"מאה אחוז שרומני לוקח" – זו הייתה, עד השבוע שעבר, התחזית המלומדת של ארתור פינקלשטיין. זו גם הנחת העבודה של אשף הסקרים האמריקני, ומכאן גם של מעסיקיו הישראלים, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן. הם צריכים להיות קצת מוטרדים אחרי השבוע: זה האיש שאחראי במו מספריו למיזוג בין הליכוד ל'ישראל ביתנו'. האם דין 47 המושבים שהוא חוזה להם כדין הנשיאות שהבטיח לרומני?
לאיש, מברק אובמה ועד אחרון עיתונאי ישראל, אין ראיות מוצקות להתערבות של נתניהו לטובת רומני בבחירות בארצות הברית. יש רק ראיות נסיבתיות: הביוגרפיה המשותפת, המיליארדר המשותף, השקפות העולם הדומות והאיבה לנשיא הנוכחי. יכול להיות שציוד ההאזנה האמריקני המשוכלל איתר אנחת צער בלשכת נתניהו עם בחירת אובמה, אבל ספק אם זו סיבה מספיק טובה לנשיא ה-44 של ארה"ב לצאת למסע נקם בראש הממשלה ה-12 של ישראל.
יתרה מכך: למנהיג העולם החופשי יש אינספור יכולות, אבל ספק אם מניעת ראשות הממשלה מנתניהו היא אחת מהן. הוא לא יזמן לפגישה בבית הלבן פוליטיקאים שסיכוייהם להיבחר קלושים, בטח לא כאלה שמסרבים בעיקשות להודיע שלא יצטרפו לממשלת נתניהו-ליברמן אחרי הבחירות. עם כל איבתו לנתניהו, אובמה נמנע במשך שלוש שנים מלפגוש את יו"ר האופוזיציה דאז ציפי לבני או לקדם את מועמדותה בישראל. בחדר הסגלגל יש מעט מדי זמן מכדי לבזבז אותו על פוליטיקאים חסרי סיכוי מפרלמנט בלבנט.
אהוד והפליטים
המלט ואופליה הישראלים ממשיכים להתלבט. שישה שבועות מלאו לרגע שבו אהוד אולמרט ולבני, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, הבטיחו להודיע "ממש בקרוב" על החלטתם אם להתמודד בבחירות, והחלטה אין.
ההתלבטות הזו, שחייבת להגיע השבוע לסיומה, כבר פגעה קשות בשני האישים. הבוחר לא ממש המתין במתח להחלטתם של ראש הממשלה לשעבר ושרת החוץ שלו, ולמעשה יכול להיות שגם חרץ את גורלם. לפני חודש וחצי, כשהחלה ההתלבטות, מפלגת העבודה עוד גירדה בקושי את 17 המושבים ול'יש עתיד' ניבאו עשרה מושבים. היום העבודה כבר עם 24 ו'יש עתיד' מתקרבת ל-15. בעוד השניים מנסים לשכנע את שלי יחימוביץ' ואת יאיר לפיד לפרק את הרשימות ולהתייצב מאחוריהם, המצב בסקרים קובע שהמצב יהיה הפוך, אם בכלל. איזו אטרקטיביות תהיה לרשימה של ציפי, אהוד והפליטים?
היחיד שישמח למפלגה כזו הוא דווקא נתניהו: היא תפצל את הגוש ותאפשר לו להתכתש עם אולמרט בנושאים מדיניים, במקום לריב עם יחימוביץ' ולפיד על כלכלה.
מצבם של לבני ואולמרט מידרדר, כל אחד בגזרתו: לבני קוראת סקרים פנימיים שמעידים כי המפלגה ההיפותטית בראשותה ירדה מ-12 מנדטים לפני חודש לשמונה, וזאת עוד בטרם קמה. הבעיות של אולמרט חמורות יותר: הערעור שהוגש על זיכויו קטלני. התמודדות שלו עשויה, באורח אבסורדי, לחסל את הקריירה הפוליטית שלו יותר מאשר ישיבה בבית.
רק לחשוב על מרץ 2013: אהוד אולמרט עשה את הבלתי-ייאמן והצליח להרכיב ממשלה. שבוע אחר כך, בית המשפט העליון דן בערעורה של הפרקליטות. הוא דוחה את כל טענותיה, אבל אז נזכר בעניין אחד שבית המשפט המחוזי נמנע מלהכריע בו בזמנו: סוגיית הקלון. שלושת השופטים מחליטים שבעברה שבה הורשע דבוק הקלון. באותו הרגע, מבחינה משפטית, מסולק אולמרט מראשות הממשלה ומהכנסת. בשביל מה לו כל ההתבזות הזו?
כולם בוחשים בקדרה הזו, בסיבובים מהירים ועצבניים יותר ויותר: רוני בר-און, דליה איציק וחיים רמון, ואפילו אריה דרעי מתעדכן מהצד. השבוע החלו רובם לגלות סימני ייאוש מאולמרט. יעידו על כך הלחצים המטורפים שהופעלו השבוע על שמעון פרס להתמודד בעצמו על התפקיד, עם לבני כמספר 2 שלו. כבוד הנשיא מזמן לא נהנה להילחץ ככה, אבל הוא לא ירוץ. ומה עם אולמרט או לבני? כן או לא, כן או לא, עוד מעט העלים בפרח נגמרים.
