חוזר נציבות שירות המדינה המופץ לשרים מדי פעם הוא מסמך מאלף. כותרתו: "היערכות לאיוש לשכות שרים", אך הוא מזכיר יותר היערכות להתפרצות של מגיפה קטלנית. ההגבלות המפורטות על משרות אמון והסעיפים המודדים בדקדקנות את מידת הקירבה בין השר למקורב מזכירים הוראות לטיפול בחולי צרעת. רוח הדברים היא, שפוליטיקה היא מחלה מסוכנת ומידבקת, כל מינוי אישי נגוע בנגיף, כל שר הוא שור מועד, ולכן יש לחסום אותו בדישו.
עובד במשרת אמון נדרש לעבור דרישות מחמירות ביותר בדרכו לקבל מינוי מקצועי. למשל, ההנחיות מונעות מיועץ להתמודד על תפקיד מקצועי במשרד שנה אחרי שהשר שלו עזב את המשרד. אם השר יעז לפעול למענו, הוא יקבל טלפון, או מאברמוביץ' מהטלוויזיה או מסגלוביץ' מהמשטרה.
לכן היה מעניין לשמוע השבוע על ועדת האיתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שהחליטה, מתוך שלל מועמדים, לבחור בעוזר של וינשטיין, עו"ד רז נזרי, לתפקיד החשוב של משנה ליועץ לעניינים פליליים. וינשטיין גם דחף, גם המליץ, גם קיבל את ההחלטה.
נזרי – ואין זו מחווה לשונית ריקה – ראוי מאוד לתפקיד. לא ראויה היא ההתייחסות המפלה בין פוליטיקאים לבין שאר העולם. לפי התפישה המקובלת במקומותינו, בין כל שתי פעולות של פוליטיקאי מתוח ניגוד עניינים. לעומת זאת, אצל הפקידים והמשפטנים – הכל ענייני. אלה טמאים ואלה טהורים, אלה דואגים לחברים ואלה דואגים למדינה.
כשחבר הוועדה למינוי שופטים השופט אדמונד לוי הצביע החורף בעד מינוי עוזרו לשופט אף שכשל במבדקי התאמה לשיפוט, זה היה תקין. אם חברו לוועדה דוד רותם היה מנסה לקדם לשופט את היועץ המשפטי של ישראל ביתנו בנסיבות דומות, הוא היה מוקע כקרימינל. סימכו על השופט לוי, שהיה דואג לאזכר זאת באחד מפסקי הדין הליריים שבהם הוא נוהג לקונן מדי פעם על השחיתות הגואה.
יתכבד נא השילוש הקדוש יועץ-מבקר-נציב ויסביר, למה פוליטיזציה של שירות המדינה היא רעה חולה, אבל מקורביזציה שלו היא ממש סבבה. הגיע הזמן להחיל נורמות שוויוניות יותר ולהפסיק להתייחס לכל פוליטיקאי כאל עבריין-גם-אם-הוכח-אחרת. החדרת מפלגתיות לשירות הציבורי היא סכנה גדולה. השחרה שיטתית של הפוליטיקאים ושל מקצוע הפוליטיקה היא סכנה גדולה יותר.
(פורסם ב"הארץ")
