הטלפון של ציפי לבני צלצל השבוע בתדירות מדאיבה. אחת לכמה שעות היה על הקו חבר סיעה שהודיע לה על החלטתו לתמוך בשאול מופז, ובעברית: לתמוך בהדחתה. לאנשי מטה מופז הייתה שיטה ליצירת באזז תקשורתי: קודם מתקשר הח"כ, אחר כך יוצאת ההודעה לעיתונות, אחר-כך נחו, וחוזר חלילה.
שבוע אחרי תחילת הפריימריז, לבני נהנית מתמיכה של 13 ח"כים, מופז מ-11, ודיכטר ושטרית מסתפקים לפי שעה בתמיכה בעצמם. זה נתון שמאפשר כמה פרשנויות סותרות: אפשר להציג אותו כהוכחה שלמרות המוסכמה המקובלת שמופז מוביל בגדול, הרי שברגע האמת ללבני עדיין יש יותר ח"כים ממנו. "ביילסקי בידינו", פתח השבוע אחד מדובריו של מופז שיחת טלפון עם כתב. אבל חוץ מביילסקי ופלסנר, מופז לא השיג הרבה יותר תומכים משהיו לו בפעם הקודמת. הים אותו ים ורוחמה אותה רוחמה.
מנגד, אפשר לפרש את הנתונים כהבעת אי-אמון מהדהדת בלבני. רוב סיעת קדימה פועלת היום בגלוי להחלפת היושבת-ראש. אם לבני תיבחר ותממש את איומה להרחיק את מתנגדיה, היא תישאר די לבד.
לרוב הח"כים אין גייסות של מתפקדים, והתמיכה שלהם היא בעיקר בעלת ערך מוסרי (שהרי מה לנו יותר מוסרי מרונית תירוש ושלמה מולה?). היא מלמדת משהו מעניין: הנשק העיקרי של לבני בימים אלה הוא הסקרים שמעידים כי היא עדיין מביאה כ-5 מנדטים יותר ממופז. ח"כים הם בדרך כלל סנסור מתוחכם לזיהוי סיכויי הישרדות פוליטיים ולכן תמיכה של 11 מהם במופז מעידה לכאורה על התקלקלות החיישן הזה. במילים אחרות, ח"כ שבוחר לתמוך במופז למרות שהוא עשוי לשלם על כך בכסאו-שלו עושה כך מכמה סיבות: או שהוא לא מאמין בסקרים, או ששנאתו ללבני גוברת על יצר ההישרדות שלו, או שהוא מעריך שביום שאחרי אנשי לבני יעזבו וישאירו לו די מקום להיבחר.
העובדה שכמעט ואין קולות צפים בסיעה, והמהירות שבה התגבשו המחנות היריבים, מעידה על עומק המשטמה בין לבני למופז. בעצם, אלה כבר לא שני מחנות. אלה שתי סיעות שעוד חוסות למשך חודשיים תחת מפלגה אחת.
ה' נתן, ה' לקח
ארבעה חודשים של שקט תעשייתי בלשכת ראש הממשלה הסתיימו השבוע בחקירה אחת. אל ייקל הדבר בעיניכם: ארבעה חודשים בחיי אדם הם בערך עשור בשנים של לשכות ראש ממשלה, בטח כשהראש הוא נתניהו. בתקופה האחרונה היה נראה שסביבתו של נתניהו התייצבה סוף סוף, אחרי תקופה ארוכה שבה תפקדה כתחנת רכבת. התלונות האנונימיות על הטרדה מצידו של ראש הסגל נתן אשל מסמנות את סיומה של התקופה הזו.
הרבה אנשים בחשו בקדירה הזו, שתבשילה המוקדח נחשף השבוע בגל"צ על ידי ספי עובדיה. הייתה העובדת עצמה, היו חברותיה ללשכה שסיפרו במשך חודשים על טענותיה נגד אשל, היה עסקן חרדי מוכר שהפיץ את הסיפור הלאה, והיה גם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. במשך שבועות ארוכים מונחת על שולחנו התלונה הזו, את רובם הוא העביר בפעילות הפנאי המועדפת עליו: להסס. באיחור ניכר הוא החליט על חקירת נציבות שירות המדינה. אם התלונה נכונה, זו התמהמהות מסוכנת. אם היא שקרית, וינשטיין ליבה במחדליו גל שמועות מרושע.
