כשנפתלי בנט עוד שימש מנכ"ל מועצת יש"ע, הוא קיבל לידיו סקר עומק יוצא דופן. הסקר גילה שהמגזר הפופולרי ביותר בחברה הישראלית – בפער ניכר – הוא הציבור הדתי-לאומי. אותו סקר ממש גילה שאחד המגזרים הכי פחות פופולריים הוא ציבור המתנחלים. הישראלי המצוי אוהב מאוד את ההוא מהאוהל במילואים שעושה קידוש לחבר'ה בשבת, אבל אין לו כוח לכל הדיבורים על גבעת-האולפנה ומגרון. הוא מעדיף עיסוק בערכים על עיסוק בערבים.
בתור הפתעת הבחירות המסתמנת, בנט מיישם את לקחי הסקר ההוא במלואם. הפיכתו למפלגה השלישית בגודלה על פי הסקרים נובעת בחלקה הגדול מהצבעה אדירה של חילוניים ומסורתיים, רובם צעיר, חלקם בכלל לא ימני. מי היה מאמין שהמפלגה של זבולון המר וזבולון אורלב תהפוך לטרנד תל-אביבי?
סיכום תוצאות השבוע: במכללת ספיר, מעוז חילוני-שמאלני בשדרות, סיעת 'הבית היהודי' ניצחה בבחירות. באוניברסיטת בן-גוריון היא הגיעה למקום השני אחרי מפלגת העבודה. בבתי ספר חילוניים לחלוטין בחולון וברמת-השרון בנט השיג למעלה מעשרה אחוז. בסקר פנימי של ש"ס 'הבית היהודי' זוכה ל-13 מנדטים, ובזה של יאיר לפיד ל-15 (!). בפעם האחרונה שהמפד"ל הגיעה למספרים כאלה, נפתלי היה בן חמש.
האבסורד הוא שהדבר קורה דווקא כאשר הסיעה מציבה את הרשימה הימנית בתולדותיה: התומכים הצעירים של המפד"ל אולי חושבים בנט, אבל הם יכניסו לכנסת את אורית סטרוק (מספר 10 ברשימה) ואת הלל הורביץ (מס' 13), שניהם מחברון, ואת פצוע עמונה מוטי יוגב (מספר 9) שהתבטא בעבר כי "יש דברים שבהם הרב כהנא צדק" (12.9.2006).
השבוע החלו להישמע מכיוון לשכת ראש הממשלה – או יותר נכון, מבית ראש הממשלה – איומים על הותרת ה'בית היהודי' מחוץ לממשלה הבאה. אין סיבה להתייחס אליהם ברצינות יתרה. במדריך ההפעלה המלא למערכות בחירות, האיום לוותר על השותפה הימנית מופיע בדיוק שני עמודים אחרי הידיעה "פרס שוקל לרוץ", ועמוד לפני "דיון סוער על פסילת מפלגות ערביות". זו דרכו של קמפיין: ב-2003 ראש הממשלה דאז אריאל שרון הודיע שבשום פנים ואופן לא ישב עם 'האיחוד הלאומי' של אביגדור ליברמן (1.12.2002). יום אחרי הבחירות שרון צירף לממשלתו את הסיעה. כאז כן היום, האיומים נועדו למנוע בריחת קולות מהליכוד.
העניין הוא שהספין של השבוע בוצע בצורה מאוד מגושמת, שרק חיזקה את בנט. משה פייגלין, הוא ולא מלאך, נרתם להילחם ב'בית היהודי', תוך שהוא מעודד בעקיפין קואליציה עם לפיד או עם ציפי לבני. מרענן לראות שגם בגילו אנשים יכולים להשתנות. רק בהמשך השבוע, כשנתניהו הבין שהקו הנוכחי מזיק לו, הוא הבהיר שאינו פוסל אף שותף. כאילו שיש לו ברירה.
חדש, חדיש ומחודש
מערכת הבחירות הנוכחית מלמדת שוב עד כמה הבוחר הישראלי מכור לריגושים ונוטה להשתעמם במהירות. המוצרים שמוצעים לו בבחירות הנוכחיות חדשים כולם: האיחוד בין הליכוד ל'ישראל ביתנו' חדש; מנהיגת מפלגת העבודה חדשה; חדש-חדש מהקופסה יאיר לפיד ומפלגתו ("כולנו פה פוליטיקאים חדשים"); חדשה גם 'התנועה' של ציפי לבני. חדש האיחוד בצמרת ש"ס; חדשה ראשת מרצ, זהבה גלאון.
