אין תואר שנוא על הישראלים יותר מהמילה "פראייר". יאיר לפיד רכב על התובנה הזו כל הדרך אל הצלחתו המרשימה בבחירות האחרונות. "נמאס לנו לשלם מסים ולשרת בצבא בשביל אלה שלא מתגייסים ולא עובדים", סיכם אז שר האוצר הנוכחי את מצעו.
קדם לו בנימין נתניהו, שנבחר שלוש פעמים לראשות הממשלה על מצע אנטי-פראיירי מובהק. כבר עשרים שנה הוא דוחק בישראלים לא לצאת פראיירים מול הפלשתינים. יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו. ברגע של כנות, בקדנציה שעברה, הוא אמר במרכז הליכוד "אנחנו לא פראיירים".
את העיקרון הזה מנסה ליישם עכשיו שר התקשורת גלעד ארדן במוקד הבזבוז והשחיתות הלאומי – הלוא הוא רשות השידור. תוכניתו מרחיקת הלכת לסגירת הרשות נשענת על המיאוס הציבורי מהאקט הפראיירי המוחלט, תשלום אגרת הטלוויזיה. התשלום של 360 שקלים בשנה לקופתו של יוני בן-מנחם כואב יותר מתשלום דו"ח תנועה בסכום גבוה יותר, מהסיבה הפשוטה שבדו"ח אתה לפחות יודע שעשית משהו לא בסדר.
בבריטניה משלמים קרוב לאלף שקל בשנה על אגרת הטלוויזיה, אבל אחוזי ההשתמטות מתשלום נמוכים בהרבה, כי הם – בניגוד אלינו – מקבלים בתמורה את 'בי-בי-סי' ולא את שידורי ביבי, שרון או כל מי שבשלטון באותה עת.
התוכנית של ארדן שאפתנית למדי. בעוד חצי שנה, פחות או יותר, יאמר דוד ויצטום בפעם האחרונה "לילה טוב מירושלים" ואז יוחשך המסך. כשהשידורים יתחדשו, אחרי כמה חודשים, לא תכירו את ערוץ 1. אלפיים עובדי רשות השידור, על תככיהם המתישים ומשכורותיהם המופקעות, יישלחו לפנסיה מוקדמת. הטובים שבהם יגויסו מחדש לצד כישרונות שיירכשו מהשוק הפרטי, ותחת הנהלה חדשה ומקצועית אשר לא תהיה חייבת טובות לפוליטיקאים. אגף אחד יהיה עסוק בייצור חדשות לטלוויזיה, לרדיו וגם להמצאה החדשנית הקרויה אינטרנט, שרשות השידור הזניחה עד כה. תקציבו יהיה גבוה יותר משל כל חברת חדשות מסחרית בישראל. האגף השני יקבל את התקציב הגבוה בישראל כדי להזמין במכרזים חיצוניים תוכניות דוקומנטריות, סרטים וסדרות תעודה. הציבור ישלם פחות ויקבל הרבה יותר.
אם זה היה כל כך פשוט זה כבר אמור היה לקרות לפני עשרים שנה, אבל זה לא. ראשי ממשלה, כולל זה הנוכחי, נהנו מהפוליטיזציה של רשות השידור – כי מי לא אוהב לשמוע על עצמו דברים טובים בתקשורת? זה עבד כל עוד מישהו ראה את מופעי החנופה האלה, אבל כאשר הרייטינג של ערוץ 1 בקרשים, גם לנתניהו כבר לא משנה אם המנכ"ל עובד בשבילו.
גם המרכיב הכלכלי השפיע: המימון לרשות השידור בא ישירות מכיס האזרחים, ולכן לאוצר לא היה שום תמריץ לשלם מיליארד ומשהו שקלים על מהלך שלא ישפר את מצבו הכלכלי. אבל שר האוצר הנוכחי, יאיר לפיד, הוא סיפור אחר. לפני 15 שנה הייתה לו תוכנית מצליחה בליל שבת בערוץ 1, כל כך מצליחה עד שיום אחד הטכנאים החליטו להשבית אותה. לפיד לא שכח.
גם שלי יחימוביץ' זוכרת איך הנהלות פוליטיות התנכלו לה בקול ישראל וקיצרו את חיי תוכניתה המצליחה, 'הכול דיבורים'. אפשר להניח שבמקרה הנ"ל, זה ירכך מאוד את התנגדותה העקרונית לפיטורים במגזר הציבורי.
