לא בטוח שהבחירות תתקיימנה בקרוב, אבל ההכרעה אם ללכת אליהן תתקבל כמעט באופן מיידי. ההתפרצות המחודשת של הקורונה מאפסת את הסיכויים להתאוששות כלכלית. בתחילת המגפה העריך נתניהו ש-2020 תהיה התכווצות כלכלית חריגה, אבל ב-2021 תהיה צמיחה חריגה לא פחות שתפצה. אולם בשוך האופוריה הקצרה של פתיחת המשק, שיעור האבטלה נתקע על 21 אחוזים וחלק מההגבלות חוזרות. אם אין תיירות בשנה הקרובה, אז רוב המלונות ייסגרו, רוב חברות התעופה יפשטו רגל, רוב המסעדות והברים יקרסו. משבר כלכלי בנוסח יוון של העשור הקודם לגמרי כאן, ובניגוד לאופטימיות של תחילת מאי, ביולי כבר אין סיבה להניח שנברח מהגורל הזה. בשלוש מילים של בכיר מאוד, התחזית הכלכלית היא: "שנתיים של קריסה".
אם נתניהו חפץ בבחירות, הוא חייב לצאת אליהן בטווח הזמן המיידי, לפני שהשמאל-מרכז המפורק מתארגן סביב מועמד, לפני שהאבטלה הופכת כרונית ולפני שהזעם הציבורי יופנה, באופן טבעי, אל הממשלה והעומד בראשה. ארבעה חודשים, רובם עדיין עם דמי אבטלה וסוכריות בדמות פיצויים שונים, עוד יכולים להחליק את המשבר. אבל אם אין בחירות עכשיו, זו תהיה הזיה לצאת אליהן בעוד שנה, קצת לפני מועד הרוטציה ומול יריב חדש. הממשלה עם התמיכה הרחבה ביותר בכנסת תיהנה כנראה עד אז מתמיכה נמוכה מאוד בציבור.
לכאורה, בחישוב פוליטי ציני וקר, נתניהו צריך ללכת לבחירות עכשיו: אפילו במקרה הגרוע, גם אם כל הסקרים מזייפים, הימין לא יירד בכוחו, ובסבירות גבוהה לא יזדקק להציע רוטציה. הבסיס הקשיח של כחול לבן עומד על פי סקר שנערך השבוע לבקשת גורם אובייקטיבי על 4 מנדטים בלבד. בכל מקרה, השולמנים יהיו פרטנר תובעני פחות. והתירוץ יכול להיות התקציב הקרוב. אם הוא לא עובר עד השבוע האחרון של אוגוסט הכנסת מתפזרת. גנץ אמר על כך בשבוע שעבר: "שינינו כבר חוקי יסוד מהותיים יותר, אז אפשר להאריך את המועד בחודש".
ובכל זאת, על פי כל הסימנים, פני נתניהו אינם לבחירות כרגע אלא לדחיית ההכרעה ל-2021. השאלה היא אם זה תלוי רק בו, או שמיסקלקולציה כבר הוציאה את העניין משליטתו. גנץ יצא השבוע למאבק בסיפוח ובתקציב הדו שנתי לא בגלל ביטחון עצמי מופרז אלא להפך: הוא לא יכול להרשות לעצמו את המשך הצניחה בסקרים. השבוע, לפי עד שמיעה, העריך גנץ בפורום סגור שהממשלה עומדת להתפרק בקרוב. בכחול לבן הכחישו שהדברים נאמרו. אבל הפעולות של הליכוד ושלהן נראות כקמפיין בחירות שחזר מחל"ת.
סיפוח דיאטטי
"אני תמיד אופטימי", השיב נתניהו למי שהתעניין השבוע בהערכתו לגבי סיכויי הריבונות. זה נשמע מוזר, הרי נתניהו הוא מגדולי הפסימיסטים בדורנו, מאיראן ועד הקורונה. "אז רק תבין מזה שיש לאופטימיות שלי בסיס", השיב לתוהים.