נפילת החצר
משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר 21 אלף איש דתיים-לאומיים, שנראו לאחרונה במודעות הבחירות של זבולון אורלב ומאז נעלמו עקבותיהם: יו"ר המפד"ל המודח התפאר כי פקד 32 אלף איש למפלגה, אבל ברגע האמת הצביעה עבורו בקושי רבבה בודדת.
השבוע, באיחור ניכר, הבינו גם אורלב ושר המחמד שלו, דניאל הרשקוביץ, שכללי המשחק השתנו לתמיד: לא עוד פוליטיקה של חדרים סגורים, של חברי מרכז, של ועדות מסדרות ותרגילים משפטיים. בפריימריס רחבים אין סיכוי לעסקנים, ולכן את ההפסד האמיתי השבוע לא הנחיל להם נפתלי בנט אלא הוגה הפריימריס, אורי אורבך, כבר לפני חצי שנה. איך אמר פעם שחמטאי למתמודד גרוע במיוחד אחרי מט מהיר? הייתה לך רק טעות אסטרטגית אחת: שהחלטת לעלות למגרש. כל היתר טקטיקה.
הרבה כבר נאמר מאז יום שלישי על הניצחון המהדהד של בנט, אבל את העיקר שכחו: זה לא רק ניצחון שלו על העסקונה המפד"לניקית הישנה אלא גם של הבוחרים על פני הרבנים ושל 'הבית היהודי' על 'האיחוד הלאומי'. עד היום, בגלל חולשת המפד"ל, החזיקה חצר רבנית קטנה ולא דמוקרטית בגרעין השליטה הפוליטי של הציונות הדתית. חברי הכנסת של 'תקומה' חבו דין וחשבון לא לבוחרים אלא למשפחה חרד"לית אחת (שבכלל מתפקדת לליכוד, יושר שכזה). אין פלא, לפיכך, שכל הח"כים שהעמידה עד היום היו גברים אשכנזים דתיים בגיל העמידה.
ההיענות המדהימה לבחירות המקדימות בבית היהודי – שמספר המתפקדים של המפלגה משתווה לזה של מפלגת העבודה – שינתה את הכללים. לא במקרה נאלץ יו"ר 'האיחוד הלאומי' לפרוש אחרי קדנציה עתירת מבוכות, ולא במקרה מחפשים שם עכשיו בנרות ח"כים עם ביוגרפיה מרעננת יותר.
הבכורה ברשימה המשותפת תהיה בכל מקרה של בנט, וכך גם הטון השליט. בקדנציה הבאה כל הח"כים של הרשימה המשותפת כבר ייבחרו בפריימריס, ולפי הסקרים יכולים להיות לא מעט כאלה, עד 11 ביום מוצלח. טוב יעשו מתפקדי הבית היהודי אם יימנעו מעסקנים גם ברשימה לכנסת: בנט, אורבך, צעיר ואישה או שתיים נשמעים כמו הרכב לא רע.
ריצה משותפת של 'האיחוד הלאומי' ו'הבית היהודי' תהיה גם הזדמנות להחזיר את הבנים האובדים הביתה מהליכוד. החלוקה כיום ברורה: בליכוד שולטים מתפקדים מ'האיחוד הלאומי', ואת לשכת ראש הממשלה מנהלת חבורת מפד"לניקים.
המרדף בדימוס
אי שם, לפני משה כחלון, אובמה ודרעי, המרדף אחר ביטחוניסטים עמד במרכז מערכת הבחירות. יחימוביץ' ולפיד, העבודה ו'יש עתיד', כולם חיפשו בנרות אלופים במילואים ועונדי דרגות בדימוס, עדיף עם איזה מבצע עלום בעברם, כדי לעטר בו את הרשימה. לפיד מצא את ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי, יחימוביץ' מיהרה להגיב עם האלוף במיל' אורי שגיא.
אפשר כבר להעריך שארבעת האישים, המגייסים והמגויסים כאחד, די מתחרטים על כל העסק. יעקב פרי הותקף קשות על משכורות העתק שמשך מבנק 'המזרחי' ו'סלקום', שני גופים עם התמחות בשוד הציבור. נכון לסגירת הגיליון הוא מוסיף להסתבך באמירות אומללות על היותו איש מעמד הביניים בעודו מרוויח משכורת של מאות אלפי שקלים.
השבוע הסתבך גם אורי שגיא. באירוע מסתורי, שמזכיר בדיוק מצמרר פרק בסדרה הבריטית 'בית הקלפים', הוא אולץ על ידי יחימוביץ' לפרוש "מסיבות בריאותיות" בעקבות אישה שהתייצבה במשרדה ובפיה סיפור מסמר שיער על שגיא – שהיה מביך מאוד גם את יחימוביץ' לו פורסם.
ומה הלקח? הלקח הוא שלא צריך לרדוף בכוח אחר אנשי ביטחון. הציבור כבר מזמן לא מתרגש מרמטכ"לים בדימוס, וההוכחה הטובה ביותר היא העובדה ששני עיתונאים גורפים יחד ארבעים מנדטים בעוד ששני רמטכ"לים – שאול מופז וברק – לא עוברים את אחוז החסימה. עצוב לראות שגם שני ראשי המפלגות שהבטיחו כאן סדר יום אזרחי עדיין מרגישים שביום הבוחר הם חייבים גנרל מזדקן לצדם, כמה פלאפלים וכמה חרבות. אולי עכשיו ייגמלו מזה.