עכשיו עובדי הרשות נערכים לקרב הגדול. ארדן ייאלץ להתמודד עם עובדי רשות שבני משפחותיהם הם מתפקדי ליכוד, כפי שישראל כץ נאלץ להתמודד עם עובדי רכבת בעלי קשרים פוליטיים. אבל הם יגלו, בדרך הקשה, שזה כבר לא עובד.
לקחי משה כחלון, ששרי הליכוד הפנימו היטב בקדנציה הנוכחית, אומרים שהרבה יותר משתלם לעבוד אצל הציבור מאשר אצל עסקנים. דור שלם של שרי תקשורת העדיף להסתובב בקוקטיילים עם בעלי חברות הסלולר מאשר להוזיל את החשבונות לציבור, והיום איש לא זוכר אפילו מי היו – שזה בדיוק מה שאפשר להגיד על הנהלת רשות השידור, שגם השבוע המשיכה להתקוטט כל הדרך לקרחון.
הרב שאיחד את הציונות הדתית
סתיו 2005 היה מהעגומים בתולדות הציונות הדתית-לאומית. בדרום עוד בערו שרידי גוש קטיף העשנים, ובכנסת עלה עשן מחורבות הליכוד. אריאל שרון דהר בסקרים בראשות מפלגתו הטרייה קדימה, ורסיסי הייצוג הפוליטי של הציונות הדתית – המפד"ל והאיחוד הלאומי – נערכו איכשהו לרוץ ברשימה אחת, שתתייצב למאבק הסופי על פינוי יהודה ושומרון – פינוי שריחו כבר עלה מעבר לפינה. סיעה מפולגת, עייפה ואכולת שנאות נקרעה בשאלה את מי להציב בראש המפלגה.
ואז עלה שמו של הרב מוטי אלון. שני חברי כנסת, אחד מהמפד"ל ואחד מהאיחוד הלאומי, החליטו לפנות אל הרב הכריזמטי השוהה במגדל ולהציע לו את תפקיד יושב הראש. בדוא"ל של אותם ימים – המקבילה לפייסבוק של העשור הנוכחי – רצו הודעות קבוצתיות שמסבירות את הגירתו המסתורית צפונה בבעיות גב ותשישות משירות ארוך שנים בקודש. בערב שבו נדונה לראשונה מועמדותו לתפקיד שאלתי חבר כנסת בכיר ברשימה מה דעתו. "עדיף שזה לא יקרה", הוא השיב במילים סתומות. לימים התברר שהוא ידע על מה הוא מדבר.
במקביל שקלו חברי הכנסת שריון למועמד נוצץ נוסף: ליאור קצב. אחיו של הנשיא הנכבד דאז, משה קצב, היה אמור לשוות לרשימה ניחוח ממלכתי מכובד. קצב נשר בסוף, וגם אלון סירב. אחיו הגדול, הרב בני אלון, קיבל את הבכורה. מקורבי הרב מוטי הסבירו כי מסיבות השמורות עמו הוא מעדיף לא להירתם בשלב הנוכחי למשימת איחוד הציונות הדתית.
בסוף אלון דווקא איחד את הציונות הדתית, אבל לא מאחוריו אלא מולו. כשפורסם דבר קיומו של פורום 'תקנה', הציונות הדתית השתוממה לא רק מההאשמות החמורות אלא מההרכב החריג שהשמיע אותן: פרופ' ידידיה שטרן לצד הרב יהושע שפירא, הרב יעקב אריאל לצד הרבנית מלכה פיוטרקובסקי. למעשה, מכל הדמויות הבכירות בציונות הדתית, רק שם בולט אחד נעדר מהרשימה – הרב מוטי אלון.
הכרעת בית המשפט השבוע גזרה את דינו המשפטי של הרב, אבל החלטת פורום 'תקנה' היא שחרצה, כבר לפני שלוש שנים, את דינו הציבורי. למרבה האבסורד, דווקא הפילוג בציונות הדתית העניק לה משנה תוקף. ההנחה הייתה שאם חרד"לים וליברלים, ימנים ושמאלנים מכל קצות המגזר, מצליחים בכל זאת לפעול יחד ולהשמיע קול מתואם, סימן שמשהו חמור קרה.