ועדיין, הבוחר הישראלי משווע כל הזמן למשהו חדש יותר. רק שנה ורבע חלפה מאז ניצחונה המדהים של שלי יחימוביץ' בעבודה והיא נראית לבוחר הישראלי כאילו הייתה שם תמיד. לפני עשרה חודשים בלבד יאיר לפיד נתפס כדבר הטרי ביותר במערכת הפוליטית, והיום בתודעה הוא כבר כמעט משומש. הקפיצה המוקדמת למים שכפתה עליו מפלגת הליכוד התבררה כמהלך אסוני מבחינתו.
לכן ההצלחה המסחררת של בנט בסקרים נובעת, בין היתר, מהעובדה שהוא ממש חדש. רק שישה שבועות עברו מאז שנבחר לראשות 'הבית היהודי', ורוב הציבור הישראלי שמע את שמו לראשונה בחודש וחצי האחרונים. הוא לא הספיק להתלכלך, לא הסתבך במריבות, לא נתפס בפליטות פה, נקלע למריבות מפלגתיות או היה המיקוד של תחקירים. הסיסמה שלו היא "משהו חדש מתחיל", ולמזלו כל המשהוים החדשים שקדמו לו כבר נגמרו.
חמש הערות
סקר עומק של מינה צמח השבוע גילה כמה נתונים מעניינים שלא מתגלים במבט ראשון על עמודת המנדטים. הנה כמה מסקנות ממנו, לקראת החודש האחרון של מערכת הבחירות:
- יאיר לפיד. תומכי 'יש עתיד' הם שבשבת – קרוב ל-70 אחוז מהם הודו בפני הסוקרים כי הם עשויים לשנות את הצבעתם, ובכך הם הופכים בכך את המפלגה החדשה פגיעה במיוחד לכל רוח מצויה. רק לשם השוואה: שיעור המתנדנדים בקרב מצביעי 'הבית היהודי' והליכוד עומד על 10-30 אחוז בלבד. ח"כים שנכחו בקבוצות מיקוד סיפרו השבוע על הקלות המדהימה שבה תומכי לפיד משנים את דעתם, לפעמים תוך כדי משפט, לפעמים בלי התערבות חיצונית. עניין זה אומר שלפיד עשוי להידרדר עד לארבעה מנדטים ביום גרוע או לזנק ל-12 ביום מוצלח. אין פלא שהסקרים חלוקים לגביו.
- הימין. לפי הסקרים האחרונים, 50 אחוזים מהציבור היהודי מגדירים את עצמם כאנשי ימין, רק 26 אחוז כאנשי שמאל. עם פערי ענק כאלה, זו הסיבה שרק 'מרצ' מגדירה את עצמה כמפלגת שמאל וכל יתר החברות בגוש בורחות אל המונח המעורפל "מרכז".
- שלי יחימוביץ'. מנהיגי מפלגות נוהגים בדרך כלל להתחייב שלא ישבו עם היריב, אבל מתכוונים לחבור אליו יום אחרי הבחירות. המקרה של יחימוביץ' הפוך: היא לא חולמת בכלל להצטרף לממשלה, אבל כלפי חוץ לא פוסלת את האפשרות. זה קורה בגלל שיחימוביץ' מזהה בסקרים שפסילת נתניהו עובדת טוב על כמה מנדטים בודדים בשמאל, אבל תגרום לה נזק בקרב בוחרי המרכז. גם כך מצבה שם אינו מזהיר: רק 3 אחוז מבוחריה מגדירים את עצמם "אנשי ימין".
- 'הליכוד-ביתנו'. שימו לב איך בשקט-בשקט אביגדור ליברמן יורד מהעץ. כשהתאחד עם הליכוד הוא הבטיח 47 מנדטים, אחר כך ירד ל-45. השבוע הוא כבר אמר שהרשימה "תצליח", בלי לנקוב במספרים.
- ציפי לבני. מפלגת 'התנועה' שלה היא הצעירה ביותר מקרב המתמודדות, אבל בוחריה הם הזקנים ביותר. הסקר גילה ששיעור התמיכה בה עד גיל ארבעים שואף לאפס. תומכי לבני הם ברובם המוחלט גברים ונשים אשכנזים מבוססים בגיל העמידה. אלה חדשות לא טובות ל'התנועה'. ה'אורנים גדול' של לבני היה השקה מסחררת של הקמפיין בשבוע הראשון, ריסוק יאיר לפיד בשני ונשיפה בעורפה של העבודה בשבוע השלישי. בפועל, אחרי שלושה שבועות היא תקועה עדיין על 9-10 מנדטים של השבט הלבן המפורסם. אם היא לא תעלה מאוד בקרוב, היא תתחיל לרדת.
