למות או לכבוש את ההר

בני גנץ מגדיר את עצמו כקמיקזה, טייס במשימה אחרונה שאין לו מה להפסיד. פוליטיקאים אחרים, תאבי שררה יותר, היו מסכימים לתקציב חד שנתי כדי להרוויח זמן בממשלה עד מרץ, ואולי אפילו מסכימים לוותר על הרוטציה כדי לקבל ארבע שנים תמימות במשרד הביטחון במקום פנסיה מוקדמת. אבל הרושם הוא שעבור ראש הממשלה החליפי, סוף הקריירה הפוליטית הוא לא איום, אלא הבטחה. כפי שנכתב כאן בתחילת החודש, יש לו הרהורי חרטה על הסיטואציה שאליה נקלע לפני שנה וחצי, וממאנת להסתיים. נדמה לי, לא בטוח, ששרה נתניהו מעולם לא שמעה מבעלה שלא בא לו ללכת לבית הספר. גם לא גילת בנט, אפילו לא ליהיא לפיד.

אולי זו הסיבה לדציבלים הגבוהים מאוד שבהם הסתיימה בשבוע שעבר פגישתו עם ראשי בלוק הימין. מבחינתו זה למות או לכבוש את ההר, ואף אחת משתי האפשרויות לא מרתיעה אותו במיוחד.

ישיבת הממשלה בראשון על התקציב החד שנתי תהיה מכריעה. לכאורה, לגנץ יש וטו כפול: ההסכם הקואליציוני דורש את אישורו להעלות נושאים על סדר היום, והשוויוניות מעניקה לו חצי מהקולות בממשלה. אבל רק לכאורה. תקנון הממשלה החדש, כמה מסתורי ומעניין, טרם הובא לדיון: המשמעות היא שאין צורך באישורו של גנץ, ושיש רוב בלעדיו.

האם בטוח שנתניהו יקיים הצבעה בראשון? לכאורה, אישורו, בניגוד לעמדת גנץ, פירושו התפרקות הממשלה כבר כעת, כשהקורונה וגל המחאה עדיין שם בחוץ. עד לרגע זה טרם נפלה ההחלטה.

הדד ליין עשוי להגיע עוד לפי 25 באוגוסט, היום האחרון להעביר את תקציב המדינה. כמה ימים לפני, אולי אפילו שבוע וחצי, אמורה הכנסת לצאת לפגרת קיץ. אם תצא – היא כבר לא תשוב. 36 חברים יש בליכוד. לפי הסקרים חלקם ייפלט מהכנסת בוודאות, השאר, בסבירות גבוהה, ייאלצו להתמודד בפריימריז. שליש מסיעת הליכוד ייצא אל החופשה בלי לדעת, כמאמר השיר, שזה הקיץ האחרון שלהם, ועם הגשם הראשון הוא ייעלם.

בסוף דצמבר תפקע תקופת ההקפאה השנייה, אולי גם הסופית, בהחזר המשכנתאות. אם המגיפה תימשך והאבטלה תעמיק, זה עלול להיזכר כאחד הימים הנוראים בתולדות כלכלת ישראל: אלפי זוגות, אולי רבבות, לא יעמדו בהחזר החודשי ויימצאו בסכנה של אובדן ביתם. בחישוב אם לצאת לבחירות בתחילת החורף או בסופו, גם דצמבר השחור הוא שיקול.

כל זה בהנחה שלנתניהו מתאימות עכשיו בחירות. בוול סטריט נהוג להגיד שלא מתחילים לקנות כשהסכין עדיין נופלת באוויר, ולא יוצאים אל הקלפיות כשמדי שבוע מאבדים שני מנדטים. לא מופרך, ואפילו די סביר, להניח שגם אם התקציב יאושר בראשון, בהמשך הדרך יתמוך הליכוד בדחייה של חודש באישור התקציב, לראות בטרם ההחלטה אם קלו המים.

