1. למדינה העצמאית שהחריבו הרומאים לפני 1934 שנה קראו ״ישראל״ ובירתה הייתה ירושלים. המטבע הנהוג בה היה שקל, ולנשיא שלה קראו שמעון. היו בה הפגנות אלימות על צדק חברתי, ועימותים בין דתיים לדתיים פחות ובין דתיים לדתיים.
2. המעצמה של אותה תקופה הונהגה באופן רשמי על ידי סנאט, שישב בגבעת הקפיטול בבירת האימפריה ואזרחיה הנחילו לעולם את חופש הביטוי וזכויות האזרח. הייתה בה קהילה יהודית גדולה, מקורבת למנהיג. המעצמה הגדולה קיימה ברית אסטרטגית עם המדינה היהודית שסייעה לה נגד הסורים.
3. ירושלים הייתה היפה בערי המזרח, ובית המקדש במרכזה – נחשב למבנה המקודש הגדול והמפואר ביותר בעולם.
4. כשחרבה ירושלים, נבזזו אוצרותיה על ידי הרומאים. הקולוסיאום ברומא נבנה בין היתר בכסף יהודי, ועל ידי עבדים יהודיים מירושלים. שלט קטן מזכיר זאת עד היום.
5. מתי חרב המקדש? כולם אומרים שבט׳ באב, אבל יוספוס פלביוס, שהיה שם, אומר שזה קרה דווקא בי׳ באב.
6. מצדה החזיקה שלוש שנים אחרי ירושלים למרות מצור נורא של הרומאים. כשהלגיון כבש את המצדה הוא גילה את הסוד: המורדים אכלו שם מזון משומר מתקופת הורדוס, מאה שנה קודם לכן. פירות יבשים ושמן זית בני מאה שנה.
7. כשסבא רבא שלי עלה ארצה, ב-1925, הוא החליט שזה יהיה לא מנומס להמשיך לצום ולבכות יום שלם על חורבן הארץ כשהיא הולכת ונבנית מול עינינו. מדי תשעה באב, באמצע היום, הוא היה עולה למרומי הכרמל עם משפחתו ובנו – סבא שלי – והם, יהודים מאמינים ושומרים מצוות, היו עורכים ארוחה חגיגית. אני מתגעגע לסבא שלי.
8. ב-1267 ביקר הרמב״ן בירושלים. הוא גילה שבעיר נותרו שני יהודים בלבד, שני אחים צבעים זקנים. הוא לא איבד תקווה. 700 שנה בדיוק אחר כך ירושלים אוחדה במלחמת ששת הימים.
9. צום קל.
