מה מלמדת הפגישה עם אבו–מאזן על כוונותיו של בני גנץ * מדוע צריך לקרוא ליישובים החדשים בגולן "רמת זנדברג" ו"מעלה הורוביץ" * ומי תפס את מקומו של בנט כאויב מספר 1 של נתניהו
כרטיס ביקור
הודעת הליכוד שפכה שלשום אש, גופרית וחומצה על ביקורו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בביתו של שר הביטחון: "הממשלה הישראלית פלסטינית של בנט מחזירה את אבו מאזן והפלסטינים לסדר היום. ממשלת בנט-סער-לפיד מסוכנת לישראל". רק שם אחד חסר בהודעה, ולא מחמת מחסור בתווים: בני גנץ.
סוד הפיכתו של יו"ר כחול לבן לשר הפופולרי בממשלה אינו נעוץ בהכרח במצב הבטחוני, אלא בעובדה שאחרי שנתיים של מתקפות ארסיות, קודם מימין ואז משמאל, עכשיו כולם נזהרים מאוד בכבודו: נתניהו והליכוד נמנעים מכל ביקורת כי הם עדיין מקווים שהנ"ל ייאות יום אחד להיענות להצעתם הפתוחה ולהפוך מייד לראש ממשלת ישראל. לפיד ובנט נמנעים מביקורת מהחשש שזה בדיוק מה שיקרה. וגנץ? הוא הולך בין הטיפות ולא נרטב: מעניק שמן זית זך למממן המחבלים ומכחיש השואה מרמאללה אך מחובק מימין, מאשר את ישיבת אביתר ובכל זאת מגובה משמאל.
דומה ששני הצדדים ממעיטים, כהרגלם, בכישוריו הפוליטיים של גנץ. בנחישות גמלונית הוא מפלס את דרכו אל היעד של ראשות הממשלה. ניתוח סביר של כל סקר שהתפרסם מאז הבחירות מגלה שלאחריהן, מפלגת הציר שבלעדיה לא תיכון ממשלה לא תהיה ימינה או תקווה חדשה, בטח לא יש עתיד, אלא כחול לבן. החרדים מתעבים את "ממשלת השמד" אבל מנהלים יחסים חמים עם שר הביטחון, הציונות הדתית לא סובלת את בנט אבל משתפת פעולה עם חילי טרופר ופנינה תמנו שטה, והליכוד מוכן לוותר על ראשות הממשלה כדי שבנט יושלך לאופוזיציה. אם לא יתעוררו, הם יגלו שמנדט או שניים שחסרים להם לכבוש שוב את השלטון, מהימין הרך או הציונות הדתית, ימצאו את הבית שחסר להם היום דווקא בכחול לבן.
איך כל זה קשור לאבו-מאזן, גם בימים כתיקונם לא מהדמויות הפופולריות בישראל? כי המטרה של גנץ היא לא לסחוט את ראשות הממשלה תוך עריקה למחנה השני, אלא להגיע אליה באופן לגיטימי כמנהיג גוש המרכז. פגישה עם יו"ר הרש"פ משדרת לבוחרים מעמד עצמאי וחזק מול ראש ממשלה רוטן, גם אם בפועל דיברו שם בעיקר על מיקרוטקטיקה בטחונית ולא על גבולות הקבע. מכאן הסיבה להתכתשות הנמשכת עם מרב מיכאלי, לכן גם לא יורגש אבל כבד במפלגה אם הרוטציה לא תתממש בסופו של דבר (גנץ מעריך את היתכנותה בחמישים אחוז). בליל השבעת הממשלה ארבעת שרי כחול לבן היו היחידים שנותרו על כסאם בשולחן הממשלה כשכל העולם סביבם מתהפך וכולם החליפו כסאות. גבוהים סיכוייהם לשבת שם בכל ממשלה שתקום.
