חיפוש

במחיר מבצע

איזה תמרון של נתניהו גרם להפסד של בן גביר * איך המרוויח של מגן וחץ עדיין מועמד לפיטורים * מה הקשר בין החזית האמריקאית לחזית צלאח א–דין * ולמה ליו"ר העבודה מצפה אש לא ידידותית

טיל לחיבורים

אנחנו צריכים לעשות את זה יותר, אמר בנימין נתניהו לאיתמר בן גביר. הם ישבו בלובי של דן קיסריה, מפלט הסופ"שים של ראש הממשלה. נשותיהם, שרה ואיילה, כבר יצאו ליותר מדייט אחד. עוד לפני שיצא למתקפה בעזה, ראש הממשלה ניסה לקרב את השר לביטחון לאומי באמצעות מתקפת צ'ארם.

המאמצים, לפי שעה, הוכתרו בכישלון. תחזוק הוא נשק קונבנציונלי אבל עוצמה יהודית שונה מכל עשרות הסיעות שנתניהו שיתף בממשלותיו. כללי הקואליציה כאילו לא חלים עליה. לכולם יש חובת נוכחות, אבל בן גביר מתנהל כמו סטודנט חופשי. אין תקדימים רבים לשותפה שמודיעה על החרמת הצבעות וישיבות בפעם השנייה עוד בטרם מלאו לממשלה חמישה חודשים.

לישיבת ראשי הקואליציה בשבוע שעבר נתניהו הביא ספר על אלכסנדר מוקדון. הוא ציטט באוזניהם תובנות מקרב כירונאה, שבו נסיגה טקטית זמנית ומדומה הייתה הפתח לניצחון. לפעמים, שינן באוזניהם את הלקח, נסיגה היא חלק מהתקדמות. בן גביר מיהר להשיב לו: לפעמים צריך לשפר עמדות לאחור, אבל אם נסוגים לאורך כל החזית בכל קרב, זו לא התקדמות.

עוד בטרם הבחירות, כאשר סקרי הליכוד לימדו על ניצחון מסתמן, יועצי נתניהו הקרובים ביותר העריכו שהממשלה תהיה קצרת ימים בגלל בן גביר. תוך שנה וחצי הוא יפרק אותנו, אמר לי אחד מהם. השבועות האחרונים לא גרמו לו לשנות את הערכותיו, אולי להפך.

בצמרת הליכוד ניטשת מחלוקת: האם יש דרך ללמד את בן גביר להסתפק במועט ולהתפשר על השאר, כדרכם של פוליטיקאים, או שהמאמץ נדון לכישלון. השבוע נראה היה שנתניהו דוגל באופציה ב'. כאשר השותפות עם בנט נכפתה עליו, נתניהו שלח אותו לסמינר במערכת הביטחון, במטרה להכניס אותו תחת הסד הכבד של השיקולים הביטחוניים במקום לעוף על כנפי הלייקים עם פוסטים לוחמניים בפייסבוק. את בן גביר הוא משתדל לא להזמין לקבינט.

שלשום שאלתי את ראש הממשלה הקודם, יאיר לפיד, אם עדכן את השר לביטחון הפנים שלו, עומר בר לב, בטרם מבצע "עלות השחר". "נכון שגם אני לא הבאתי את המבצע לקבינט", השיב, "אבל בר לב היה כמובן בסוד העניין כי למשטרה, לימ"מ ולמג"ב יש משמעות גדולה במצבים כאלה".

מה שעשה נתניהו לבן גביר שלשום הוא המקבילה הפוליטית לקבוצות כדורגל שתופסות את החלוץ היריב במלכודת האופסייד: הן גורמות לו להתקדם ולהתקדם עד שהוא מנוטרל. במקום לפייס אותו בקיסריה, הוא מחליש אותו בעזה.

ביטחון תעסוקתי

בכל לילה, עד זה שבין שני לשלישי, שיירת שר הביטחון עשתה את דרכה, כבוית סירנות, אל מוצב הפיקוד העליון. יואב גלנט חיכה שם יחד עם הרמטכ"ל, לראות אם הבשילו התנאים לחיסול המשולש של צמרת הג'יהאד האיסלמי. בסוף הם הבשילו.

