ארבעה יוצאים מהכלל שמעידים על הכלל
- אז אתה יושב בתחתית מול חבר שוייצרי ללימודים, והוא מספר לך, כבדרך אגב, על שירות המילואים השנתי שלו. שלושה שבועות, בלי פטורים ובלי חוכמות, בצבא המקומי, כולל שישים על שש, נעליים גבוהות, מסעות מ"פ וכמובן אולר שוייצרי. בעדינות, אתה מנסה לברר אם לאור השקט היחסי בגזרת אוסטריה וכוונות השלום של נסיכות ליכטנשטיין אולי כדאי לבחון שוב את רמת הכוננות. במקום לענות, השוייצרי הלוחם מספר לך על שביזות יום ב' שלו, על הנחמה הקטנה שלא נשארים ראשון בבסיס, על זה שבכל זאת נחמד לפגוש את כל החברים הישנים מהקרבי באוויר הפתוח. הוא לא מספר על האבק, וגם מזגנים לא חסרים, אבל זה מזכיר לך בדיוק את המילואים בבית. "ואיפה אתה משרת בReserves" שלך? הוא תוהה בנימוס, ואז אתה נזכר שהמילואים שלך, באיזור הכי נפיץ בעולם, זה להגיש תכניות ברדיו על אזרחי.
- אז אתה נוסע ברכבת התחתית, ולוקח בערך תחנה וחצי עד שפתאום אתה מבין את המחזה המדהים שמתרחש מול עיניך: בריטי שחור (שחור מוקה, אם לצטט מפיני גרשון), יושב על הספסל בקו פיקדילי, בין הולבורן לגרין פארק, ועל ברכיו דף י"א במסכת בבא בתרא, מהדורת שטיינזלץ מנוקדת. אתה משפשף שוב את העיניים, עוצם ופותח, והוא עדיין שם, שקוע במחלוקת רבא ואביי על בניית גדר. הוא לא חובש כיפה, לא נראה כמו גר, לא נעים להגיד, הוא אפילו נראה מוזנח מכדי להיות סטודנט ללימודי יהדות. אתה מתלבט אם לשאול, אבל הוא כבר ירד מהתחנה, מותיר אותך בפעם הראשונה בלונדון פעור פה ממש. ואז, אחרי עוד שתי תחנות, מסתברת העובדה היותר מדהימה. עזבת את הישיבה התיכונית לפני 12 שנה, ראית עכשיו אפרו-בריטי עם גמרא, ובכל זאת המחשבה הראשונה שעברה לך בראש, הייתה: " הוא לא מסוגל בלי הפירוש של שטיינזלץ, הלוזר".
- אז אתה עולה במדרגות של התחתית, מישהי יורדת מולך, ובפעם המיליון אתה נתקע בה. למה זה קורה פה לעזאזל? אתה שואל את עצמך אחרי ששניכם החלפתם "איי אם סורי" נזעמים. ואז מכה בך הארת הגילוי, הארה שמאושרת כעבור שלושה ימים של מחקר שדה ברחוב טורנינגטון. כשאדם הולך ברחוב ומישהו בא מולו, הוא תמיד יבצע פנייה כמו שפונים בכביש. בארץ אתה פונה ימינה שלך, זה שמולך פונה ימינה שלו, ושלום על ישראל. בבריטניה אתה פונה ימינה שלך, היא פונה לשמאל שלה, אתם מתנגשים. איי אם סו סורי.
- אז אחרי שחרשת את הרכבת התחתית לאורך ולרוחב, אתה מגלה פתאום עוד קו סמוי מן העין, קו בוטיק למיטיבי נסוע בן 2 תחנות בלבד, "ווטרלו אנד סיטי" שמו. נרגש כולך אתה מספר על זה לחברים מהלימודים. הם לא סגורים בדיוק למה אתה מתכוון, אז כדי לתאר להם אתה מנסה לומר שזה הקו בצבע תכלת. אבל בדיוק פרחה מזכרונך המילה באנגלית לתכלת. "נו, זה הקו בצבע של השמיים, איך אומרים את זה", אתה מתאר להם. ואז פניו של אחד מהם מוארות בזיק של הבנה: "oh, you mean the gray line"?.