השמאל עם הגולן
במקום לקרוא ליישובים החדשים בגולן "אסיף" ו"מטר", הצדק ההיסטורי מחייב לקרוא להם "רמת זנדברג" ו"מעלה הורוביץ". מי היה מאמין ששרי מרצ ישתתפו בישיבת ממשלה שבה מוחלט על הזרמת מיליארד שקל ומטרתה המוצהרת היא סיכול מסירתו של הגולן לסורים. ומה נגיד על יו"ר העבודה מרב מיכאלי: "ככה שמות את הגולן יחד עם הנגב והגליל בראש", התגאתה באינסטגרם, "החלטת ממשלה לחיזוק הגולן שהעברנו היום היא הכרה וחיזוק ההתיישבות האמיתית". לא נרשמה כזו הצהרת נאמנות של העבודה לגולן מאז שרבין הצהיר לפני 30 שנה בדיוק שמי שיעלה על הדעת לרדת מהרמה יפקיר את בטחון ישראל.
התוכנית לחיזוק רמת הגולן היא ההישג הבולט ביותר עד כה של בנט וממשלתו. גם אנשי ימין שסולדים מהחיבור למפלגות השמאל יודו שהצהרות נאמנות כאלה לא היו באות לעולם בממשלה אחרת, לצד צ'ק ממשלתי חסר תקדים בהיקפו. הקרדיט ההיסטורי מגיע לח"כ צביקה האוזר שחופר בנושא כבר למעלה מעשור. "ברגע שמרצ נתנה את הפלומבה, זה כבר כמעט בלתי הפיך", אמר השבוע. וראש הממשלה בנט הסביר שלשום שבשאר אסד או ממשיכי דרכו לא תמיד יהיו מוקצים בעולם מחמת מיאוס. "חלון הזמנים ההיסטורי החל עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה לפני עשור, אבל הוא עלול להיסגר יום אחד בטריקה", אמר שלשום. למשל, אם תתגבש יוזמה להוצאת כל הכוחות הזרים מהמדינה: האירנים יתבקשו לצאת מדמשק, והישראלים – לנטוש את קצרין. התקווה היא שעם 50 אלף תושבים זה כבר יהיה קשה הרבה יותר. עד 2011 לא חלה תנופת התיישבות בגולן בגלל לחץ בינלאומי, מאז – בגלל בירוקרטיה מקומית. אולי עכשיו ישראלים רבים יחליטו לעבור לגולן בחסות תקציבים ממשלתיים נדיבים ותרבות העבודה מרחוק שהביאה איתה הקורונה.
כמובן, יש בשמאל מי שעדיין מתגעגע לנוכחות סורית על הרמה. מוסי רז טען השבוע שהבנייה מנוגדת לאינטרסים הישראליים, ויוסי ביילין טרם חזר בו מהקביעה שמוטב לרדת מהרמה. לאחר הצלחתו המסחררת בייבוא רוצחים ונשק להרי השומרון, הוא מעוניין בייבוא מקביל גם להרי הגולן. למרבה המזל, הוא כבר בפנסיה.
אופוזיציה לוחמת בעצמה
"מה הוא מסתבך איתי", הרעים השבוע בנימין נתניהו בקולו. לרגע, פינה נפתלי בנט את מקומו כאויב האומה מספר 1 לטובת ישראל כ"ץ, יו"ר מזכירות הליכוד, והטענה שהוא מגינם של הליכודניקים החדשים.
כ"ץ הוא האדם היחיד בצמרת הליכוד בעשור האחרון שניהל מאזן הרתעה מול יו"ר המפלגה. בהתאמה, בעוד כל היתר נדחקים לתיקים בינוניים ואז מחוץ למפלגה, הוא גם היחיד שזכה לתיקים בכירים באמת: חוץ ואוצר. בהמשך הגיעו שתי הפגישות, דאבל דייט, של הזוגות. שר האוצר לשעבר ראה בכך איתות של נתניהו על היורש. זו הייתה משאלה חסרת בסיס. "רונית התקשרה לשרה, אמרה שצריך לחגוג ימי הולדת, ואחר כך הזמינו צלם והוציאו לתקשורת", הסביר נתניהו לאנשיו. לצד השני יש גרסה אחרת, והיא קשורה לשליטת המזכירות בתקציבי המפלגה ולרצון של נתניהו לעשות בהם שימוש.
