איזו נקודה קריטית בתיק 4000 עלולה להתערער בגלל תנועת יד אגבית בפגישת מסדרון * מדוע עבאס לא מתרגש מהמרד במפלגתו בזמן שקוראים לו באנגלית * למה הגינוי של נתניהו לאמסלם הגיע אולי מאוחר מדי * וכמה תעלה לממשלה הצניעות של שר החוץ
פגישה, חצי פגישה
גורל תיקי האלפים תלוי בסוף בגורלו של הנאשם מספר אחת, בנימין נתניהו. גורלו של נתניהו תלוי בעיקר בתיק 4000, תיק השוחד בזק-וואלה. וגורל התיק תלוי בתנועת יד אחת: זו התנועה שבאמצעותה, לכאורה, החווה שר התקשורת נתניהו בידו כדי להסביר למנכ"ל הטרי שלמה פילבר, באביב 2015, שיש למתן את הורדת המחירים הנדרשת מבזק ומשאול אלוביץ'. היועמ"ש הקודם, אביחי מנדלבליט, סבור שפגישת ההנחיה הזו, ובמרכזה תנועת היד בפרט, היא הנקודה הארכימדית שעליה נשענים כל תיקי נתניהו ובעצם מערכת אכיפת החוק כולה: אלמלא סיפר עליה פילבר, הסביר היועמ"ש ערב פרישתו, לא היה כתב אישום על שוחד. אבל מרגע שסיפר, אין דרך להסביר איך ראש הממשלה שהיה אביר המלחמה במונופולים נחלץ לטובת מונופול, והדרך לכתב אישום נסללה.
בשבועות האחרונים, במהלך שיחות הרענון לעד המדינה, התבררה עובדה בעלת פוטנציאל נפיץ ביותר, שהתחבאה בשיפולי ידיעה ב"הארץ": מסתבר שהתנועה שעליה נשען התיק לא הייתה חלק מהפגישה עצמה. פילבר סיפר שהמסר הועבר לו כבר בעמידה, בדרך לדלת, אגב אורחא, בסיום הדיון בבלפור. בפרקליטות מכירים היטב את דעתו על האישום בתיק, והיא לא הטרידה אותם במיוחד כל עוד הבטיח למסור את העובדות כפי שהן. אבל אם העובדות חלשות יותר, שנויות במחלוקת יותר, לדעתו של נושאן יש חשיבות גדולה יותר.
זה לא היה החידוש היחיד בשיחות הרענון: הפתעה רבתי, ולא מהסוג המשמח, פקדה את ליאת בן ארי וחבריה כאשר פילבר סיפר שנהג לקבל אישורים לפעולותיו בפגישות אקראיות בימי שישי עם אביחי מנדלבליט. כל תיקי נתניהו מתנקזים לקילומטר המרובע שבין גבעת שמואל ופתח תקווה, מקום מגוריהם של המפכ"ל שחקר, היועמ"ש שאישר, העד שחתם ועוד כמה נחקרים. מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר פירט שורת מפגשים עם מנדלבליט שבהם, לדבריו, קיבל את ברכת הדרך להמשיך ולעסוק בנושא בזק על אף הפרסומים על הקשרים-לכאורה בין נתניהו ואלוביץ': פעם אחת בכניסה לבית הספר שבו למדו ילדיהם, פעם אחרת בקפה של שישי, פעם נוספת בין המדפים בסופר. החומר הועבר להגנה ויעמוד במרכז החקירה הנגדית. הידיעות על המפגשים האלה לא דלפו לתקשורת בזמן אמת. פלא שכזה: משיחות הרענון דולפים בדרך כלל פרטים שנוחים לתביעה.
ננסי דווקא מרוצה
תקציר אירועי השבוע האחרון: יושב-ראש ועדת הפנים, ווליד טהאא, מעכב חוקים שחשובים לשרת הפנים שקד במחאה על כך שהעיסוק בחוק האזרחות הופקע ממנו; סיעת רע"מ כולה נעדרה השבוע מהצבעות חשובות, גורמת לביטול חלק ניכר מסדר היום.