נתניהו צריך עוד שתי אצבעות

האם האפשרות לממשלת 61 בלי בחירות עדיין קיימת? החוק שאיפשר את הקמת ממשלת החליפים הותיר למהלך כזה גשר צר מאוד: הוא מאפשר בבוקר להצביע אי אמון ולהקים ממשלה בראשות, נאמר, יריב לוין; ובערב להצביע שוב אי אמון ולהקים ממשלה צרה בראשות נתניהו, בלי רה"מ חליפי ובלי כחול לבן. למהלך כזה דרושים לנתניהו עוד שתי אצבעות ומחסום פסיכולוגי ענק אחד: לעזוב את בלפור, ולו לכמה שעות.

האצבעות הן כנראה העניין הקל. המועמדים הטבעיים הם שני נציגי דרך ארץ, הנדל והאוזר. כולם מבינים שמפלגת הבוטיק שלהם לא תתמודד לבד, ושההזדמנות לשתי משרות כה בכירות לא תשוב. בשבוע האחרון הועברה שוב לצמד הצעה להשתלב בליכוד, מתוך הבנה שעדיפה להם ממשלה צרה על גזירת שמד בבחירות מוקדמות. אמנם, בברירה האכזרית שבין היפלטות מהכנסת לחבירה לממשלת ימין אולי יעדיפו את אופציה ב', אבל יש להם עוד אפשרויות: לסיעה עם זיהוי ימני וכמה מיליוני שקלים במימון מפלגות יהיה בכל מקרה ביקוש.

גם בהנחה הלא מופרכת שיושגו תומכים אחרים לממשלת 61 (ויש כמה שמות כאלה במרחבי בלוק כחול לבן), החשש של נתניהו הוא שבין ההצבעה הראשונה לשנייה, כשהוא איננו ראש הממשלה אלא ח"כ פשוט, בנט ייזכר לפתע לדרוש רוטציה, או שבכירי הליכוד המתוסכלים יעלו דרישות חדשות לתיקים. יציאה טקטית ממשרד ראש הממשלה עלולה להפוך לעזיבה אסטרטגית. כמו בבדיחה על היהודים וישו, הם אולי לא יהרגו את נתניהו פוליטית, אבל לבטח יוציאו לו את הנשמה. לפרפר בידיים של בנט, סער, ברקת ודיכטר עוד פחות כדאי מלהיות בידיהם של גנץ ואשכנזי.

אין חנינה (בינתיים)

בחודש אפריל האחרון, כשכחול לבן כבר שכבה מפויחת ומפורקת בצד הדרך, עמד להסתיים המנדט של בני גנץ. נתניהו רצה מאוד לקבל את המנדט, שכן ממילא הוא זה שעמד להרכיב את הממשלה. הוא צלצל לנשיא ריבלין לדרוש את שמגיע לו, והשניים ניהלו שיחה קולנית, קולנית מאוד. שעה קלה לאחר שהסתיימה הודיע בית הנשיא שהבקשה נענתה בשלילה.

למה חשובה הנבירה באירוע ארכיוני נשכח? בגלל השורה התחתונה שחמקה לה מבלי משים: בג"צ אמנם אפשר, אבל נשיא המדינה לא הטיל עד היום את הרכבת הממשלה על מי שהוגש נגדו כתב אישום. אם לבלוק הימין (בהנחה שעוד יש דבר כזה) יהיו אחרי הבחירות 61 מושבים, לנשיא לא יהיה שיקול דעת. מנדט אחד פחות – וגם מהמנדט של הנשיא נתניהו יכול לשכוח.

כמה שבועות אחרי החלטת הנשיא, כשלנתניהו חתמו 72 ח"כים, דחה בג"צ פה אחד את העתירות שביקשו למנוע מנתניהו את הרכבת הממשלה. אבל היועץ המשפטי לממשלה כתב אז לבית המשפט: "לא ניתן לשלול באופן קטגורי את האפשרות כי בנסיבות קונקרטיות חריגות תקום עילת נבצרות תפקודית הנובעת מכך שראש הממשלה הינו נאשם בפלילים". לפי התנהלותו של היועמ"ש מול נתניהו לאחרונה, דומה ששלושה כתבי אישום ושלושה דיונים בשבוע הם חריגים וקונקרטיים דיים כדי שיודיע לבג"צ שהוא תומך בנבצרות. המסקנה מההחלטה של ריבלין והמכתב של מנדלבליט אחת: כדי לצלוח את החורף הקרוב, נתניהו יצטרך להגיע אל החורף הקרוב עם 61 חברים. החרדים מציעים לו דרך אחרת: בג"צ, אמרו לו, לא יעז לפרק ממשלת אחדות בהכרזה על נבצרות. דווקא גנץ הוא פוליסת הביטוח שלך. נתניהו שמע, ספק אם השתכנע.

