רגע לפני שהכריז על פוליטיקה חדשה, הצטייד יאיר לפיד בכמה יועצים לענייני פוליטיקה ישנה. אחד המקורבים שבהם, אורי שני, הוא בוגר הפקולטה למאבק בנתניהו על שם אריאל שרון. הסיפור הכי משומש במערכת הפוליטית עוסק בליל אישור תוכנית ההתנתקות, באוקטובר 2004, כשבנימין נתניהו איים להפיל את ממשלת שרון אם לא תיענה דרישתו למשאל עם.
אני הולך למליאה, אמר שרון ליועציו, הוא כבר יתקפל. זה הלך, הוא התקפל, והלקח שלמד מכל זה לפיד הוא שהדרך לקבל מנתניהו היא להציב לו קו אדום, לנתק מגע ולקבל את מה שירצה. בשבוע שעבר, בפעם השלישית או הרביעית בקדנציה הנוכחית, שר האוצר הציב אולטימטום לראש הממשלה: או שהתקציב יעבור בלי לשנות פסיק, או שנעזוב. לך לישון עד שני הבא, אמרו לו יועציו, הוא כבר יתקשר אליך.
ביום שני בבוקר הקיץ יושב ראש יש עתיד בבהלה מהשינה הארוכה לתוך חלום בלהות: או שנתניהו כבר לא נתניהו, או שלפיד אינו שרון. איש לא יצר איתו קשר מלשכת ראש הממשלה. 25 חברי הכנסת המבוהלים של יש עתיד והתנועה התחילו לשמוע על בחירות. פוליטיקאי בכיר אחד אפילו ידע לספר שנתניהו עומד להכריז עוד באותו ערב על פיזור הכנסת. המפלגות המאיימות הפכו למפלגות החרדות.
וכך, איומי האבו-עלי הסתיימו באחת ההתקפלויות המביכות שנראו כאן לאחרונה: שנה ושבעה חודשים כולם מאיימים על נתניהו בפירוק ממשלתו ומקבלים מה שהם רוצים. אביגדור ליברמן מאיים ולפיד מאיים ונפתלי בנט מאיים, ואפילו ציפי לבני תפסה ביטחון ומאיימת. השבוע עף לנתניהו הפקק. אתם רוצים בחירות, אני מוכן לבחירות, אמר להם. אל הקלפי הוא הישיר מבט, וכולם השפילו עיניהם. לבני מלמלה משהו על הסכמה בדיעבד לחוק הלאום, לפיד הסתובב בכל אולפן להסביר שהוא מעולם לא זמם ממשלה חלופית וליברמן נשלח לראש הממשלה לפגישת פיוס. הם יודעים מדוע: לבחירות מוקדמות הם היו מגיעים עם אפס, גורנישט ונאדה, בהתאמה.
כל זה יכול היה להסתיים כאן במסקנה שנתניהו למד לשחק את המשחק ולא למצמץ, אבל הדבר ימעיט מחשיבות אירועי השבוע האחרון: נתניהו לא הכריע את שותפיו כי הוא יודע להעמיד פנים אלא כי היה אמיתי לגמרי. הממשלה הנוכחית נמאסה עליו לחלוטין. הוא מעדיף ללכת לבחירות ולסכן את שלטונו – רק כדי לא להמשיך עם שותפים שנכפו עליו בעוד סחיטה ועוד סחיטה, עוד השפלה ועוד השפלה. כן, חוק 'ישראל היום' בשבוע שעבר היה השיא מבחינתו.
אילו זה היה רק משחק, נתניהו היה מסתפק בהכרעה המורלית של לפיד ובחסות ההסלמה הביטחונית החמורה מגיע להסכמות על התקציב. אבל זה לא: נכון לשעת סגירת הגיליון, לשכת ראש הממשלה ממשיכה לסנן את הטלפונים מהלל קוברינסקי ושאר מקורבי לפיד. ״זו לא העת לפוליטיקה״, אמר במסיבת העיתונאים לאחר הטבח, רגע לפני שהציע בשידור חי דה-פקטו את הכנסת החרדים והטסת לבני ולפיד לאופוזיציה. הוא לא שבר את הכלים, כי אלה כבר היו מנותצים מזמן. השמועות על הפיכת חצר שמתכננים לו לפיד וליברמן היו מוגזמות מאוד, אבל הפרנויה במקומה: המשך ההתנהלות הנוכחית היה מביא בחודשים הקרובים לנפילת ממשלתו של נתניהו, באקלים ביטחוני סוער ובאווירה קשה שהיו מקשים מאוד על בחירתו מחדש.