ולכן, כבר עכשיו ברור שמישהו ייפרד בקרוב מתפקידו בלשכת ראש הממשלה. נבואה קטנה: בעוד כמה שבועות, לכאורה בלי קשר, תצא הודעה מלשכת ראש הממשלה על בכיר א' או יועץ ב' שחש תחושת מיצוי, ועל ראש הממשלה שמודה לו מקרב לב על שירותו. מי זה יהיה? אם הבדיקה תסתיים בלא כלום, זעמו של אשל יופנה אל העובדים שיחשוד כי ידם הייתה במעל. בנציבות שירות המדינה אולי צריך ראיות, אבל בלשכת נתניהו, כידוע, כל אדם אשם אלא אם הוכחה חפותו. פרצופו של מישהו בכיר יודבק בוודאי, בצדק או שלא בצדק, אל אותן תלונות אנונימיות.
אם התלונה נכונה, נתניהו ימצא לאשל תפקיד מחוץ ל"אקווריום", אותו מתחם מוקף בזכוכית במשרד. מערכת היחסים העמוקה בין אשל לבנימין (ובעיקר שרה) נתניהו לא תועיל אם החקירה תעלה מסקנות בעייתיות. ראשי ממשלה לא אוהבים להסתבך בצרות של הכפופים להם.
עד לפני שבוע זה נשמע פנטסטי לחלוטין. הקשר בין אשל לנתניהו נחשב בל-יינתק. בכיר "הצופה" לשעבר, בשר מבשרה של המפד"ל, היה הדמות החזקה ביותר בלשכת רה"מ. הוא היה אחראי לפילוג העבודה, לניסיונות לסגירת ערוץ 10 והחינוכית, ושל עוד מאות מהלכים שחלקם טרם פורסמו. עיקר כוחו של אשל הוא בקירבה לדלתו ואוזנו של הבוס. ברצותו מקרב וברצותו מרחיק. בעיקר מרחיק. מי שרוצה להתקרב לנתניהו, מוטב לו שלא יעלה על מסלול התנגשות עם אשל.
אדם עם כל כך הרבה כוח גם קונה לו אויבים. מותר לנחש שנתניהו ישמח מאוד שהחקירה נגד אשל תסתיים בלא כלום. כלל לא בטוח שלתחושה הזו שותפים כל אנשי לשכת ראש הממשלה. לויאליות אף-פעם לא הייתה הצד החזק של הבניין ברחוב קפלן.
מצע ומרור
יאיר לפיד טעם השבוע לראשונה את המרור שהוא מנת חלקם של פוליטיקאים פעילים. לא את המרור עצמו, אפילו לא מנה ראשונה, בקושי מתאבן: ביום ראשון הגיעה לסיומה הקריירה האקדמית הקצרה שלו. כשהחליט לרוץ לפוליטיקה חבריו אמנון דנקנר ויצחק לבני התגאו שהוא דוקטורנט מוכשר בבר-אילן. פוליטיקאי מסוים שמע, ונזכר שללפיד אין תואר שני, ראשון ואפילו לא תעודת בגרות. משם הדרך לבדיקה רשמית שבסיומה יופסקו לימודיו קצרה מאוד. ביום שני חגגו על חשבונו במערכון מדויק ואכזרי מאוד ב"ארץ נהדרת". 38.5% מהציבור, בוחריו הפוטנציאליים, ראו את החיקוי של לפיד חובב הסיגרים והטייקונים שקורא לצדק חברתי, בעודו מתייעץ עם חברו החשוד בפלילים אולמרט ("בתנאי שהוא ישיג טלכרט בכלא"). אם הקו הזה ימשיך גם בפרקים הבאים, לפיד יהיה בבעיה.
בין לבין הפוליטיקאי הטרי הסתבך במחיקת סטטוסים של מתנגדים מדף הפייסבוק הפעיל שלו ובריב טיפשי עם מאות גולשים בגלל עמדתו נגד השימוש בסמים קלים. אין ספק שבאולפן שישי היה קל יותר.
אחד הפוליטיקאים כבר התווה השבוע את הקמפיין נגד לפיד: לא מפתיע שמי שרוצה להיות דוקטור בלי להשלים בגרות, רוצה גם להיות ראש ממשלה בלי להבין כלום בפוליטיקה.
