לא הרבה יקרה כנראה בליל הקיץ החמים שבין שלישי לרביעי הקרוב. אחד ביולי קרב ובא, תקוע כעצם בגרונם של כולם: של נתניהו שהכניס את התאריך להסכם הקואליציוני ואת המערכת לכוננות, של גנץ, של הבית הלבן שלא ירוויח דבר ממהלך ארבעה חודשים לפני הבחירות. איש לא היה מתנגד לדחייה של חודש. גם כך, לא מופרך שזה יקרה.
אחרי שבועות של ערפל כבד, התיישרו ההערכות של כל הגורמים המעורבים משני צידי האוקיינוס: מתישהו בקיץ הקרוב יורחבו גבולות ישראל אל תוך תחומי יהודה ושומרון. זה יהיה בהיקף פחות, כנראה די משמעותית, מכפי שהצהיר נתניהו בחורף, אבל עדיין בהיקף שלא נראה כמותו. נתניהו יתגאה בצירוף רבבות ישראלים לגבולות ישראל הריבונית, גנץ ינופף בבלימת המהלך המסוכן, וטראמפ יצייץ משהו עם הרבה סימני קריאה. לנוחות הצדדים, יכנו את המהלך "פעימה ראשונה בתכנית המאה": אלה ימכרו לבוחריהם שהפעימה הבאה היא נסיגות, ואלה – שהפעימה הבאה היא עוד סיפוח.
בשבוע האחרון התברר שאין בארצות הברית דרישה אולטימטיבית לאישורם של גנץ ואשכנזי. התיאור המדויק יותר הוא שהבית הלבן היה רוצה הסכמה של שתי המפלגות החשובות בישראל, וכחול לבן הייתה רוצה הסכמה של שתי המפלגות הגדולות בארצות הברית. כולם מביטים בסקרים שמעידים על פער עצום שנפתח לטובת ביידן במרוץ המוזר לנשיאות. השבוע נפל דבר: טראמפ נחשב עד היום למועמד עם הרצפה הגבוהה ביותר והתקרה הנמוכה ביותר בהיסטוריה. בסיס תומכיו היציב עמד על 43 אחוז, אבל אופיו גם מכתיב מקסימום של 50 אחוז תמיכה. אחרי חודשים של מגיפה משתוללת ושבועות של פרעות ברחובות, הרצפה נסדקת. זה מגדיל את ההימור לממדים בינאריים: מצד אחד הרצון לחטוף מה שאפשר כאן ועכשיו כששר החוץ האמריקני כמעט מאיץ בישראל לספח. מצד שני, החשש ממפולת מדינית בסתיו.
נתניהו ולוין נחושים ללכת על ריבונות באש ובמים, עם כחול לבן או בלעדיה. במקרה הזה לא בטוח שיהיה צורך באש או במים.
בני גנץ ניסה
עשרים ושלושה במרץ השנה החל כעוד יום שחור משחור בבורסות העולם. שליש מכספי המשקיעים כבר התאדה בגלל הקורונה ומצב הרוח של המשקיעים בהתאם. רק בדיעבד, כחלוף כמה שבועות, התברר שביום הזה, כמעט בלי משים, החלה ההתאוששות.
האם השבוע האחרון של יוני מסמן את תחילת השיקום של המנייה הנקראת "בני גנץ"? כחלוף ארבעים ימי כתישה, יש סימנים קטנים, ראשונים, שאולי קלו המים. "אני לא מוכן שיכתבו לי על המצבה 'הוא לא ניסה'", אמר השבוע לכתבים צבאיים, אבל הוא עדיין לא מתכנן להיקבר. גל האכזבה העצום מהצטרפותו לממשלה התחלף בגילויי תמיכה מהוססים, גם אם רטרואקטיביים, בהחלטה להשפיע מבפנים. למשל, בגלל שכחול לבן נתפסת כאחראית לסימני הבלימה הנראים היטב על כביש הריבונות. חוק היועמ"שים הופל שלשום בכנסת, התקציב הדו-שנתי עדיין איננו עובדה קיימת.
"קרתה לכחול לבן תאונה פוליטית, ואנחנו עדיין באמצע לתקן את הנזק", אמר השבוע למי שהתעניין במצבו. "אני מבין שנתניהו נכנס בי מפה ולפיד מכאן, כל אחד משיקוליו. כל התקשורת נגדי. מבחינתם הרי הייתי נחש הקוברה שרקד לצליליהם, ומרגע שהתחלתי לעשות מה שאני רוצה, אז לא נראה ללפיד ולא נראה לתקשורת". החיים, כמובן, מזמנים תירוצים למכביר לחבוט בו, כמו ההיעדרות השבוע מאישור החזרי המס לנתניהו, בעיצומו של גל אבטלה עצום.