הקואליציה הנוכחית תמשיך כנראה, אבל מבחינת נתניהו זה יהיה בכפוף להסכם קואליציוני חדש – בעל פה אם לא בכתב – שיעסוק בעיקר בדרכי ההתנהלות. התנאים כבר הונחו על השולחן בהודעה מרירה במיוחד שפורסמה בשני בלילה: לא נקבל יותר איומים בפוטש על כל חוק וסחיטה צינית. נתניהו ידרוש, ויש סיכוי טוב שאף יקבל, הבטחה מכל השותפים להישאר יחד עד סוף השנה, בלי משברים ובלי כיפופי ידיים פומביים. בשביל 2-3 חודשים של שקט לא שווה לו לשלם.
בחזרה לברית הטבעית?
עד השעה שתיים לפנות בוקר הם החזיקו אותנו על הקו בהמתנה לתשובה, משחזר פוליטיקאי חרדי בכיר את הלילה שבין שני לשלישי. ״הם״ אלה אנשי הליכוד. מה הייתה השאלה הוא לא הסכים לספר, אבל הבהיר שאם התשובה הייתה לשביעות רצונו של נתניהו היינו הולכים כנראה לבחירות.
אפשר לנחש שלשכת ראש הממשלה גיששה בצמרת ש״ס ויהדות התורה לגבי חידוש הברית הטבעית: אחרי הבחירות, ואם אפשר גם לפניהן, מה טוב. המתווה ששרטט יו״ר הקואליציה זאב אלקין בשיחות עם אריה דרעי, למשל, היה פשוט: קחו תפקיד של שר בלי תיק. הנחת היסוד אמרה שלפיד ממילא יצטרך לעזוב אחרי תפריט המרורים הממתין לו (חוק הלאום, שינויים בתקציב ועוד)., אחר כך יבואו גם החרדים האשכנזים. בלשכת ראש הממשלה זיהו כבר לפני שבועות ארוכים את הצורך בהכנסת החרדים כדי לשרוד.
אלקין הוא חסיד ותיק של קואליציית השותפים הטבעיים. הוא חסיד כל כך אדוק, שבקואליציה הקודמת הוא שילם להם מחירים שגרמו למנדטים לזלוג ללפיד עם האג׳נדה האנטי-חרדית שלו. הבעיה הייתה ליברמן: הוא הטיל וטו מוחלט על המהלך. זה היה שילוב של התחייבותו ללפיד עם חוסר חשק מובן בהחלט לבצע התאבדות אלקטורלית בחבירה למחנה שהעולים שונאים. המסקנה הייתה שכדי להזיז את ליברמן צריך להעמיד אותו על קרני הדילמה – או חרדים או בחירות.
השבוע נוצר בליכוד הרושם – אולי המוטעה – שאצל ליברמן נפתח סדק לצירוף החרדים. ההצעה הגיעה בעיתוי שגרם לדרעי להתלבט. הוא אמנם העניק לא מזמן גט כריתות פומבי לנתניהו, אבל מאז המצב של ש״ס בסקרים הידרדר עוד יותר, עד כדי שישה מנדטים בלבד בסקר של ערוץ 10 השבוע. אם תצטרף לנתניהו תגמור כמו שאול מופז, הזהיר אותו מי שהזהיר.
גם משה גפני ויעקב ליצמן נשבעו אמונים להפיל את נתניהו, אבל עובדה היא שבניגוד לסירוב המיידי של יצחק (בוז'י) הרצוג, אצל החרדים הוחלט לכנס את שתי המועצות – גדולי וחכמי – כדי לדון בסוגיה. אגב, גם מופז לא השיב מיד בשלילה.
רוטציה משולשת
אחד ממקורביו של משה כחלון נפגש לאחרונה עם אחד מראשי ש״ס לשיחה צפופה. הוא ביקש לשמוע ממקור ראשון כיצד תפקדה ההנהגה המשולשת של המפלגה בבחירות האחרונות, דרעי-ישי-אטיאס. זה היה נורא, שחזר הש״סניק, כדי לגלות שזו לא הייתה התעניינות אקדמית גרידא.
במפלגת כחלון בונים על קואליציית מפלגות שתדיח את נתניהו אחרי הבחירות, יחד עם לפיד והרצוג או לפיד וליברמן. מישהו שם משתעשע במחשבה שהדרך לעשות זאת היא רוטציה משולשת בראשות הממשלה – אחרת יהיה קשה להסכים על מועמד חלופי לנתניהו.
זה כמובן לא יקרה. מה שלא יעשה האגו תעשה החשדנות, ומה שלא תעשה החשדנות תעשה הקנאה. אבל מוסר ההשכל של הסיפור הקטן הזה הוא כדלהלן: הדבר היחיד שנראה כרגע קשה יותר להשגה מקדנציה נוספת של נתניהו הוא הדחתו.
