האם נתניהו יצליח לנער מעצמו את נזקי פרשיית התליון * מהי התוכנית הגדולה שלפיד מעדיף כרגע להסתיר * מדוע לא צריך להתרגש מהקריצה של גפני לשמאל * איך המלחמה באוקראינה מסכנת את המנדטים של ליברמן * ומה ההבדל בין ברק (אהרן) לברק (אהוד)
תאונת שרשרת
מה הסיכויים שלך בבחירות הקרובות, התעניין ג'ו ביידן אצל ידידו הותיק בנימין נתניהו, בפגישה שהתקיימה ביניהם בשבוע שעבר. "אובר פיפטי פרסנט", ענה יו"ר הליכוד. בעברית, בשיחות עם גורמים מקומיים, השמיע הערכה צנועה יותר: "חמישים-חמישים".
דבר מהשבוע האחרון לא ייזכר כשנגיע לקלפיות בראשית נובמבר. לא התליון של ישראל כץ ולא התכשיט של הדס קליין. אנחנו עדיין בשלב הרצת החומרים, לא ההופעה. אבל השבוע הזה המחיש את שתי בעיותיו של נתניהו בבואו אל הקלפיות: שליטתו במסר התרופפה, והמסר שיוצא מהליכוד אינו מהסוג שיביא את המנדט המכריע. זה הקמפיין הראשון מזה 13 שנה שאותו הוא אינו מנהל ממשרד ראש הממשלה, עם המגברים האימתניים שמסייעים לקבוע לצלילי אלו נושאים תיערך מערכת הבחירות.
פרשת התליון המגוחכת מתיישבת על המסר שינסו יריביו להדביק לו: לא למדינה הוא דואג, אלא לעצמו. לא לימין אתם מצביעים, אלא לפולחן אישיות. כרגיל, הוא נשוא הבחירות. שלא כרגיל, הוא אינו הנושא שלהן.
ההערכה בשתי המפלגות הגדולות היא שאין טעם לשרוף כסף ואנרגיות על יולי-אוגוסט. אצל לפיד לוח הזמנים משתלב גם עם המסר: להרגיל את הציבור לצירוף המילים "ראש הממשלה יאיר לפיד". לנרמל את ישיבתו בלשכה, במינימום הרעש המתחייב, כדי שהליכודניקים יראו שהשד לא נורא כל כך, לא ברמה כזו שכדי להחזיר אותו לבקבוק שווה להגיע אל הקלפיות אחרי היעדרות ממושכת. נכס ההסברה העיקרי של הליכוד הוא לפיד, על אישיותו וחוסר ניסיונו היחסי, והנכס מספר אחת של יש עתיד הוא נתניהו.
זו אחת הסיבות ששרי יש עתיד תודרכו להודיע שהפעם לא יהיה שיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת: אשתקד, לפיד הודיע שאין לו כל בעיה להישען עליה בהצבעה להקמת הממשלה. הפעם טיבי ועודה יוחבאו עמוק, בתקווה שיישכחו.
התכנית הגדולה כוללת אותם בכל זאת: אחרי הבחירות, אם לנתניהו לא יהיו 61, לפיד מאמין שיקבל את המנדט: גנץ, סבורים שם, לא יעז להמליץ על נתניהו, או על עצמו. המשותפת ורע"מ ימליצו על יש עתיד. ואז, מקווים בסביבת לפיד, יקרה אחד משני דברים: אם החרדים לא ינטשו את נתניהו, המשמעות היא שהם גם לא הולכים עם גנץ, לאיש אין ממשלה, והולכים לעוד בחירות עם לפיד בשלטון. לפי התזה הזו, אם החרדים ינטשו את הליכוד, כדאי להם לעשות זאת עם יש עתיד. לפיד ישנן באוזניהם: כשם שלרע"מ עדיף היה ללכת עם הימין ולהימנע משנה של מתקפות אכזריות על מכירת המדינה לתומכי טרור, לכם עדיף ללכת איתי ולהימנע משנה של האשמות על מכירת המדינה לגורמים אנטי ציוניים. ככל הידוע, החרדים לא ממהרים להשתכנע.
אפקט גולדקנופף
ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2008, בין ברק אובמה וג'ון מקיין, הזדמן לי לשמוע סקירה מאלפת מחבר כנסת חרדי. במשך שעה ארוכה הוא טווה שרשרת מפותלת שבקצה אחד שלה מערכת הבחירות במעצמה החשובה בעולם, ובקצה השני – השלכות ההתמודדות על מצבה והרכבה של רשימת יהדות התורה שעמדה אז להתמודד בישראל. מי שעוקב אחר התקשורת החרדית יודע שאין שם חדשות חוץ: רק חדשות פנים מגזריות.