הוא מסרב להבין את הביקורת על התנהלותו בעניין הסיפוח. "כשאמרתי במשך שלוש מערכות בחירות שאני בעד החלת הריבונות על גושי ההתיישבות, מה המצביעים משמאל חשבו? שאני מרמה את הבוחרים של הימין?". יחסו לאירוע הריבונות "צונן", אבל הוא מוכן לאירוע מידתי. גם הוא, כמו נתניהו, מסכים שיש למהלך כזה פוטנציאל לנער את המו"מ עם הפלסטינים מקיפאונו.
על התקציב הדו שנתי גנץ איננו מתכוון לוותר גם במחיר משבר. פקידי האוצר והנגיד אמרו לו ששתי האפשרויות סבירות בעיניהם. עד שהגיע ישראל כץ ואז שינו את טעמם. "מבחינתי", הגדיר השבוע, "שנתניהו ימשיך איתי את המשחקים, כל עוד הוא עומד בהסכם שקבענו. מקסימום מחר אני אלמד איך להחזיר לו".
על שותפיו לשעבר הוא רותח, ככל שראש הממשלה החליפי מסוגל לטמפרטורת רתיחה. הרמיזות האחרונות שמופיעות בעיתונות ובנאומי האופוזיציה, לפיהן נסחט במקום רגיש כל הדרך אל הממשלה, מקוממות אותו. "הסגנון הבוטה הזה, המרמז הזה, בעיניי, עבר גבולות שאפשר לקבל. הם הגזימו לגמרי והחשבון יוגש". חידוש השותפות לא עומד על הפרק כמובן, אבל גם שיתופי פעולה. גנץ יעדיף גם בעתיד קואליציות אחרות מאשר עם לפיד ויעלון.
כדי לעצור את הדימום הוא מינה השבוע דוברת חדשה, ומתכוון להאיץ את הפעילות התקשורתית שלו, מול שני מומחי ההסברה המיומנים שחובטים בו מימינו ומשמאלו, אחד בגלוי ואחד בחשאי. קשה יותר לככב כבלם מאשר כחלוץ. בנימין נתניהו בלם בכהונתו הראשונה את הטרור, וגילה לתדהמתו שהציבור לא מתגמל אותו על כך, כי בהיעדר טרור עבר לעסוק בנושא אחר. משימת השיווק מאתגרת: להזכיר לבוחרי כחול לבן את הקטסטרופה שלא הייתה.
נשורת גרעינית בדימונה
למאיר כהן שמור מקום מכובד בהיסטוריה הפוליטית של ישראל: בגללו, ורק בגללו, פורקה האלטרנטיבה השלטונית המשמעותית ביותר בעשור האחרון. לפיד ויעלון נטשו את כחול לבן היום לפני שלושה חודשים אחרי שתפקיד יו"ר הכנסת נלקח מכהן ברגע האחרון לטובת גנץ. אפשר רק לשער את עצמת הסערה שהייתה מתחוללת אם תחקיר "עובדה" ששודר אתמול היה מתפרסם כאשר מספר 2 ביש עתיד עומד בראש הרשות המחוקקת.
גם כך, מדובר באתגר משמעותי מאוד ללפיד. הטרדות מיניות הן הגביע הקדוש של אישי הציבור: היו פוליטיקאים ששרדו זמן רב האשמות וחקירות בנושאים כלכליים – אחד מהם יושב כרגע בבלפור ושניים אחרים לצידו בשולחן הממשלה – אבל איש לא הצליח להישאר בתפקידו לאורך זמן עם האשמות מהתחום המיני. העדויות שפרסמה אתמול אילנה דיין עוסקות בשורת מקרים שאפשר להגדיר באזורי חיים רמון פלוס, אמנם כולם תחת התיישנות שכן אירעו בתקופה שבה שר הרווחה לשעבר היה ראש עיריית דימונה. התחקיר פירט תעשייה, לכאורה, של חיפוי וטיוח בממדי ענק. כהן טוען שמדובר במחזור של טענות בידי עבריינים מורשעים שרודפים אותו שנים.
ללפיד ולאילנה דיין יש היסטוריה ארוכה, עתירת הישגים עבורה וכאבי ראש עבורו: אצלה רמז לראשונה ב-2012 שפניו לפוליטיקה; אצלה השיב, יומיים אחרי ההישג הענק ב-2013, שהוא מניח שיהיה ראש ממשלה תוך קדנציה אחת, אמירה שרדפה אותו שנים. לפני שנתיים חיסלה כתבת תחקיר כפולה ב"עובדה" את הקריירה של יעקב פרי, בכיר יש עתיד. אחרי הפרק הראשון הגן עליו, כששודר הפרק השני נאלץ פרי להניח את המפתחות. ב-2015 כבר שודר תחקיר על כהן. לפיד חושד שמנסים לפרק לו את המפלגה חתיכות חתיכות.