ההשתהות בבחירת צוות משפטי חודשים ספורים לפני משפט וכשמאות ארגזי חומר צוברים אבק מעלה שאלה אם נתניהו איננו מתכונן למשפט או לנבצרות בגלל דרך מילוט אחרת. ככל הנראה, בחודשים הקרובים זו איננה חנינה: במשולש נשיא-ראש ממשלה-יועמ"ש אין היום אפילו אחד שרוצה במהלך או פועל לקדמו. הנשיא אמור להתחלף בעוד שנה, היועמ"ש בעוד שנה וחצי. לפחות עד אז – אין עם מי ועל מה לדבר.  

על בנט, שאשא ביטון ופרופ׳ גמזו

בנט: שנה אחרי שנפל תחת אחוז החסימה, חודשיים אחרי שנזרק לאופוזיציה עם 5 חברים בלבד, נפתלי בנט הוא שוב השם החם של הפוליטיקה בישראל. האיום הגדול על נתניהו הוא גם תקוותו הגדולה: במקום שהמנדטים ינדדו שמאלה, הם עשויים להישאר בימין. הרי גם לבנט אין שום אפשרות לשבת אחרי הבחירות תחת לפיד וליברמן, לצד מרצ ובתמיכה מבחוץ של המשותפת. השאלה האסטרטגית שתכריע את גורלו, אולי את גורל הבחירות הבאות, היא זו: כיצד הוא יכול להתרחק מספיק מנתניהו כדי לנקז אליו את קולות המחאה, ולהישאר קרוב מספיק כדי לא להבריח את הימניים לזרועות הליכוד. השבוע, למשל, אמר בנט ש"חד משמעית לא בטוח שאמליץ על נתניהו". ישנה עוד אפשרות שהוא בוחן ותפתור לו את הדילמה: להודיע שהוא רץ לראשות הממשלה.

שאשא ביטון: איך קרה שחברת כנסת אלמונית מקרית שמונה, ילדת חוץ בסיעת השלטון, הפכה לפוליטיקאית שמטיחה בראש הממשלה את הטקסטים החריפים ביותר, היחידה שהתמודדה מול בלפור מבפנים ולא ניגפה? יו"ר ועדת הקורונה מספרת שלא תכננה מהלך פוליטי, רק לצאת נגד כמה גזירות שנראו לה לא הגיוניות. קרה מה שקרה, והיא הפכה לסמל המאבק בבלבול ובשרירות הלב הממשלתית. בשבוע שעבר נפגשה לקפה עם מייסד מפלגתה המנוחה, משה כחלון. כליכודניק ותיק הוא ניסה לעזור לצנן את הרוחות בינה ובין מפלגתו. כפוליטיקאי ותיק הוא מעריך אותה בשישה עד שמונה מנדטים. בשבוע האחרון היא קיבלה פניה מכל מפלגה אפשרית, למעט הרשימה המשותפת.

גמזו: הפרוייקטור הבא-לשעבר, גבי ברבש, קיבל לאחרונה שורת הצעות להתמודדות בכנסת הבאה. לא מן הנמנע שבעוד חודש מהיום האיש הפופולרי במדינה יהיה דווקא זה שזכה במשרה. נאום כניסתו לתפקיד היה אירוע חריג שבחריגים: בקהל האזינו לו בדריכות כנועה שני ראשי ממשלה. הם שימשו להקת החימום של פקיד, אמנם בכיר, במשרד הבריאות. גמזו דיבר בגוף ראשון (למעלה מתריסר פעמים אמר "אני"), והם הנהנו בדומיה. נהוג לנוד לו בחמלה, ולומר שנמצא האשם לועדת החקירה שתקום. האמת דווקא הפוכה:  אם הטיפול בקורונה יוסיף וייכשל, הוא לא יתפס כאחראי למה שהחל עוד לפניו. אבל אם עקומת התחלואה תרד, הוא יקצור את פירות ההצלחה. גמזו לטובה.

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי