מוסדות 'הליכוד' הנמקים יידרשו בקיץ הקרוב להכרעה גורלית, אולי החשובה בהחלטות שקיבלה התנועה מאז משאל המתפקדים על ההתנתקות, לפני תשע שנים: האם להתאחד עם 'ישראל ביתנו' למפלגה אחת. שתי המפלגות הן כרגע זוג שיוצא כבר הרבה זמן ביחד, אבל מסרב להחליט אם להתחתן או להיפרד. יבול המנדטים העגום בבחירות האחרונות מוכיח לכאורה שהזיווג לא עלה יפה, וכדאי לחתוך מהר ככל שאפשר. ממילא, בנימין נתניהו טוען בשיחות סגורות שהוא לבדו הביא 25 מנדטים, ואביגדור ליברמן מצדו בטוח שמחצית מקולות הרשימה המשותפת הגיעו מהעלייה הרוסית.
הרצון העז של שניהם באיחוד מוכיח שבסתר לבם, שניהם הרבה פחות בטוחים בעצמם. קר שם בחוץ: ליברמן, שבקריירה הפוליטית שלו ידע רק הצלחות, נראה בשנה האחרונה כמי שיצא מהאופנה. הסקרים מעידים על צלילה בפופולריות שלו, והמשפט לא הוסיף למעמדו. על נתניהו וקריסתו בדעת הקהל לא צריך להכביר מילים מיותרות. שניהם הפנימו היטב את האמרה הנושנה על אלה שהעדיפו להיות תלויים זה בזה מאשר זה ליד זה.
ליברמן נשאל השבוע בתדרוך לעיתונאים אם הוא מעוניין באיחוד, ותשובתו המיתממת ("לא גיבשתי עמדה בנושא (…) לשקול אולי איחוד מלא בעתיד"), אינה תואמת את הפעילות נמרצת של מקורביו בחוגי 'הליכוד'. שר החוץ לשעבר יודע שדרך 'הליכוד' סיכוייו לרשת בעתיד את נתניהו גבוהים מאוד: עמדותיו הימניות יסייעו לו בקרב הגרעין הקשה, קופתה המלאה של 'ישראל ביתנו' יכולה לשמש למפקד המוני (שלא לדבר על אלפיים חברי מרכז מטעמו) ובכירי 'הליכוד' המסוכסכים יקלו עליו לבוא מבחוץ ולגרוף את כל הקופה. ממילא, חברי הכנסת של 'הליכוד' כבר מתבדחים על הצורך להירשם בקרוב לקורס ברוסית למתחילים.
בדיוק מהסיבה הזו, צפוי קרב גדול בוועידת המפלגה. לגדעון סער, לגלעד ארדן, לסילבן שלום, למשה (בוגי) יעלון, ליובל שטייניץ ובעצם לכל מי שרואה עצמו יום אחד כיו"ר המפלגה, אין שום עניין לפרוס שטיח אדום בפני יריב מסוכן. כוחו של נתניהו עצמו 'בליכוד' חדל למעשה מלהתקיים. אשתקד הוא לא העז להתמודד מול דני דנון על נשיאות התנועה, השנה נכשל בניסיונו לבטל את הפריימריס או להכניס לכנסת את בני בגין. שר במפלגה אף העריך השבוע שגם אם כל בכיריה יתמכו במהלך האיחוד, השטח ידחה אותו ברוב גדול.
בניגוד לשמועות שנפוצו השבוע, נראה שהמהלך לא יותנע לפני גזר דינו של ליברמן, מתישהו בסתיו הקרוב. לכולם ברור שלתוצאות המשפט תהיה השפעה דרמטית על עתיד שתי המפלגות, אבל אף אחד לא יודע לנחש איזה סוג של השפעה. האם הרשעה תגרום לליברמן להיפרד כדי למנוע את זליגת הח"כים שלו ל'ליכוד', או להתאחד דווקא מחשש להיעלמות מפלגתו? האם זיכוי יעניק חיים מחודשים ל'ישראל ביתנו', או יהווה זרז להשתלטות מבפנים על מפלגת השלטון?
ואם כבר סימני שאלה, הנה עוד אחד: השבוע סירב יו"ר ועדת החוץ והביטחון לחזור על ההתחייבות לפרוש בכל מקרה של הרשעה. העניין הזה יהיה רלוונטי במיוחד במקרה שהוא יורשע בהפרת אמונים אבל לא יחטוף קלון. האיש שכבר הוגדר כאן פעם כמשולש הברמודה של הפרשנים לא מתכוון לקלקל את המוניטין שלו בתחום ההפתעות.
אחי, איפה אתה?
עשרה קבין של חדשות ירדו לכנסת, ואת כולם לקח יאיר לפיד. מוטל'ה שפיגלר הגדול אמר פעם שהכדורגל הישראלי זה נתניה ועוד 15. הפוליטיקה כרגע היא לפיד ועוד 119. עורכי אתרי אינטרנט מדווחים על גלישה המונית לכל ידיעה שלפיד מוזכר בה ("טראפיק", בעגה המקצועית), כמעט בממדים בר-רפאליים.