סיכום הדיונים השבוע הוא שישראל לא ממש מבינה מה רוצים האמריקנים, והאמריקנים לא מבינים מה רוצה ישראל. המשלחת המצומצמת שנחתה בנתב"ג השומם מוושינגטון – ונאלצה להסתפק במלון משונמך, בצוק העיתים – הביאה איתה מהבית הלבן דרישות שהוגדרו כאן "משונות". בניסיון לפשר בין היונים והניצים הלוחשים על אוזנו של הנשיא הועלתה הצעה למחוות, כאלה שיצננו את החשק בימין לסיפוח. מצד שני, האמריקנים תהו איזה סיפוח דיאטטי מעדיף נתניהו: תחילה, מספרים, ביקש את בקעת הירדן, אחר כך את היישובים, בנאום לשגרירות הנוצרית כבר הזכיר דווקא את מרחבי בית אל ושילה, שני יישובים שמככבים בתנ"ך ועל שמם עיירות אוונגליסטיות רבות ברחבי אמריקה. לאור המצב באמריקה, נשלח לכאן אבי ברקוביץ', רפובליקני שאפתן בן 31. אם יהיה סיפוח, הוא יצטרך להיעשות בדרג קצת יותר גבוה, אבל הדרג הגבוה עסוק עכשיו במניעת המפולת הכלכלית והפוליטית.
יו"ר הכנסת יריב לוין סבור עוד מיומה הראשון של הממשלה שעילת קיומה היחידה מבחינת הימין היא הריבונות. אם הוא צודק, אין לפסול את האפשרות שבתוך זמן קצר לא תהיה עילה כזו.
לפיד נערך לבחירות
יאיר לפיד טרם הצליח להפיל את ראש הממשלה, אבל לראש הממשלה החליפי הוא גרם נזקים חריגים. אין כמעט יום כנסת בלי שיו"ר האופוזיציה יביך באופן אפקטיבי את גנץ, ויגבה ממנו מחיר מלא. ההתפתחות האחרונה הייתה השבוע. משקיף מהצד יחשוד שלפיד תומך בפומבי בתקציב חד שנתי כפי שרוצה הליכוד, שהרי זו הדרך המהירה ביותר לפרק את הקואליציה. לפיד מכחיש: "הקואליציה מתפרקת יפה מאוד בלי סיוע שלי. לא חסר לי על מה להתעמת איתם. רק בימים האחרונים הם הפילו את דמי אבטלה לעצמאים, חוק הפונדקאות ואת ועדת החקירה לפרשת הצוללות. העמדה שלי בנושא התקציב עניינית לגמרי. הייתי תמיד נגד התקציב הדו-שנתי. הרי ביטלתי אותו כשהייתי שר אוצר, הצבעתי נגדו מהאופוזיציה. זה כלי רע בימים רגילים, אבל בתקופה של משבר הקורונה זה רעיון עוועים ממש. אין בנאדם בעולם שיכול להגיד עכשיו איך תיראה הכלכלה באמצע 2021. אנחנו לא יודעים מה יהיה הייצור, הייצוא, הצריכה הפרטית, אחוזי האבטלה. אני אומר: רוצים שקט פוליטי, לכו תעבדו בזה. זה התפקיד שלכם. אל תסכנו את הכלכלה בשביל משחקים קואליציוניים. גם ככה לציבור נמאס לגמרי מזה שכל דבר פה הוא פוליטי.
בפגישה השבוע עם שר האוצר כץ הבטיח לפיד תמיכה בצעדים שיסייע למובטלים ולעצמאים. בכחול לבן תהו בדאגה אם הוא מכין את הקרקע לתמיכה בתקציב. אל דאגה. "אין שום סיכוי שלממשלה עם 35 שרים יהיה תקציב שמסייע באמת לעסקים קטנים, לעצמאים, למובטלים. הממשלה הזו כשלה בניהול המשבר מההתחלה. אם הם מוכנים להקטין את הממשלה ל-18 שרים ולבנות לפי זה את התקציב, שיבואו לדבר איתי".
הוא נערך לבחירות בשנה הקרובה. עוד לפני שייאבק על ראשות הממשלה יצטרך לקחת מגנץ מאות אלפי קולות שהיו בחזקתם המשותפת בשנה האחרונה. "החשבון ללפיד יוגש", צוטט כאן ראש הממשלה החליפי בשבוע שעבר. "איבה היא לא המילה הנכונה", משיב לו לפיד, "לפחות לא מהצד שלי. לא מדובר על מריבה אישית , אבל גנץ לא מבין כנראה שלמעשים שלו יש מחיר. אתה לא יכול לרמות את בוחריך, את שותפיך, את המדינה כולה, ולצפות שאנשים יגידו, 'אבל הוא בחור טוב'. הוא כבר לא בחור טוב. הוא פוליטיקאי שמכר את כל הערכים שלו בשביל תפקיד ואאודי. האיש שהלך מאולפן ואולפן ואמר ״אני לא אשב תחת ביבי,״ הפך לתעודת הכשרות שביבי תלה על הקיר במשרד שלו לקראת תחילת משפטו. בגלל זה הוא ירד בסקרים לחד-ספרתי. לא בגלל משהו שאמרתי או עשיתי. אנשים לא אוהבים שמשקרים להם ולא אוהבים לגלות שניצלו אותם".
