותו כאשר העביר את חוק חינוך חובה חינם למרות התנגדותה המהדהדת של ישראל ביתנו. לא אופייני לליברמן להפ*יד, לא אופייני לנתניהו להרגיז את ליברמן. לכן הוא גם לא ימשיך: אם נתניהו אכן רוצה להקדים את הבחירות, כדאי לו לתאם מועד מראש עם שר החוץ. לא בטוח שליברמן יראה בעין יפה מערכת בחירות שמתנהלת תוך כדי הליך משפטי, אחרי השימוע. נתניהו יודע שלאור התפרקות הגושים (ע"ע), לא כדאי לו להפתיע את ליברמן. אחרת ימצא ביום שאחרי את ישראל ביתנו ממליצה לנשיא על מופז או לבני.
כצל'ה. חוק חשוב העביר השבוע ח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי בממשלה: מעכשיו, ייאסר בישראל השימוש בכינוי "נאצי" על כל הטיותיו, כולל "כינוי המתקשר לנאציזם ולמשטר הרייך השלישי בגרמניה או למי מראשיו". למרבה הצער נראה שדווקא יו"ר מפלגתו של אריאל, יעקב כ"ץ, יתנגד בתוקף. החוק החדש נוטל מכצל'ה את אחת ההנאות הקטנות שזימנו לו החיים הפוליטיים, האפשרות להשוות את כל מה שלא מוצא חן בעיניו לתופעה נתעבת ברייך השלישי. לפני שנתיים, בכנסת, הוא תקף את תכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" ואמר: "כמו שגבלס הואשם בתעמולה נאצית ולכלך על יהודים, ואחר כך שחטו יהודים, כך יש להעמיד לדין את יוצרי התוכנית על אנטישמיות". בחודש שעבר פרסם הודעה לעיתונות נגד שדר הרדיו רזי ברקאי, בה קבע כי "השתלחותו משולחת הרסן במתנחלים משתווה לכאורה לשידורי השנאה והנאצה בגרמניה ערב השואה". ביטאונו, "בשבע", הכתיר לאחרונה את פעולות משרד המשפטים בכותרת ענק: "כמו במשטרים אפלים". אולי כדאי לדחות את החוק בהוראת שעה עד אחרי הבחירות, למקרה שעוד כמה אלגוריות יצוצו בדרך אל הקלפיות.