האיש ששרד סיכול פוליטי ממוקד – להבדיל כמובן – הקפיד השבוע מאוד בכבודו של ראש הממשלה. בחדר הקבינט הוא הפליג בשבחו, בהצהרות לעיתונות חלק לו מחמאות. מי שלא שמע על אירועי 26 במרץ לא יכול היה לנחש השבוע שבין נתניהו וגלנט שוררת מתיחות כלשהי. הם נועדים לפני כל דיון בטחוני, לתאם עמדות. הפעם היחידה בתולדותיו שבה נהנה נתניהו מתמימות דעים דומה עם שר הביטחון הייתה לפני ארבע שנים, כאשר הוא עצמו כיהן בשני התפקידים יחדיו.

זה לא שחר של יום חדש בין שניהם. יש גורמים בליכוד שסבורים שנתניהו רק מחכה להזדמנות הראשונה להיפטר משר הביטחון שבראייתו חתר תחתיו בנאום לא מתואם, והצמיד כמו בשייטת 13 מוקש ימי לספינת הדגל של הקואליציה. יכול להיות, אפילו לא מופרך, אבל נראה שאם יש בעיה היא לא בסעיף הכוונות אלא בסעיף היכולת. פיטורי גלנט בקואליציה הנוכחית לא אפשריים פוליטית. הלקח של לשכת ראש הממשלה היה לקרב את המורדים: לא סתם זומן יולי אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ואצבע מתנדנדת נגד השינויים במערכת המשפט, כמשקיף לישיבת הקבינט.

ככל שיתחזק מעמדו של גלנט, כך תתרחק הרפורמה, ולהפך: נתניהו עם הישגים ביטחוניים יכול לעמוד ביתר קלות מול הלחצים מימין לחזל"ש את מגעי הפשרה העקרים בבית הנשיא לפרוץ שוב לחקיקה.

סקר מכון מדגם השבוע העלה נתון שכמותו לא זכור מזמן: לא רק ששר הביטחון הוא היחיד שזוכה בציבור להערכה חיובית, הוא זוכה ליותר תמיכה בקרב מצביעי האופוזיציה (44-42%) מאשר בקרב מצביעי הקואליציה (44-44%). אלה חדשות מאתגרות לגלנט, שגם כך מבלה את ישיבות הממשלה השבועיות בהתנצחויות עם עמיתיו – בן-גביר ולוין הם היבול השבועי. האם בדיפוזיה הוא יישאב אל המחנה השני? או יישאר בליכוד כפי שהיה מעוניין כדי להתמודד בעתיד על ההנהגה? יחלפו עוד כמה סבבים ברצועה עד שנדע את התשובה.  

קלון הזדמנויות

כל השעונים של נתניהו מתקתקים לקראת 2024. המועד הראשון הוא סופר טיוזדיי, במרץ הבא, היום שבו ייקבע כנראה מי יהיו שני המועמדים לנשיאות ארצות הברית. אין דרך לתאר את חשיבות הבחירות שם לממשלה פה. בחירת טראמפ, ב-2016, העניקה לקואליציית נתניהו גם אריכות חיים וגם איכות חיים. באופן דומה, העימות המתמשך עם ביידן פוגע בממשלה קשות לאורך כל החזית: הוא מעניק רוח גבית למחאה נגד הרפורמה, פוגע ביחסים עם מדינות המפרץ, מקשה על ההיערכות מול איראן. ספק אם הממשלה תעמוד בכהונה נוספת שלו.

המועד השני צפוי סביב יוני הבא, כאשר נתניהו יעלה להעיד במשפט שבו הוא הנאשם מספר אחת. יש לו אפשרות להימנע מהתייצבות על דוכן העדים, אבל עורכי דינו לא ממליצים לו על האסטרטגיה הזו. יש הבדל יסודי בין הגעה ספורדית לבית המשפט לשעה-שעתיים, ובין שבועות ארוכים, אולי אפילו חודשים, שבהם הוא יעביר שעות בחקירה נגדית מייסרת שתעמת אותו עם כל משפט בעייתי שאמר בחקירותיו. מה יקרה אם פתאום יהיה צורך בחיסול? בשיחה עם ראש ממשלת בריטניה? בהצבעה צמודה בכנסת? אף אחד באופוזיציה לא יתנדב לקזז אותו.

לפני העדות יש היגיון בהגעה להסדר טיעון. אחריה יהיה כנראה מאוחר מדי לשני הצדדים.

ולכן עורכי הדין של נתניהו ממשיכים במגעים לגישור, שהוא בעצם הסדר טיעון בלי הפתעות של הרגע האחרון מצד השופט. כאן נחלקות הדעות: אצל היועמ"שית מבהירים שוב ושוב שקווי המתאר של כל הסדר יכללו קלון ופרישה, ברוח המגעים העקרים אשתקד. בהגנה סבורים שחל שינוי מהותי: נתניהו הוא היום ראש הממשלה עד 2026 ולא ראש אופוזיציה לממשלה שנראתה אז יציבה. פרישתו מהתפקיד היא קלף משמעותי ביותר שאמור להקל את יתר הסעיפים. מאז התחולל עוד שינוי: בג"צ, על שופטיו השמרניים, מנע מאריה דרעי לכהן אף שחמק מקביעה אם דבק קלון בהרשעתו. ההסדר המוצע לנתניהו כולל הודאה בסעיפים חמורים יותר מאלה שהורשע בהם דרעי. לכאורה, זה מקל על הצדדים להגיע להסדר שידחה את הקלון למועד אחר: נתניהו יימנע מהחותמת המשפילה שהתביעה ביקשה להדביק לו, ואילו הפרקליטות תדע בסבירות קרובה לוודאי שהוא לא ישוב לפוליטיקה. 

הסדר כזה מרחף גם מעל המגעים בבית הנשיא, שם התגלתה תהום דווקא בנושא שנחשב קל לגישור, צמצום עילת הסבירות. גירוד קל של עמדות האופוזיציה והקואליציה העלה שהנושא האמיתי הוא מינוי חברי ממשלה שהורשעו בפלילים. הם כאילו מדברים על סבירות ובעצם מדברים על נתניהו ודרעי.

מצב מיכאלי

על שמעון פרס אמרו שהוא יפסיד גם בבחירות לראשות ועד הבית, נגד עצמו. זו עוד וינריות ביחס למה שקורה ליורשת שלו בראשות מפלגת העבודה: כבר חודשים ארוכים היא מפסידה בבחירות לוועד הבית לדייר מהקומה למטה שמת לפני שנה. מרצ נעלמה מהכנסת לפני חצי שנה, יושבת-הראש שלה זהבה גלאון התפטרה מהראשות, משרדיה הפיזיים נסגרו, והיא קיימת רק במרחב הוירטואלי. ובכל זאת בסקרים, מרצ עם חמישה מנדטים והעבודה על אפס.

האשמה העיקרית בעובדה שמרצ לא עברה את אחוז החסימה היא, כמובן, מרצ עצמה שכבר שנים לא השכילה להיכנס לכנסת אלא על גבן של מפלגות אחרות או עם קביים של תחנונים וגוועאלד. אבל מיכאלי, אולי בשל אופייה והתנהלותה, נתפסת כאחראית העיקרית לשריפת הקולות. לפיד חמק מהביקורת, מיכאלי נתקלת לא מעט באווירה עוינת בהפגנות נגד הממשלה. העבודה, הוותיקה במפלגות ישראל, כמובן איננה מפלגת מצב רוח, כמובן, אבל בוחריה מצוברחים.

לכן, הקריאה הפומבית שהשמיע השבוע חבר הכנסת גלעד קריב בזכות איחוד עם מרצ הם הנפת נס המרד הראשונה במפלגה. הוא וחבריו נמנעו עד כה מהשמעת ביקורת על מיכאלי מהטעם שזה חסר טעם: חוקת המפלגה המתוקנת כבר לא כוללת סעיף שמחייב לקיים התמודדות לראשות תוך 14 חודש אחרי הבחירות. זה היה סעיף מופרך שהוביל לעריפת ראשים בנוסח "חד גדיא", אבל דווקא הפעם הוא חסר. לחברי העבודה אין טעם לצאת נגד מיכאלי אם ממילא אין התמודדות באופק.

"הסקרים מחייבים אותנו לומר משהו", אומר קריב. "הם לא רק משקפים את המציאות אלא מקבעים אותה. אלמלא ההפיכה המשטרית היינו עמוק בסוגיה הפרסונלית, כמו תמיד במפלגת העבודה. לכן היה לי חשוב להשמיע קריאה לא לדבר על אנשים אלא על תזה פוליטית ארגונית. אם למישהו יש תזה אחרת לשיקום השמאל הציוני – תזה שלא הושמעה עד עכשיו – שתופע נא מייד". הוא עדכן את שלושת חבריו לסיעה, מיכאלי במסרון. היו שני וי כחולים, אבל היא לא הגיבה.

שתפו:

קריאה נוספת

נתניהו והרצי הלוי
המשך קריאה
צילום מסך 2024-09-25 ב-21.01
המשך קריאה
צילום מסך 2024-09-25 ב-20.55
המשך קריאה