תחרות בשוק הפוליטי הערבי
התנועה הזדחלה ביום שני לאורך רחוב תופיק זיאד בנצרת, מתעלמת מהשילוט שמבשר שכאן תעבור הרכבת הקלה. ריח הכנאפה התערבב בניחוח הקלישאות. הרי די קשה לכתוב על ביקור היכרות עם המשפיעים המקומיים בעיר ערבית בלי ליפול לשטחיות. וקל מאוד ליפול: לאורך יום שלם פגשתי אנשים מעודכנים עד הפרט האחרון בכל משפט שנכתב בתקשורת דוברת העברית. כדרכם של מיעוטים, הם לוקחים ברצינות רבה מאוד את המילים של הרוב, לוקחים ללב, מתווכחים על מה שהם מזהים כזיוף. וכדרכו, הרוב לא נוהג לקרוא את מה שכותב לו המיעוט.
שתי מכות נחתו על האליטה של נצרת ברבעון האחרון: הקורונה מחקה עסקים שלמים, במיוחד בעיר שפרנסתה על תיירות, וכמעט רק תיירות חוץ. יהודים רבים נמנעים מביקור בכנסיות, ורבים נרתעים, גם ב-2020, מביקור בערים ערביות. המגיפה, מעריכים עכשיו כלכלנים, תפגע בעיקר באזורים בישראל שרשמו בעשור האחרון זינוק ברמת החיים, והעיר הערבית הגדולה היא אחת מהן.
המכה השנייה היא ממשלת האחדות. שנה ארוכה שבה עמדו המפלגות הערביות במוקד תשומת הלב הסתיימה עבורן בדרך שבה מסתיימות תמיד בחירות בישראל: באופוזיציה. יש עתיד קיבלה את הועדה לביקורת המדינה, אבל המשותפת שגודלה שווה נאלצה להסתפק בפירורים חסרי משמעות. רבע מיליון מצביעים מהמגזר נוספו, כולם למשותפת. נתניהו אמר שלגנץ אין ממשלה בלי המשותפת, והם השתכנעו שלראשונה יוכלו להיות שחקנים בהקמת קואליציה. וכך היה: המלצתם על גנץ סללה את דרכו לממשלה – בלעדיהם.
בסוף, שאלתי את מוחמד עוואד וזיאד שליוט מהעיתון הפופולרי "א סנארה", ההנג-אובר האכזרי לא יגרום לאכזבה? בהתחלה כן, השיבו. אבל בסוף מה שיישאר הוא התחושה שאפשר להשפיע. זה, ואיחוד הכוחות. בלעדיו המגזר יוצג בידי שני רסיסי מפלגות, יחד – כוח שבסקרים הוא כבר המפלגה השנייה בכנסת.
ועדיין, הצעתי, אתם בפוליטיקה זה כמו ישראל במזרח התיכון: על תקן פילגש. יעלון אומר שזו "רק הצבעה אחת", לפיד מאשים שגנץ יזם, גנץ מתנער. הם יתרגלו, השיב עואד. לא תהיה להם ברירה. הגודל קובע. כאן אולי מוקד המחלוקת: בעיני רוב הציבור היהודי, השותפות עם בל"ד מרחיקה את המגזר מהשלטון. בעיניהם, בלי האיחוד לא היו סופרים אותם. לא מאהבת המפלגה: ב-2006 התפרסמו בעיתון האשמות שבשארה הוא "סוכן ציוני".
אולי זה האבסורד, שהרצון להשתלב בחברה הישראלית התבטא בהצבעה לרשימה מגזרית, שיש בה מרכיבים כה קיצוניים. במשרד הפרסום הסמוך משעור תולים לראווה פרסומות בערבית של מותגים גדולים, באחד מהם מככב כפרזנטור שחקן נבחרת ישראל, בירם כיאל. בשוק הפוליטי, אין תחרות מול המוצר העיקרי: המשותפת היא מונופול שגרף בעיר 96 אחוז מהקולות בלי שום אתגר רציני. לאור נתח השוק הגדל, אפשר להניח שבבחירות הבאות ינסו להקים לה תחרות.