כך כדאי גם להתייחס לפלירטוט המוזר של ח"כ משה גפני עם האפשרות של עזיבת גוש הימין. זה ניסיון התאבדות לא מובן: דווקא כאשר בן-גביר וסמוטריץ' קורצים לצעירים החרדיים, למה לגרום להם לחשוב שאתה מוכן ללכת עם לפיד או גנץ? למה בטאון היהדות הליטאית, "יתד נאמן", יוצא פתאום למתקפות שבועיות על בנימין נתניהו?
ובכן, בטרם לפיד מכין את העט לחתימה, כדאי שיידע שגפני לא עוסק בשאלות של השקפה או בחידוש הברית ההיסטורית של היהדות החרדית עם השמאל, אלא בסוגיה הרת גורל אחרת: פינדרוס או אייכלר? מי מהם יהיה במקום השביעי ברשימת יהדות התורה.
אשתקד הגשים משה גפני חלום: אחרי שנים תחת יעקב ליצמן, הוא שובץ סוף סוף במקום הראשון ברשימה המאוחדת לכנסת. בעיתונות החילונית קוראים לזה "יושב-ראש יהדות התורה", אבל אין דבר כזה. בסך הכל מדובר במקום ריץ'-רץ' על רץ'-ריץ'. לא חסיד וליטאי, חסיד וליטאי, אלא ליטאי וחסיד, ליטאי וחסיד.
שנה חלפה, ליצמן הלך, וגפני נהנה סוף סוף משלטון יחיד בסיעה. דא עקא שהשמחה ארכה בדיוק שבועיים, עד פיזור הכנסת. כעת, יוחלף ליצמן בחסיד גור יצחק גולדקנופף, יהודי מבדח, קטן קומה ומספר סיפורים גדול. גפני יידחק שוב למקום השני. מילא הכבוד, המשמעות היא שנציגו הרביעי יידחק למקום השמיני, הספק ריאלי ברשימה. לעומת זאת, אם גפני בראש – יצחק פינדרוס יקודם למקום השביעי.
לכן מפזזת מרב מיכאלי בעזרת הנשים בחתונת נכדתו, לכן גנץ הוא אורח הכבוד בשבע הברכות, לכן נשמעים רמזים על נטישת הגוש: הכל נועד להרתיע את היהדות החרדית מחזרה לטראומת תשמ"ט: הריצה המפוצלת של החרדים האשכנזים בשתי רשימות, בבחירות שנערכו באחד בנובמבר 1988. גפני מקווה שמישהו יירתע, ישלח את גולדקנופף בחזרה לנהל את הגננות והצהרונים במוסדותיו, וישאיר אותו בראש הרשימה. לוחשים שזה בדיוק מה שהבטיח גפני לרב גרשון אדלשטיין, הישיש והחכם. אם הם צודקים, ביום סגירת הרשימות, יהיה מה שיהיה, גפני יחזור להישבע אמונים לנתניהו. אולי אפילו יענוד תליון זהב.
לאן איווט ינווט
בעוד בקואליציה דואגים למרצ ועוקבים אחר מצבה של רע"מ, האם יכול להיות שמתפתחת בעיה – אולי מילה עדינה יותר: אתגר – דווקא למי שנתפס כגורם יציב, סלע איתן של תמיכה?
את ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן פוקדת סערה מושלמת: גם בימים של פריחה כלכלית, בכניסה ללשכת שר האוצר מזדכים על כמה מנדטים. משה כחלון לא העלה מיסים ורק היטיב עם העם, אך התרסק בקלפיות מעשרה מנדטים לארבעה. ליברמן אמנם העביר תקציב, אבל במשמרת שלו החלה ההשתוללות האינפלציונית. את הישראלים לא מטריד במיוחד שבדנמרק ובריטניה המצב חמור יותר: לכל אחד כואב החור בכיס שלו. גם דבריו המנותקים על כך שעליית השכירות היא "בשלושה רחובות בתל-אביב" לא מועילה במיוחד.
ישראל היא ביתנו, ובבית שתי קומות: בקומה הראשונה, יוצאי חבר-העמים מבוגרים יחסית שהולכים עם המפלגה מאז היווסדה במילניום שעבר, ומספרם נאמד היום בשלושה מנדטים וחצי. על פי סקרים אחרונים, לא נותר בהם עוד ולו תומך אחד של נתניהו. אבל גם שם עלולים להיבקע סדקים: רובם תומך באוקראינה, ואילו ליברמן מזוהה כידיד של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. בפברואר האחרון, אחרי הטבח המזעזע בבוצ'ה, יו"ר ישראל ביתנו הדהים את העולם ביצירת סימטריה מלאכותית. "יש שם תמונות קשות וכולנו מגנים את כל פשעי המלחמה", אמר ליברמן. "מדובר פה בהאשמות הדדיות. הרוסים מאשימים את האוקראינים. יש שם מלחמה ואנחנו צריכים מצד אחד לשמור על העמדה המוסרית של ישראל וגם על אינטרסים".
בעיה מוסרית פחות ומעשית יותר, היא ש־57 אלף פנסיונרים מרוסיה, רובם מצביעיו, הפסיקו לקבל תשלומים בגלל העיצומים שמטיל המערב על הוצאת כספים מבנקים ברוסיה. שר האוצר מפעיל לחצים כבדים על הבנקים הישראליים לקבל את התשלומים. "אתה תדאג לנו כשיוטלו עלינו סנקציות?", השיבו לו ראשי הבנקים. שלוש מפלגות של יוצאי חבר העמים, חלקן כמובן פרוקסי של הימין, מתארגנות בימים אלה לריצה כדי לנגוס מליברמן כמה אלפי קולות.
בקומה השנייה ניצבים כמה מנדטים של תומכים חדשים יחסית, אנשי מרכז שונאי חרדים ונתניהו, שתגמלו את ליברמן על סיכול ממשלת הימין אחרי סיבוב א'. הם אלה שבלמו את מגמת הירידה של ישראל ביתנו והפכו אותה לכוח פוליטי חשוב. השאלה היא אם על רקע ההתייקרויות, ירידת העיסוק בנושא החרדי, עזיבת אלי אבידר ושלל האפשרויות בגוש, הם שוקלים לנטוש. ליברמן המציא את עצמו מחדש ב-2019. האם בשלהי 2022 הוא יידרש להמציא את עצמו שוב?
רשימה בלתי אפשרית
שקד: לרשימה שבראשה תעמוד איילת שקד לא יקראו "ימינה". השם הוכתם בעריקות, שערוריות והפרת הבטחות מכדי שניתן יהיה להפליג על כנפיו. בשבוע הבא יושלם כנראה האיחוד עם דרך ארץ. זו תהיה סגירת מעגל מעניינת: יועז הנדל כבר היה סגור עם בנט לריצה משותפת בעודו חלק מסיעת "תקווה חדשה", עד ששמע בחדשות שהנ"ל פורש ואחר כך שמע בחדשות שסער חבר לגנץ. זה מה שהוביל אותו לחפש בית רביעי בארבע שנים. איתו ועם חבריו תהיה משימה מורכבת: שקד אינה פוסלת את נתניהו, אבל השאלה אם לא תמצא את עצמה אחרי הבחירות בלי חיילים שייכנסו איתה לקואליציה כזו. בסבב ב', עם סמוטריץ' ובנט, הוצבה בראש הרשימה רק כדי לגלות במוצאי הבחירות שהסיעה פורקה בלי ידיעתה ושהשניים מנהלים פוליטיקה עצמאית. כעת היא תצטרך להנדס רשימה שתהפוך אחר-כך לסיעה מלוכדת בהנהגתה עם אנשים שלהם רקורד בנטישות. הלוואי עליה שאלה יהיו הצרות: הרשימה החדשה, יחד עם קארה, האוזר ופינטו תיתקל במשימה מאתגרת של מעבר אחוז החסימה. בשבע מילים: פוליטיקאים חילונים שמרניים שבונים על מצביעים דתיים ליברליים.
ברק: לצערו הרב של עם ישראל, מנע ממנו אהוד ברק סיבוב נוסף שבו תוענק הזכות לבחור בו להנהיג אותנו. בפעם האחרונה שניסה, זה הסתיים במקום העשירי ברשימת מרצ המאוחדת. עשרים שנות כישלונות בגיוס התמיכה הציבורית אינן מונעות ממנו את השימוש במה שהבריטים קוראים Royal we, ובישראל: דיבור פטרוני בשם כלל הציבור. אהרן ברק המציא את האדם הסביר, ואהוד ברק – את העם הסביר. במאמר ארוך, רצוף גידופים, שפרסם במוסף זה בשבוע שעבר הוא פסל חצי מהעם בעודו קורא לאחדות רחבה.
אדון ברק, פנסיונר שלא זקוק לקצבת חימום בחורף, מעז לדבר על שחיתות. עד לרגע זה לא טרח להשיב לקופת הכנסת ארבעה מיליון שקלים הלוואה שנטל מהכנסת לצורך הקמפיין של תנועתו הכושלת. חובותיו יחד עם יאיר גולן וסתיו שפיר מסתכמים בשמונה מיליון שקל. אם אין בכוונתו להחזיר את החוב, אולי לפחות יניח לנו עם הטפות המוסר.