המערכה על אלפי הליכודניקים החדשים, שהסתיימה השבוע בפשרה מפא"יניקית, הפכה לדרמה בגלל הבחירות לוועידת הליכוד בשנה הבאה. זה אירוע הרה גורל שישפיע על המפלגה: עשור חלף מאז שמוסדות הליכוד נבחרו בפעם האחרונה, ומאז השתנו פני התנועה. נתניהו חושש שהליכודניקים החדשים יכניסו מאות חברי מרכז מטעמם, ובכוחם זה ישנו את פני המפלגה כפי שעשו המתנחלים בעשור שעבר. גם אם נתניהו יצליח להביא 61 מנדטים, הוא יגלה שבבית אין לו מספיק מנדטים לשינוי מערכת המשפט.
מהצד השני, יש בליכוד מי שסבורים שנתניהו מנהל קרב חסר טעם. כאילו לא הספיקו הקטטות הפנימיות של אמסלם נגד ניר ברקת, עכשיו שוקעת מפלגת האופוזיציה הראשית לעוד מערכה: חברי כנסת כמו הנגבי, שטייניץ, גמליאל או ברק חייבים את מעמדם לליכודניקים החדשים. הם לא יוכלו לעמוד מנגד כשנתניהו מגרזן את רשימת התומכים שלהם. וכל זה, כאשר החוק החדש מאפשר לארבעה חברי כנסת להתפצל. אבל כמו שאמר ראש הממשלה המנוח שמעון פרס: אין דבר כזה אופוזיציה לוחמת, בדרך כלל היא לוחמת בעצמה.
2021 – בנט ראש ממשלה
בהיעדר טקס מסודר, חילופי ראש ממשלה בישראל מתבצעים בדרך כלל בלחישה לאוזניה של מאבטחי 730. בן רגע, דבוקה חמושה ושותקת עוברת מאדם אחד לאדם אחר. פתאום, אחרי שנים, לאדם אחד הרמזור האדום כבר לא המלצה בלבד, ומהאדם השני נשללת היכולת לפתוח וילון באוטו או סתם ללכת לבד ברחוב.
לא היה עוד מקרה של התגנבות יחידים אל לשכת ראש הממשלה כמו של נפתלי בנט. בטחון תעסוקתי אינו מאפיין בולט של הפוליטיקה הישראלית, אבל תהפוכות השנתיים האחרונות של בנט מספרות את סיפורה של מדינה בהפרעה: לפני שנתיים הוא החזיר את הדרכון הדיפלומטי שלו, וב-2021 כבר טס לחו"ל במטוס ראש הממשלה. אך אשתקד מחה מרה על הפקרתו והפקרת משפחתו, כאשר ממשלת נתניהו החליטה להסיר ממנו את האבטחה כשר ביטחון לשעבר; חלפה שנה, וממשלת בנט מסירה את האבטחה ממשפחת נתניהו, לקול אותן זעקות ממש מהצד השני.
אומרים שמה שמייחד את האדם משאר היצורים החיים הוא המודעות למוות שיבוא יום אחד. להבדיל, ראשי ממשלה בישראל אינם מודעים – או מדחיקים – את העובדה שיום אחד יפסיקו לכהן. כולם, עד האחרון שבהם, נטו לשכוח שהדרך למטה מהירה יותר ותלולה לא פחות מהדרך למעלה, ורובם נטה בסתר ליבם לחשוב שייבחרו שוב ושוב, עד עולם. בנט הוא מקרה חריג: הוא ראש הממשלה הראשון שיודע את תאריך התפוגה שלו. ב־27 באוגוסט בשנה הבאה, בשעת חצות, מישהו ילחש משהו באוזניה, והמאבטחים, למעט אחד, יעברו לשמור על מישהו אחר.
