הבדיחה השגורה בימים אלה אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו מספרת על איש עסקים אחד, ששמע את מזכירתו אומרת כל הזמן "אשר יגורתי בא לי". בסוף הוא התפרץ מדלתו ואמר: "מי זה לעזאזל יגורתי הזה, ולמה הוא לא קובע פגישה באופן מסודר?"
מר יגורתי ביקר לאחרונה בלשכת ראש הממשלה לא מעט פעמים. הבחירות השאירו אחריהן ליכוד מצומק ועוין, והקואליציה צרה יותר וחרדית פחות משתכנן נתניהו; עליית חסן רוחאני באיראן ולהבדיל עליית יאיר לפיד כאן מקשים על מיקוד סדר היום באיראן.
בסדר היום של נתניהו, שמודפס בתוכנת 'אאוטלוק' מדי בוקר, איראן עדיין מככבת – ובגדול. לא במקרה הזהיר אתמול שגריר ישראל היוצא בוושינגטון, מייקל אורן, שנתניהו מסוגל לתקוף. מי שמבקר בלשכה יודע שהכלכלה, הפלשתינים, הליכוד והנמלים שמככבים באתרי האינטרנט נדחקים כאן הצדה.
כן, גם הפלשתינים. אנשים ששוחחו עם נתניהו השבוע שמעו ממנו שכל התקדמות עם הפלשתינים תהיה חסרת טעם בלי לטפל תחילה באיום הגרעיני מטהרן. הרדארים הימניים איתרו אצלו בחודש האחרון סימני תמורה רעיונית, עם אינספור אזכורים פומביים של הסכנה במדינה דו-לאומית. אבל מותר להניח שכרגע מדובר בהגיגים תיאורטיים. נתניהו, ככל הידוע, דיבר באופן כללי, על הטווח הרחוק. הוא לא סבור שמדובר בסכנה ברורה ומיידית, ובכל מקרה הוא משוכנע שהאיום של מדינת טרור פלשתינית ליד הבית גדול לא פחות מהנפקת תעודות זהות כחולות ברמאללה – אולי אפילו יותר.
מה שכן, נתניהו מתחלחל כשהוא שומע את ההצעות לספח את שטחי יהודה ושומרון ולתת אזרחות לכולם, כפי שהציע בעיתון זה ראש לשכתו לשעבר אורי אליצור, וכפי שקוראים גם הח"כים ראובן (רובי) ריבלין וציפי חוטובלי. הוא חושש מאוד שהפלשתינים יתאהבו גם ברעיון הישראלי הזה. את הרעיון של הפלשתינים, לפנות יישובים, הוא אינו ממהר לאמץ. ככל הידוע בתוכניות שלו גם היום אין פינוי של יישובים, שכן לדעתו הם אינם המכשול שמעכב את פרוץ השלום.
הבקעה מדינית כה דרמטית מצריכה גם הזזת כוחות פוליטית, וכזו לא נראית באופק. ראש הממשלה הגיב בשעשוע על גל השמועות האדיר ששוטף את הפוליטיקאים החרדים, ולפיו בתחילת הסתיו, אחרי התקציב וחוק השוויון בנטל, נפתלי בנט יושלך אחר כבוד מהקואליציה ובמקומו ייכנסו המפלגות החרדיות. לא שהוא משתגע על ההרכב האנושי של הממשלה הנוכחית, אבל מדובר בממשלת שוק חופשי. הוא עדיין לא מאוהב בבנט, אבל בניגוד לתזות המלומדות באתרי האינטרנט החרדיים בנט עדיין לא מעצבן אותו עד כדי שייזום נסיגה נרחבת ויקים ממשלה סוציאליסטית רק כדי לזרוק אותו מהממשלה.
גם מהליכוד הוא לא ממהר להיפטר. לא ידוע שיש לו כוונות (ואולי גם יכולת) לעזוב בקרוב לטובת מיזם חדש. בלשכת נתניהו חושבים – ולא בטוח שבצדק – שהקרע עם פעילי הליכוד אינו אסטרטגי ונובע יותר ממחסור ב"חום ואהבה". שני המצרכים האחרונים הם בדיוק מה שתכנן נתניהו להעניק לפעילים אמש, בכינוס מרכז הליכוד.
לפיד בבעיה
זעקה גדולה ומרה תבקע בינואר הקרוב, כאשר צה"ל יפרסם את נתוני הגיוס המעודכנים. הם יגלו שדווקא בשנה שבה הועלה נושא השוויון בנטל לראש הכותרות חלה צניחה תלולה במספר המתגייסים החרדים. אתמול הודיע גם הרב יואל שוורץ, מהוגי 'הנח"ל החרדי', כי הוא מושך את ידו מהמיזם. הוא סיפר שמעולם לא היו ימים רעים לחיילים החרדים כבימי יאיר לפיד. את מה שלא סיפר הוא, סיפרו תצלומי החייל המוכה בלב ירושלים, שלראשו כיפה שחורה.
