תחושת מחנ"צ: הרצוג ונתניהו רוצים אחדות אבל חוששים מלבני ויחימוביץ' ומ"החוצפן" לפיד

כפי שאפשר להתרשם מהנימה המתנצלת-משהו בנאומי נתניהו, הוא מזהה היטב את החולשה שנולדה לפתע השבוע במעמדו הציבורי, דווקא בנקודת החוזק הבולטת שלו בכל הקריירה הפוליטית, הנקודה, איראן. כסנסור מיומן של דעת הקהל הוא מזהה אחיזה מסוימת לטענה של יאיר לפיד לפיה יחסיו המעורערים עם אובמה והתנהלותו בשנים האחרונות סייעו לכישלון מאמצי הבלימה של האייתולות.

ראש הממשלה מזהה בלפיד את היריב הפוליטי המרכזי שלו. הקריאה של יו"ר יש עתיד להתפטרותו מוציאה אותו מדעתו והוציאה ממנו כבר שלוש התייחסויות פומביות השבוע, צעד נדיר למי שמנסה בעקביות לא להתייחס לשאר 119 חברי הכנסת. בשיחות סגורות יש לו כינוי חדש למי שהיה שר האוצר שלו עד לא מזמן: "החוצפן".

על העמדה של הרצוג השבוע בנושא האיראני יש לנתניהו דווקא מילים טובות, מה שמעורר שוב חשדות אחדות ישנים. פתאום יו"ר העבודה כבר לא חושב שההסכם סביר ושאפשר לסמוך על אובמה, כפי שגרס פומבית ערב הבחירות; פתאום נתניהו מחליף שלשום בכנסת את ה"אנחנו או הם" ל"תלמידי ז'בוטינסקי ובן גוריון צריכים לשלב כוחות". פתאום שיירת יו"ר האופוזיציה (שתי מכוניות, ובכל זאת – שיירה) עושה דרכה בלילה למשרד ראש הממשלה.

תזכורת קצרה לעלילות האחדות: במהלך מערכת הבחירות שני הצדדים לא רצו באחדות. בהרכבת הממשלה, באביב, הרצוג רצה מאוד אבל נתניהו לא הסכים לשמוע. לאכזבתו של הרצוג, נתניהו אפילו לא טרח לזמן אותו הרצוג לעדכון בטחוני כיו"ר אופוזיציה. אבל אז ליברמן החליט לנטוש: נתניהו הבין שהוא חייב להרחיב את הממשלה והתחיל לדבר בפומבי על כך ש"61 פלוס זה הכי טוב". הרצוג, בתפקיד הפלוס, קיבל תיאבון והעלה דרישות: רוטציה, והשלכת הבית היהודי. מה שיצא מזה הוא קואליציה רעועה ואופוזיציה מרוסקת. ליברמן צופה בחירות בסוף 2015; לפיד חולק עליו: הוא רואה בחירות חודש אחר כך, בינואר 2016. נתניהו והרצוג מאוחדים ברצון לבלום בחירות חדשות.

ולכן, בתום טנגו ארוך, השניים קרובים זה לזה יותר מאי פעם בשנה האחרונה. הרצוג יסתפק ב"שותפות של אמת בשלטון" – הו, איזה דו-משמעות פרוידיאני. הוא ירד מעץ הרוטציה זה מכבר. נתניהו מוכן להצעה נדיבה, ובכנסת כבר דיברו השבוע על תיקי החוץ והביטחון גם יחד. הבעיה העיקרית שוכנת כרגע במחנה הציוני: נתניהו רואה בסיעה הזו הרבה גורמים רדיקליים שיהפכו את השותפות לסיוט. הרצוג לא שונה ממנו מאוד בניתוח המצב. לכן הוא לא יילך על אחדות בלי שיקבל אישור משלי יחימוביץ' וציפי לבני. הראשונה נזהרת שלא לשלול על הסף ממשלת אחדות, אבל סביר שתתנגד ותהפוך הצטרפות כזו לעילה להדחת הרצוג; לבני מביעה התנגדות בפומבי אבל קשה לראות איך תעדיף כהונה משמימה של ח"כ על פני תיק בכיר.

הדד-ליין, בכל מקרה, איננו עכשיו, אלא סביב תקציב המדינה: או לפני, כשהמחנה הציוני בגיבוי ההסתדרות יציל את הממשלה מנפילה בתמורה לתקציב חברתי יותר; או אחרי, כשהליכוד יציע לגאול את המחנ"צ מייסורי אופוזיציה של לפחות עוד שנה וחצי. "זה לא בא לי ולא מושך אותי", ניסה שלשום הרצוג לשכנע חברים מסיעתו שחשדו בו בבישול ממשלת אחדות. הם, משום מה, סירבו להשתכנע.

(פורסם השבת במקור ראשון)

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי