שאון חורף

לא רואים את הפטור

לאחר שבועות של התרוממות רוח מגיעה תמיד הנחיתה אל המציאות. בגזרה הבטחונית אחרי חיסול נסראללה וסינוואר הגיעו תקריות קשות שהזכירו שהמלחמה עוד רחוקה מסיום. בגזרה הפוליטית, ההישג שרשם נתניהו בדמות הרחבת הקואליציה עומד כעת בסכנה בשל הגיוס.

כנס החורף של הכנסת ייפתח בשני הקרוב כאשר יש סבירות לא מבוטלת שהוא יהיה גם האחרון. על הפרק, הקשר הגורדי הבלתי ניתן להתרה בינתיים בין דרישת החרדים לחוק פטור מגיוס ובין הצורך להעביר תקציב.

מחד, האדמו"ר מגור הבהיר לנתניהו דרך השר גולדקנופף שלא יסכים בשום אופן לתקציב בלי פתרון לחוק הגיוס. מאידך, יש המוכנים להישבע שהאדמו"רים מוכנים לגיוס של כל מי שלא לומד, לרבות כל ישיבות הברזלים, אותם אלפי צעירים שלא באמת לומדים ונגזרים לחיי עוני, עישון ושעמום. לו יהי. מראיונות החג של גולדקנופף ודרעי לעיתונות החרדית לא ניכרים סימנים של הכשרת הקרקע בציבור החרדי לפשרות היסטוריות.

יו"ר ועדת החוץ והביטחון, יולי אלדשטיין, שכבר היה על סף תמיכה בחוק, נמלך בו. הוא סבור שבאקלים שנוצר, ללכת אפילו על חוק דרדל'ה תהיה טעות חמורה, ואם לא ממלאים אחר צרכי הצבא עדיף כבר לא לחוקק כלל. לאדלשטיין, שכל ביקור שלו בבית הכנסת מלווה בהפגנה של הקיצונים בקפלניסטים, אין שום כוונה לתת להם פרס בדמות הפלת הממשלה. אבל הוא לא מזהה שום הבנה חרדית של המצב בציבור הדתי לאומי. 21 מתוך 34 החללים בשלושת השבועות הראשונים של אוקטובר הם סרוגים. מאז אוגוסט למעלה ממחצית. על תמיכת שר הביטחון ויתרו כולם כבר מזמן. בליכוד סבורים שהוא יילך עד הסוף גם במחיר בחירות.

כדי למנוע בחירות, יצטרך לקרות אחד משלושה דברים: התגמשות חרדית משמעותית בתוכן החקיקה, או לפחות של ש"ס לבדה, הסכמה לדחיית החקיקה עד סיום המלחמה, או סיום המלחמה שיקל על חקיקה. אף אחד מהתרחישים אינו נראה סביר במיוחד.

העניין הוא שאם מדובר באירוע רציונלי נטו – וספק אם זה המצב – למפלגות החרדיות אין שום עניין בבחירות וייתכן שתתגמשנה בסופו של דבר בכיוון של עלייה מדורגת במספר המתגייסים השנתי. אם הכנסת תתפזר על רקע הגיוס, התוצאה הוודאית היא מפלגת ימין שעל מצעה שוויון בגיוס ועיצומים כלכליים חריפים על מי שלא יילך לצבא. עידן השטריימל בשביל השלום הסתיים, כי אם אין שלום לא צריך לחבוש שטריימל.

פנסילבניה פינת נתניה

בדור האחרון הוכרעו הבחירות בארצות הברית על קולותיהן של נשים לבנות מהפרברים: בין הערים הליברליות לפריפריה השמרנית, המצביע החציוני, זה שיושב על הגדר, היה מצביעה. כשהשתכנעו לתת צ'אנס לאובמה הוא הפך לנשיא השחור הראשון. כשמאסו בדמוקרטים וחשדו בהילרי קלינטון – טראמפ ירש אותו. כשישבו בבית בקורונה וצפו בנשיא משתולל ומאבד שליטה, ביידן נראה להן אפשרות סבירה.

הבחירות הפעם יוכרעו לא על נשים לבנות מהפרברים אלא על גברים שחורים מהערים. שישים שנה חלפו מאז שהמפלגה הדמוקרטית, פרי מאבקם של קנדי וג'ונסון, הפכה לביתם הטבעי של השחורים אל מול מפלגה רפובליקנית הולכת ומלבינה. האפקט הזה הולך ומתעמעם, ובאופן אבסורדי ייתכן שיגיע לשיאו דווקא כאשר אישה חצי שחורה מועמדת לנשיאות.