מה יעשה עכשיו? השבוע לא הראה שום סימן שהוא עומד להראות לכהן את הדלת. להפך: ביש עתיד התייצבו מאחורי מי שנחשב שם לדמות בכירה ביותר וטענו שמדובר ברדיפה של גורמים מפוקפקים מקומיים. אבל אם הפרשה תוסיף ותסתבך – מה שעדיין לא ברור – יש בכך פוטנציאל נזק ענק עבורו. האירוע הרי תופס את סיעת האופוזיציה הראשית בעיתוי רגיש, בעיצומו של מאבק שמתמקד כמעט כולו בטוהר המידות. בדימונה יש עכשיו פוטנציאל לנשורת גרעינית.
השב״כ לא רוצה להגיע לכנסת
סאאב עריקאת הוא ההגדרה המילונית לתומך טרור. בעבר כתב איגרת שבח למחבל שהגה את רצח השר רחבעם זאבי, וכמה שנים אחר כך הגיע לניחום אבלים אצל קצין פלסטיני שירה על חיילי צה"ל. זה לא מנע ממנו להפוך לפלסטיני המחמד של חלקים בשמאל הישראלי, דמות שזוכה לסרטי תדמית מפנקים בערוץ מסחרי והזמנות לכנסי שלום. השבוע הספיק ציטוט אחד שלו על נסיבות מותו של קרוב משפחתו, אחמד במחסום צה"לי, כדי להרים גל הסתה של חברי כנסת ופעילי שמאל נגד שוטרי מג"ב. "הצעיר הזה נהרג בדם קר", פסק.
מנכ"ל שלום עכשיו לשעבר יריב אופנהיימר קבע: "כרגיל זה התחיל בדיווח ראשוני על פיגוע שלא היה ולא נברא. התקשורת ממשיכה הלאה והמשפחה השכולה נשארת ביגונה. הציבור בישראל לא ישמע עליה". עו"ד מיכאל ספרד לא נשאר הרבה מאחור בתארו את האירוע כ"הריגה פושעת".
אחמד טיבי, בשבתו כמומחה מז"פ, קבע ש"אם יש טענה על סטית הרכב במחסום אז קרוב לוודאי שזו תקלה. יש לשחרר את הסרטון מיד". ח"כ אימאן חטיב יאסין כינתה את המנוח "שאהיד", והתעלתה על כולם ח"כ סונדוס סלאח: "הרגו את השמחה. אחמד עריקאת אללה ירחמו, 27, לא הגיע לחתונה של אחותו אמול. בדרכו לסלון כלות חיילים ירו בו למוות, והשאירו אותו לדמם למוות דקות ארוכות. זועמת, עצובה, שבורת לב וכועסת. גם על הסתרת הצילומים.
סלאח כל כך זועמת, עצובה, שבורת לב וכועסת, שכנראה טרם הספיקה לצייץ מאז שהצילומים שוחררו שלשום. כוחות הביטחון הפיצו את הסרטון שבו נראה הרכב מאיץ לפתע בסמוך למחסום, דורס בעוצמה שוטרת ומעיף אותה מטרים רבים. הקואליציה הלא קדושה שנועדה לצייר את כוחות הביטחון של ישראל כאסופת רוצחים לא נותנת לעובדות לבלבל אותה, גם לא לסרטון שבו צולם המנוח ובו הסברים מהסוג שנוהגים מחבלים מתאבדים לספק. "רצח", פסקה במילה אחת עאידה תומא סלימאן, ח"כית שפעילי שמאל אוהבים לעוף עליה בטוויטר כסמל לברית יהודית-ערבית. לפני חודשיים הסבירה שצה"ל מבצע "זוועת כיבוש", מרסס פלסטינים בחומר בלתי ידוע. אלה השותפים המיועדים לקואליציה שעמדה לקום כאן באביב האחרון.
השבוע התחנן ראש השב"כ לא להביא לכנסת חקיקה הנוגעת לאמצעי האיכון נגד הקורונה, מחשש, בין היתר, שבמהלך הדיונים ייחשפו פרטים עליה. למה בממשלה כן ובכנסת לא? לא מופרך להעריך שנדב ארגמן רואה את ההבנה הנמשכת של כמה ח"כים לרוצחי חיילים, ותוהה אם כדאי שייחשפו לאמצעים המיוחדים של גופי הביטחון שהם כה אוהבים לשנוא. למראה האהדה למחבלים בכנסת ישראל, אפשר להבין לליבו.
