בכל הנוגע למדיניות הפנים, הנשיא טראמפ עושה בכוונה CTRL+Z למדיניות של קודמו, הנשיא ביידן. אבל במדיניות החוץ, אולי בלי להתכוון, הנשיא ה-47 מבטל דווקא את מדיניות הנשיא ה-28, וודרו וילסון.
הלקח של מלחמת העולם הראשונה היה שהסכנה לשלום העולם נובעת מפגיעה בעצמאותן של מדינות ומפלישה לגבולותיהן המוכרים. הנשיא וילסון זיהה את הדיאגנוזה, וסיפק גם פרוגנוזה: בנאום 14 הנקודות שלו, בשמונה בינואר 1917, הוא קרא להקים גוף בינלאומי, מה שייקרא לימים League of Nations ואחר כך האו״ם, שישמש תחליף דיפלומטי לעימותים שעלו בחייהם של עשרות מיליונים. מדינות הפכו מקודשות וגבולות – לא בני שינוי.
במקביל, דיפלומטים אירופיים שרטטו גבולות חדשים: במזרח התיכון הם כוננו מדינות כמו ירדן, סעודיה, עיראק וסוריה. את אפריקה הלכו ושחררו ממאות שנים של שליטה קולוניאליסטית לטובת הגדרה עצמית. באירופה הקימו מחדש מדינות לאום על גבולות האימפריות המלכותיות הישנות.
מאה ושבע שנים של רלוונטיות הן פרק זמן מרשים מאוד לנאום אחד להחזיק מעמד. אבל כעת מציע הנשיא טראמפ – אמנם לא בנאום בקונגרס אלא ברצף ציוצים ב -Truth Social ובכמה הצהרות בחדר הסגלגל – את הגרסא שלו. הוא מזהה שהסכנה לשלום העולם אינה פגיעה בריבונות של מדינות וקולוניאליזם אלא מדינות טרור ודיקטטורה. הקווים ששורטטו במאה שעברה לא סיפקו ביטחון והגדרה עצמית אלא מלחמות אזרחים וסכסוכים חמושים. סוריה הפכה לדיקטטורה רצחנית, מרובת עמים. ירדן היא דיקטטורה מלוכנית שבה מיעוט בדואי שולט בכוח על רוב פלסטיני. עזה הפכה מחבל מצרי נידח למדינת טרור. פנמה היא משלט סיני במרחק טיסה קצר מפלורידה.
השילוב של כל אלה יוצר את ה Trump Moment, כמו הWilson Moment של אז. מי שמזדעזע מהאימפריאליזם של כיבוש גרינלנד, איום בכוח צבאי על פנמה, שינוי חד צדדי של שמו של מפרץ מקסיקו ומלונות אמריקניים בעזה, מפרש בכלים של המאה ה-20 את המדיניות של המאה ה-21.
מה שאומר טראמפ הוא שהכללים הישנים של אימפריות מלוכניות וחילות פרשים לא רלוונטיים לעולם של מלחמות סחר וארגוני טרור. זה לא אימפריאליזם אלא הקמה של קו ביצורים חדש אל מול כוחות חושך.
בעולם שרובו דיקטטורי, וילסון קיווה שדמוקרטיה תצמח מזכות ההגדרה העצמית, אבל מה שהיה נכון לאירופה אז לא נכון למזרח התיכון. הנשיאים אובמה ובוש נצמדו לדוקטרינת וילסון, דרשו בחירות דמוקרטיות ברשות הפלסטינית ובמצרים, והתוצאה הטרגית הייתה עליית האיסלם הפונדמנטליסטי שסיכנה את האזור כולו. אלפים שילמו בחייהם עד שהתברר שדמוקרטיה רצחנית עדיפה על אוטורטיזם שומר שלום. איפה תעדיפו לגור, בעזה הדמוקרטית או בדובאי הדיקטטורית?
מה שהיה תקף לגרמניה לא תקף לפנמה. בעולם של וילסון, זה היה נכון ששמירת ריבונות המדינות מסייעת למסחר החופשי. בעולם של טראמפ, לא הגיוני שעל תעלת פנמה שבנו אמריקנים תשתלט אימפריית החושך הדיקטטורית של סין. אין שום דבר מקודש בחופש המסחר הסיני שממלא את כיסי הקומוניסטים וגורם למותם של אמריקנים מאופויאודים.
מה שהיה תקף לאפריקה לא תקף לגרינלנד. בזמן וילסון, שלטון עצמי היה הדרך לקדם עמים ואת האנושות כולה. אבל בזמן טראמפ מגוחך לצפות מארצות הברית לוותר על הנכס האסטרטגי של גרינלנד ועל נתיבי השיט והמחצבים רק בגלל שהאי הענק קשור מהמאה שעברה באוטונומיה למדינה הזעירה של דנמרק.
ובעיקר, מה שהיה תקף לבלגיה לא תקף לעזה. לכן וילסון צדק כאשר דרש בנאומו ב-1918 מכל הכוחות המזויינים לסגת מבלגיה אחרי שנים של קרב חפירות מדמם ולכבד את ריבונותה, אבל טראמפ צודק כאשר הוא מבטל את ריבונותה של עזה שנוצלה לצורך ניסיון לרצח עם נגד ישראלים שלווים.
במאה שעברה, כילד, נפשתי במלון בחוף הים עוצר הנשימה של עזה, שאין יפים כמותו בכל המזרח התיכון. אין שום סיבה שבשם ווילסון החופים האלה יארחו יחידת קומנדו ימי של טרוריסטים ממומנים מאירן ולא קוקטיילים על החוף בשעת שקיעה.
