כשאיילת שקד קיבלה את תיק המשפטים בלילו האחרון של המו"מ הקואליציוני, על אפם וחמתם של הנתניהו'ז, ראש הממשלה הפטיר בסרקסטיות לאחד מאנשיו: אם היא כל כך רוצה שיתפרו לה תיק פלילי, שיהיה.
כשישראל ביתנו, ואחריה הרצוג הסתבכו בחקירות פליליות הסבירו באופוזיציה שידו הארוכה של נתניהו משכה בחוטי החקירות האלה.
כשנתניהו עצמו, בתורו, חטף את פרשת הבקבוקים חודש לפני הבחירות הסבירו שכמו בפרשת ליאורה גלאט ברקוביץ', גם הפעם השמאל בפרקליטות הדביק חשדות לימין.
כשדרעי הסתבך שוב בחקירה, כתבת טלוויזיה נלעגת ומתאמצת במיוחד התעקשה לטעון ששוב האשכנזים במשרד המשפטים דופקים את המזרחים, כאילו שבכלא לא יושב עכשיו ראש ממשלה אשכנזי ומקושר.
האמת, כמובן, הרבה פחות קונספירטיבית: שנה חלפה ושקד טרם הואשמה בהטרדות מיניות או שחיתות, למרות שנכנסה השבוע חזיתית במערכת המשפט; נתניהו עצמו איננו יכול לתפור תיקים, ולראיה העובדה שאפילו את החקירה בביתו שלו לא הצליח למנוע; ומי שמסתובב במשרד המשפטים יכול לראות שפרקליטות המדינה כבר מזמן איננה המעוז הלבן-שמאלני שהייתה.
אבל הקונספירציות קלות לשכנוע, נעימות למגע הרבה יותר מהאמת הכואבת. היה נלעג השבוע לראות את ראשי מפלגת העבודה מתחפשים לש"ס, ולהפך: דרעי הסתפק בהתבטאויות מהוגנות ומכבדות, הבטיח שיתוף פעולה מלא עם המשטרה ואסר על מקורביו לתקוף את מערכת אכיפת החוק. הרצוג, מצידו, השתגע: הוא הילך אימים על מוסרי המידע וטען לקשר פוליטי שנועד להפילו, חיליק בר האשים במשתמע את הליכוד בתפירת תיקים, וכל השאר דממו. מותר לנחש איך היו מתנפלים על ש"ס לו ראשיה היו משמיעים דברים דומים.
זו כמובן איננה תופעה חדשה במיוחד, אבל היה מרענן לראות שהיא איננה נובעת מעמדה פוליטית אלא פשוט ממצוקות אנושיות טבעיות. יש משהו משותף לטענות נגד מערכת המשפט בחקירות דרעי והרצוג ולסדרות הטלויזיה שמנגחות את הפרקליטות, גם בפרשת רצח תאיר ראדה: הטענה שהכל תפור, שיד גדולה ואלמונית מנענעת את העריסה. ב-1999 דרעי טען שהוא נרדף כי הוא מזרחי, למרות הראיות החותכות לשוחד. ב-2003 המחנה הלאומי טען שהפרקליטות רודפת את שרון בפרשת סיריל קרן רק כי הוא ימני, ושנה אחר כך טען באותה התלהבות שהיא סוגרת לו תיקים פליליים כי הוא שמאלני. סדרת הטלויזיה המופרכת של אורנה בן דור טענה באותה התלהבות שחיים רמון נרדף בשל רפורמות, תוך התעלמות מהעובדה המצערת, ששר בקבינט ביצע עבירת מין בחיילת ערב יציאה למלחמה, ואחר כך ניהלו מקורביו מאבק משפטי עתיר שקרים ושיבוש הליכים. המחנה הציוני רק הלך השבוע בדרכם.