נראה שלא מיותר להזכיר משהו שקצת נשכח: יש עתיד דהרה כל הדרך אל הקלפי לא כדי להעביר חוק שוויון בנטל אלא כדי ליצור שוויון כזה; לא כדי לדבר על שיפור במצב הכלכלי אלא כדי לחולל אותו.
פעילות הפייסבוק הענפה של לפיד יוצרת את הרושם ששר האוצר לא תמיד לוקח בחשבון את הטווח הארוך. לכן הוא תמך במאגר הביומטרי בלי לזכור שפעם התנגד לו, הצביע בעד ייצוא הגז למרות התבטאויות עבר והבטיח שבעוד שנה וחצי (עכשיו זה כבר שנה ורבע) יהיה כאן טוב יותר בכיס ושוויוני יותר בצה"ל.
בבנק ישראל כבר מעריכים בזהירות שבשנה הבאה יידרש עוד סיבוב של קיצוצים. מה יעשה לפיד אם בעוד שנה ורבע הוא יישאר עם נאומים מרשימים, תקציב מאושר וחוק שוויון בנטל, אבל מספר החרדים בצה"ל ירד וכך גם רמת החיים? לכן, כל הימור על עתידו של לפיד שווה כקליפת השום עד סוף 2014.
אש בתוך הנגמ"ש
יש בחירות פנימיות שמחזקות מפלגות. כזו הייתה ההתמודדות שבה כבשה שלי יחימוביץ' את מפלגת העבודה המרוסקת ב-2011; יש בחירות פנימיות שהורסות מפלגות. ההתמודדות שמצפה בסתיו הקרוב ליחימוביץ' במפלגתה מאיימת להיות דוגמה לכך.
חמשת החודשים שנותרו כנראה עד להצבעה יעמדו בסימן יריות בתוך הנגמ"ש, מהנוסעים אל הנהגת ובחזרה. הם יטענו שהיא נכשלה בתפקידה, וששנאתה קלקלה את השורה וגם את עמודת המנדטים של המפלגה; היא תטען שהמתמודדים מולה הם חבורת עסקנים רופסת ותאבת ג'ובים, שהם לא מאמינים באמת בערכי העבודה אלא בסידור עבודה. זמן לפעול באופוזיציה לא יהיה.
קשה לתפוס את המהירות שבה הפכה יחימוביץ' מהבטחה זוהרת לפוליטיקאית שנהנים לחבוט בה. היא מעידה קצת על יחימוביץ', והרבה על הקצב המסחרר של הפוליטיקה המקומית. רבים מחברי הכנסת של מפלגתה משמיעים עליה דברים איומים. חבריה הטובים במערכת הפוליטית, יאיר לפיד וגדעון סער, לא מדברים איתה – איש-איש מסיבותיו.
אבל לא צריך לזלזל ביחימוביץ', שנהנית משני יתרונות מרכזיים: הראשון הוא נטישת עמיר פרץ, שסילקה מדרכה יריב פנימי קשה. השני הוא ספר המתפקדים: 66 אלף איש היו רשומים בו בבחירות לפני שנתיים. מאז עזבה יותר מרבבה, רובם ככולם מתפקדים מאורגנים של עמיר פרץ. הגרעין הקשה של יחימוביץ' – להלן: צעירים, עניים, סוציאליסטיים – נשאר במפלגה. זו הסיבה שעד עכשיו אף גורם בעל משקל טרם הכריז על מועמדותו. הם עוד לא הצליחו לשים את ידם על הספר, אבל מניחים שמבחינתם אין לו סוף טוב.
בסופו של דבר יתנקז הקרב של יחימוביץ' להתמודדות מול מועמד מרכזי אחד, אולי יצחק (בוז'י) הרצוג, אולי אלוף במיל' עמוס ידלין. בכירי העבודה כבר צריכים לשאול את עצמם מה יקרה אם יחימוביץ' תנצח בהתמודדות גם הפעם. כמה ח"כים שם התקשו מאוד בשנתיים האחרונות לעבוד באופוזיציה תחת הנהגתה. ספק אם יוכלו לעמוד בעוד קדנציה.
נשיאסי
בשבוע שעבר, בלילה שבין רביעי לחמישי, התכנס הקבינט לישיבה דחופה בעקבות ההפיכה במצרים. גורמי מודיעין שלא חזו את המהפכה הראשונה ניסו לחזות איך תסתיים המהפכה השנייה, ומי יהיה הנשיא הזמני. אחרי דקות ארוכות של השערות התערב שר האוצר לפיד: "אני מבין שהמצרים מחפשים נשיא, אני מבין גם שפואד (בנימין בן-אליעזר – ע"ס) רוצה להיות נשיא. אולי שמישהו יציע את זה ל(גנרל עבד-אלפתח – ע"ס) א-סיסי"?