הקהילה האפרו-אמריקנית עדיין מצביעה ברובה המכריע לדמוקרטים, אבל הרוב קצת פחות מכריע. ענייני צבע, גזע ומגדר נחלשים ושיקולי כלכלה מתחזקים. ברק אובמה, בוודאי הדמות הנערצת ביותר על הקהילה האפרו אמריקנית מאז לינקולן, נשלח לנזוף בחבריה על כך שהם נרתעים מלהצביע לאישה. פתאום הפוליטיקאי המגניב בהיסטוריה נראה קצת מיושן. התסכול מגלי אינפלציה הרסניים במהלך כהונת ביידן, חוסר ביטחון כלכלי, מתחושה של תקיעות, מחלחל אל מעוזי המפלגה הדמוקרטית. עד כדי כך שהאריס נאלצת להשלים קולות חסרים במסע אל תוככי המפלגה הרפובליקנית, לרבות בראיון צולע למדי בפוקס ניוז.

לישראלים, הדבר יזכיר אולי את קמפיין הבחירות המשונה, החריג, ההזוי לפרקים, שניהל נתניהו במגזר הערבי בבחירות 2021. "אבו יאיר", למי ששכח, לגם קפה שחור במאהלים בדואיים, סייר באום אל פאחם, תלה שלטים בנצרת. אז זה הסתיים בכמנדט לליכוד, קצת פחות משנדרש לו כדי למנוע מבנט להפוך לראש הממשלה. כמו נתניהו עם "הערבים נעים בכמויות לקלפיות", גם לטראמפ היסטוריה רוויה בהתבטאויות שהרתיחו את השחורים.

סבב הבחירות הזה, שכלל אירועים חסרי תקדים כמו פרישת נשיא מכהן ושני ניסיונות התנקשות, נקלע לכמעט סטגנציה, ולשוויון מוחלט.

ההשוואה הבאה כמובן רופפת מאוד, אבל היא מתחרזת עם המרוץ האריס־טראמפ. בבחירות 2022 בישראל, בין נתניהו ולפיד, היה תיקו מוחלט, קפוא, לאורך כל מערכת הבחירות. כאז כן היום מנהיג המחנה השני, בנט, פרש כמה חודשים לפני הבחירות מול ראש המדינה לשעבר. כנתניהו אז, גם טראמפ נגרר קדנציה אחת קודם בשערות ראשו, בועט וצווח, מהלשכה, היישר אל הליכים פליליים בבית המשפט, וחזר לקמפיין מעורר התנגדות פחות, מפויס יותר (טוב, הכל יחסי אצל טראמפ). בעוד אחד־עשר יום נדע אם גם הסוף, ניצחון ימני מוחץ, יהיה זהה.

כוח כטב״ם

בשלושה מוקדים הובע צער מהעובדה שכטב"מ חיזבאללה פספס את הזוג נתניהו בכמה שעות ובכמה מטרים: ביירות, טהרן ומול גדרות המשטרה בקיסריה. דוקטור יולנדה יבור, פעילה באגף של המחאה שהפרות חוק אינן זרות לו, פרסמה בפייסבוק את כתובתו של נתניהו, והוסיפה: "אומרים לכם, מה כל כך מסובך".

"הבוקר הזה מתחיל בחיוך אופטימי, אל תגידי שלא", ניסתה לעודד אותה פעילה אחרת. "יותר בתחושת החמצה", הגיבה יבור. Next time"", כתב אחד, ברק אורן. "אינשאללה!" ענתה יבור. "מלאכתם של צדיקים נעשית..", כתבה דורית ולא השלימה. בול, הגיבה יבור. אך לא מזמן זעקה בהפגנה בקיסריה: "לא יעזרו לך כל המחסומים, האזרחים הזועמים יבואו לשלוף אותך מהבסטיליות שלך ולא יעזרו המחסומים הדרדל'ה", והנה – קם חזונה וכמעט התגשם.

לכל מחנה יש מטורללים, בכל מחנה יש עידוד לאלימות. ההבדל הוא מיקומם במחנה. הגורמים המסיתים ומעודדי השנאה בימין הם לרוב אנשי קצה שוליים, לא ראש המחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן, כמו פרופסור איתי בנימיני שליקק ארטיק אל מול מתפללי יום הכיפורים בגן מאיר. בימין הייתה זו פעילה הזויה מבאר שבע ששיגרה קליעי אקדח לראש הממשלה בנט, גונתה ונכלאה. יבור, לעומתה, יכולה לכנות את נתניהו "בוגד וצורר" באולפן של רביב דרוקר אך לא תגורש ממנו כמו שנעשה למי שקרא לאהוד ברק "חלאה". להפך: בצד מס שפתיים שמלי, דרוקר סגד לה ב"הערצה לנחישות ולמחויבות". ואלה מדברים על אלימות, הסתה, מכונת רעל ומצעדי טרלול.

ולכן שגו ראשי האופוזיציה שגיאה מרה כאשר התעלמו, כל אחד בדרכו, מניסיון ההתנקשות בנתניהו. להביע זעזוע ממזימה שיעית לחסל את ראש ממשלת ישראל אין זה אומר להסכים איתו, או להתרפס בפניו, פשוט להפגין פטריוטיזם בריא ולא פחד מצמית מהבייס המדומיין שהפגין עוד באותו ערב מול הבית בקיסריה. לפיד נזכר לגנות רק למחרת כשנשאל על כך ברדיו, גנץ עוד נזף בנתניהו למה הוא עושה מזה עניין אישי.

יש כאן, כמובן, עניין רחב יותר: הציבור מזהה היטב את החמיצות והמרירות אל מול הישגי ישראל במערכה. מי שלא חוגג אותם שמא הדבר יועיל לנתניהו אינו שונה במאום מתומכי נתניהו האוטומטיים שמייחסים לו ורק לו כל הישג ולא אף כישלון. יש מי שלא חגגו את מות נסראללה וסינוואר כי "בנפול אויבך אל תשמח". אלמלא חלקם נצפו במסיבת הקצף בכיכר רבין בלילה שבו הוחלף נתניהו בבנט, זה אפילו נשמע היה אמין.

מאגרי התבהלה מלאים

"כניסה לרפיח תהיה אסון", הזהיר האלוף יצחק בריק ב־19 בפברואר. כשבריק מזהיר אחרי שבעה באוקטובר, כולם מקשיבים. הרי מקובל לחשוב שהוא זה שחזה את המחדל . "כניסה כזו תביא להרס מוחלט של יחסינו עם מדינות העולם ועם מדינות ערביות… יהיו הרבה מאוד אבידות בקרב חיילינו ובקרב פלסטינים בלתי מעורבים… לא יעלה בידינו לנטרל את המנהרות העוברות תחת ציר פילדלפי".

כמעט דבר ממה שאמר לא קרה. אבל בריק התעקש. הוא הזהיר שאם לא נגמור את המלחמה עם חמאס המדינה תיגמר, לא פחות, על ידי חיזבאללה. בשמונה ביולי הזהיר: "אם גם הפעם ידחה נתניהו את העסקה עם חמאס… נהיה על סף מלחמה אזורית שתגבה אבדות כבדות, כאילו הוטלה עלינו פצצת גרעין בלי נשורת רדיואקטיבית… מנהיגינו אינם מבינים איזה אסון תביא מתקפה על לבנון".

חודש וחצי אחר כך קבע ש"אם תימשך מלחמת ההתשה מול חמאס וחיזבאללה, תקרוס ישראל בתוך לא יותר משנה… סינוואר ונסראללה מבינים את המצב הקשה של ישראל, ולכן מה שיכולה הייתה להשיג בעבר בהסכם נעשה בלתי אפשרי".

בספטמבר פרסם בריק עוד מאמר, שכותרתו: צה"ל לא יכול לנצח. "מתקפה יבשתית על חיזבאללה עלולה להכות את ישראל מכה אנושה וסופית. צה"ל בוודאי לא יצליח למוטט את חיזבאללה, שכוחו גדול מאות מונים מכוחו של חמאס".

נבואות הזעם השפריצו ממקלדתו: "היא עלולה להביא למלחמה רב זירתית שישוגרו בה אלפי טילים, רקטות וכטב"מים… תפרוץ מלחמה בחמש זירות יבשתיות לפחות, התפרצות של קיצונים בישראל, חדירת כוחות פרו־איראניים מגבול ירדן. צה"ל יוצג בעולם כצבא חסר עמוד שדרה ויכולת".

לא חלפו יומיים, פרצה מתקפת הביפרים ולא צה"ל התברר כחסר עמוד שדרה אלא חיזבאללה כחסר אצבעות ועיניים.

במצוקתו אל מול האירוע המדהים, בריק הכפיל את ההימור. הפעם הזהיר מהיעלמות טוטאלית של ישראל: "אם נמשיך בדרך זו, לא נהיה פה. הדרך היחידה שנותרה לנו היא להגיע להסכמה… הכל בתקווה שגם חיזבאללה ינצור את האש". חלפו חמש יממות ונסראללה חוסל.

יש לזכור שיצחק בריק היה נביא זעם, אבל לא הזעם הנכון. המלחמה שהזהיר ממנה לא התרחשה, ומפני זו שהתרחשה – לא הזהיר. הוא צדק לגבי ניוון צבא היבשה אבל הופרכו כל נבואותיו על היעדר יכולות תמרון של צה"ל. בנובמבר 2022 קבע בריק שלצה"ל "לא תהיה תמיכה לוגיסטית ואחזקתית במלחמה הרב זירתית הבאה, ואחרי פרק זמן קצר מאוד הוא לא יהיה מסוגל להמשיך להילחם… הצבא יעמוד מלכת בתוך יום או יומיים לכל היותר. קריסת התמיכה תבוא לידי ביטוי בהיווצרות מחסור בחלפים ובאספקה של תחמושת, דלק, מזון מים".

במאמר נפרד הזהיר: "במלחמה הבאה חיל האוויר ישותק". למרבה המזל, התברר שהימ"חים בינתיים בסדר, וגם מאגרי התבהלה של בריק מלאים עד אפס מקום.