לפני ארבעה חודשים, כשצצה לראשונה מועמדותו של משה ליאון, נכתב בטור הזה: "המתמטיקה הירושלמית פשוטה. כדי לנצח בבירה צריך לפחות שניים משלושת הציבורים הבאים: חילונים, דתיים-לאומיים וחרדים. לכן, תוכנת מחשב פוליטית – ואביגדור ליברמן ואריה דרעי בהחלט עונים להגדרה הזו – הייתה מציעה להריץ מול ניר ברקת מועמד דתי-לאומי עם קשרים חמים בציבור החרדי. וכך צץ לו במפתיע שמו של משה ליאון.
"הבעיה היחידה היא שהחיים אינם אפליקציה. על הנייר ליאון אמור לקחת את הבחירות בהליכה. בפועל, רוב הציבור הדתי-לאומי לא שמע מעולם את שמו. ספק גדול אם ליאון יעמוד במתקפות האכזריות שיכוונו לעברו ולעבר הגורמים הפוליטיים שעומדים מאחוריו. סביר יותר שהוא יתרסק הרבה קודם לאחוז חד-ספרתי. זו כנראה הסיבה שבנימין נתניהו עצמו התנער השבוע מהיוזמה להריץ את ליאון".
ליאון לא סיים בסוף באחוז חד-ספרתי, אבל הוא לא היה קרוב באמת לכיבוש העיר. התוצאה הצמודה יחסית היא טעות אופטית שנבעה מאחוזי הצבעה נמוכים, ולא מתמיכה פתאומית בליאון. כרואה חשבון מדופלם הוא יודע לספור ומבין שהרוב המכריע של מצביעיו היה חרדי. רואה החשבון לא הצליח לשכנע את המצביעים החופשיים – אלה שאינם מקבלים הוראות מרבנים – בלגיטימיות של המועמדות שלו. מה שלא עשו המתקפות האכזריות של קמפיין ברקת חיסלו שאלוני הידע שהועברו באולפנים, הבת בגבעתיים והמצע החלול.
הדתיים-לאומים והחילונים לא קנו את הדיבורים על ההגירה השלילית מהעיר ממי שעד לאחרונה לא טרח להגר אליה חיובית; הם סירבו לקנות את הטענות על לכלוך ממי שמספר 2 שלו הוא ראש האגף לשיפור פני העיר; הם לא קנו את הקמפיין על הארנונה הגבוהה ממי שהרוב המוחלט של מצביעיו פטורים מתשלום ארנונה.
דרעי ודגל התורה עמדו בהתחייבותם להביא את רוב החרדים, אבל דווקא ליברמן לא סיפק את הסחורה. הוכחה? רשימת הליכוד ביתנו התרסקה משלושה מנדטים במועצה לאחד בלבד. ארבעים קולות בלבד הפרידו בין מפלגת השלטון לבין אי מעבר של אחוז החסימה בירושלים המאוחדת לנצח-נצחים. ליברמן יכול לטעון בצדק שח"כ יעקב ליצמן וחסידות גור בגדו בו, אבל אפשר להבין אותם: הם זיהו שהבטחתו ל-40 אלף קולות לא חרדיים בירושלים לא תתממש לעולם. במקרה הזה שני הצדדים יכולים להרגיש מרומים, ובצדק.
עדות משמעותית לא פחות להיחלשות של ליברמן היא הקמפיין שהריץ ארתור פינקלשטיין נגד האיש שהעסיק אותו בישראל ב-15 השנים האחרונות. יחד עם אייל ארד ואבי לרנר הוא הפך את ליברמן ודרעי לדמונים בעיר הדתית והימנית שאמורה להיות מבצרם הגדול. פינקלשטיין הבטיח ניצחון מוחץ לברקת, ליברמן חזה נוק-אאוט לליאון. אחרי ששניהם חזו לליכוד 42 מנדטים בבחירות בינואר, הבדיחה אמרה שלפחות אחד מהם יקלע הפעם בול. ובכן, אפילו זה לא קרה.
אם אין ראש עיר, לפחות יש שופטים בירושלים. הכרעת הדין במשפט ליברמן, בעוד עשרה ימים, היא עדיין האירוע המשמעותי ביותר בקריירה של יו"ר ישראל ביתנו. אם הוא יורשע ויחטוף קלון ומאסר, ההפסד בירושלים יהיה צרתו הקטנה. המבחן הגדול יהיה במקרה של זיכוי. עם כל הכבוד לדיבורים על פירוק הליכוד וערעור הקואליציה, קשה להאמין שאחרי שנה במדבר ובשפל פוליטי יחסי, ליברמן יזדרז לנטוש את משרד החוץ ואת ארבעת התיקים הנותרים של ישראל ביתנו.
אבל כל זה יחכה להכרעת הדין בבית משפט השלום, רק מאה מטרים בקו אווירי מלשכת ראש העיר החדש-ישן, ניר ברקת.