ברקע גואה המתיחות בין רע"מ כולה ובין האגף הימני של הממשלה. בשבוע הבא יהיה כנס במשרד השיכון עם ראשי רשויות ערביות. למרבה ההפתעה, מנסור עבאס לא הוזמן להשתתף באירוע. בנט ביקש להזמין אותו לכל השקה, והנה כנס שלם עם רבים ממצביעיו והוא נשאר בחוץ.
וכל העת נמשך המאבק על תכנית החומש למגזר הבדואי. שמונה חודשים חלפו מהקמת הממשלה, והתסיסה במגזר ברורה: אם עוקבים אחר פרסומים בתקשורת אפשר להתרשם שמטוסים מרססים מדי בוקר בשטרות את רהט ובנותיה, אבל בפועל חמישה מיליארד השקלים שיועדו עדיין תקועים בצנרת עד לפתרון המשבר.
עבאס עבר את אחוז החסימה בזכות תמיכה נרחבת של האגף הדתי בחברה הערבית. כדי להגיע למטרתו – שמונה מנדטים – הוא חייב להציג הישגים בשטח. בפועל, במקום לכבוש עוד נתחים של החברה החילונית, הרשימה המשותפת מנסה לכרסם אצלו בבית, בציבור הבדואי.
כן, יש תסיסה מסוימת, הודה עבאס שלשום. אנחנו צריכים להראות להם הישגים, אבל בקרוב נציג אותם. לדברי עבאס, תכנית החומש תעלה בקרוב. מהמרד הפרלמנטרי הוא פחות מתרגש, ורואה בו כנראה הוצאת קיטור. היינו ממשיכים את השיחה, אבל ברקע נשמעה יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי, פונה אליו באנגלית נרגשת. עבאס הוא הקישוט ששום ביקור דיפלומטי אינו שלם בלעדיו: נציג ערבי ראשון בקואליציה ישראלית. ככל שזה תלוי בו, לא במהרה יוותר על המעמד.
יותר מדי חרד״ל
הלשכה הפרלמנטרית של איתמר בן-גביר בשייח ג'ראח אירחה השבוע את מיטב חברי סיעת הליכוד. היו ימים, לא כל כך מזמן, שבהם ניסתה ממשלת ליכוד לשכנע את נציג "עוצמה יהודית" לעזוב את השכונה. השבוע, בישיבת הסיעה, נתניהו הביע תמיכה במאבקו. הניסיון להפיל את ממשלת בנט-לפיד הופך את השותפות הפוליטית של החרדים, החרד"לים והליכוד לתנועה אחת, בת 53 חברי כנסת: נתניהו דורש? כולם מחרימים את גלי צה"ל. סמוטריץ' מותקף בבריטניה על עמדותיו? כולם מגבים אותו, כולל ח"כים חרדים שסולדים מעמדותיו. החרדים נאבקים ברפורמות של השר כהנא? כולם מצביעים נגד, לרבות ליכודניקים שלא דחוף להם הכשר בד"צ.
ההיגיון בשיתוף הפעולה ברור: בוחרי בלוק נתניהו סולדים מהממשלה ולא היו רוצים להחליש את המאבק האופוזיציוני בגלל ניואנסים. אבל לפעולה הזו יש גם מחיר: ארבע מערכות הבחירות האחרונות היו מירוץ לליבו של מה שקרוי "הימין הרך": זה שסולד משיתוף פעולה עם רע"מ, אבל לא משתגע על מנהגו של בן-גביר להתייצב ליד כל מדורה באזור עם חיוך וג'ריקן של דלק. זה שלא רוצה את מרצ בממשלה אבל היה מעוניין בהחלשת ההגמוניה החרדית על נושאי דת ומדינה. ציונות דתית שלא משתגעת על יאיר גולן ולא על תאומו הרטורי דודי אמסלם.
עסקת החבילה שמציע היום הימין – קבל ארבע מפלגות במחיר אחת – פחות אטרקטיבית בעולם פוליטי שהולך למפלגות א-לה-קארט: בעבר, ידע הליכוד לשמור על ערפל מסוים לגבי שותפותיו העתידיות. הליכוד של 2009 הציע רפורמה בגיור והליכוד של 2013 יצא נגד התחרדל"ות הציונות הדתית. סיעת האופוזיציה הראשית של היום אימצה את המדיניות החרדית: קרעי ואמסלם נשמעים לפרקים כמו הזרוע הפרלמנטרית של יהדות התורה.
צמרת הליכוד שבויה עד היום בתיאוריית ה-300 אלף. אותם מצביעי ליכוד שלכאורה נשארו בבית בגלל שאננות, או הניקיונות לפסח, או האובך הכבד ששרר באותו היום. עכשיו, גורסת התזה, כאשר השמאל עלה לשלטון והסכנה ברורה, אותם שלוש מאות אלף ידהרו אל הקלפיות. זה ניתוח שגוי של המציאות: שיעור ההצבעה בקרב בוחרי נתניהו מהפריפריה נמוך היסטורית מאשר בקרב בוחרי המרכז-שמאל, ולא נבע בהכרח מתנאי מזג האוויר. הדרך לשלטון עוברת בכיבוש מצביעי המרכז-נוטה-ימין. לחלקם לא מפריע האובך, אלא דווקא הבהירות המוחלטת של הרכב ממשלת נתניהו הבאה.
מטוס לשום מקום
הגורם הבכיר במטוסו של ראש הממשלה שעדכן את העיתונאים בדרך מבחריין עשה זאת על רקע תפאורה קצת משונה: בין המעברים הצפופים במטוס ישראייר יש פרסומות לקניון באילת. לו פרצה אז מלחמה באוקראינה, או התלקחות בשיח' ג'ראח, היה ראש הממשלה מגלה על כך בנחיתה.
בנט והנשיא הרצוג היו מעדיפים להשתמש בשירותיו של אייר פורס 1 הישראלי, "כנף ציון", שעלה כמו טייסת חמקנים אבל סוף סוף ניצב על המסלול, מוכן לשימוש. הרצוג בוודאי ישמח לנחות בחודש הבא בשדה התעופה העצום של איסטנבול עם מטוס שבו יש מקום לצוות ולעיתונאים, והנוסע מאחור לא מציץ לו בניירות המסווגים. גם בנט יעדיף לערוך ביקורים היסטוריים במפרץ בלי טובות של טייקונים או מטוסים חכורים.
אבל יאיר לפיד, ראש הממשלה החליפי – שהוא גם הקליינט העיקרי של המטוס המיועד – איננו מוכן לשמוע על כך. אתם לא תשלמו על זה מחיר, הסביר להם, אבל אני כן. ללפיד היו הבטחות רבות מתחום ההתייעלות הממשלתית: את הקפיטל הפוליטי שעשה מהן הוא שילם בריבית קצוצה כאשר התברר שממשלת השינוי עמוסה בשרים, סגנים ונורבגים ומחלקת כספים קואליציוניים במיליארדים. הוא הבהיר שזו תהיה הפרה אחת יותר מדי. "המטוס הזה הוא פרויקט ראוותני, בזבזני, מטופש ומיותר", אמר השבוע, "כל מה שרע בממשלה הקודמת מתגלם בו".
בממשלה ראו את התמונות שהפיצה לשכת לפיד, של שר החוץ נוסע באקונומי כאחד האדם לביקור בוינה, ותהו כמה תעלה הצניעות הזו. אם כבר טיסות חכורות, שאל אחד מהם, למה שבארץ לא ניסע כולנו באוטובוסים כמו בני בגין?
בלב הוויכוח עומדת לכאורה סוגיה תחשיבית: האם זול יותר עם המטוס החדש, כפי שטוענים בתעשייה האווירית, או בלעדיו, כפי שסבורים במשרד ראש הממשלה החלופי. אבל לפיד מודה שגם לו תפעול המטוס היה מתברר כזול יותר, לא היה מוכן לעשות בו שימוש. כמעט לאף מדינה בגודל שלנו אין צעצוע כזה, אמר לאחרונה. לדנמרק ואירלנד אין מטוס, אבל גם אין להן שכנים שעלולים לתקוף אותם בטילים בלי התרעה מוקדמת. בשביל זה, השיב לפיד, המציאו את הוייפיי באוויר. מבחינתו שיפרסמו מודעה: למכירה: מטוס מנהיגים. מעולם לא הוטס.