על הרקע הזה בולטת במיוחד היעלמותו הכמעט-מוחלטת של נפתלי בנט. לפיד התעמת עם החרדים, עם האחים עופר ועם עופר עיני, אבל בנט מסתפק בינתיים בהסתבכות מביכה במינוי מנכ"ל ובסרטון יו-טיוב במעלית, שבו הוא מתגאה בהורדת דמי הרישום למעונות בכמאה שקלים – הישג שלפי הנטען בעיתונות שייך בכלל לשר הקודם.
זה מוזר, מכיוון שעד לפני שלושה חודשים בנט לא ראה את לפיד ממטר בכל הקשור לתשומת לב לאומית. אפילו במשא ומתן הקואליציוני הוא בלט יותר. היעלמותו לא קשורה, לפיכך, רק לכישורים תקשורתיים אלא לענייני סדר היום. לפיד נשא בשבוע שעבר נאום שפירט בדיוק על מה הוא מוכן לצאת למלחמה, אבל בנט לא מראה נכונות להילחם. למרבה המבוכה, זה קורה לו באחד הנושאים המרכזיים שבהם נופף במהלך הבחירות – זהותה של הרבנות הראשית. יו"ר 'הבית היהודי' תומך ברב דוד סתיו, אבל מסתיר את התמיכה הזו כמו אנוס בספרד. אולי זה קורה מחשש לשלום הבית עם 'תקומה' ואולי מחשש שלמהלך אין סיכוי, אבל בנט נמנע מלהתבטא בסוגיה למרות שהוא מפר בכך התחייבויות מפורשות לבוחריו. כבר לפני חודשיים נכתב כאן על העובדה המדהימה ש'הבית היהודי' היא המפלגה הציונית היחידה שאינה מצהירה בגלוי על תמיכתה ברב סתיו.
בנט לא חייב לתמוך בסתיו ויש עוד הרבה רבנים בים, אבל הוא חייב להביע עמדה בסוגיה המשמעותית ביותר ביחסי דת ומדינה. עד אז, מוטב לוותר על עוד סטטוס בפייסבוק.
גדול עליהם
בין מתקן מים מינרליים לגרם מדרגות, בסוף של מסדרון נידח בקומה הראשונה בכנסת, מסתתר חדרה הקטן של סיעת 'קדימה'. יום שני בצהריים הוא יומה של הקומה הזו, קומת הסיעות: שלי יחימוביץ' מצהירה, לפיד מחייך למצלמות, ראשי 'ש"ס' חולפים בזה אחר זה על פני המיקרופונים. ורק החדר של 'קדימה' היה באותו הזמן סגור וחשוך. לא ברור אם העיתונאים לא הוזמנו כי אין ישיבת סיעה, או שאין ישיבת סיעה כי העיתונאים לא היו באים. זה גם לא משנה; אילו 'קדימה' הייתה משחק כדורסל, הוא היה מופסק מחוסר ערך ספורטיבי. אילו 'קדימה' הייתה חקירה, היא הייתה נסגרת מחוסר עניין לציבור.
אבל 'קדימה' היא מפלגה, ומפלגות בישראל אינן מתות כל כך מהר. להפך: חברי הכנסת שאול מופז וישראל חסון החליטו לאחרונה למנות את עו"ד סהר פינטו לתפקיד מנהל הסיעה. עלות שכרו, מקופת הכנסת – שהיא גם קופתנו – היא 335 אלף שקלים בשנה. פינטו הוא משפטן מוכשר, שמילא תפקידים בכירים ב'קדימה' גם בכנסת הקודמת. אז, בניגוד לעכשיו, ידיו היו מלאות עבודה. עכשיו, לא ברור כמה עבודה יכול לספק הרכב מיניאטורי בן שני ח"כים, בטח לא כזו שתצדיק משכורת חודשית של 20 אלף שקלים פלוס כל התנאים וההוצאות.
התהייה הזו רק מתחדדת לאור תפקודה של 'קדימה' בשלושת החודשים האחרונים: עד השבוע הח"כים מופז וחסון יזמו אפס הצעות חוק, הגישו שאילתה אחת, ונשאו יחד שני נאומים. הנאום של מופז הוקדש למתקפה חזיתית על הממשלה, שאינה מגלה רגישות חברתית. האם רגישות כזו לא מחייבת לוותר על המשרה השמנמנה והלכאורה מיותרת הזו?
פניתי השבוע ל'קדימה' בשאלה הזו. ח"כ חסון טען בתגובה שקיים צורך אמיתי במנהל סיעה, והוא הסביר שפינטו חיוני לעבודה השוטפת, לקשר מול הכנסת, לניסוח הצעות חוק ולפעולה מול הממסד הפרלמנטרי. "למה לא העלית שאלה דומה ביחס לסיעות של שלושה מנדטים, כמו 'מרצ' או 'הבית היהודי' בקדנציה הקודמת?" תהה חסון. האמת, שאלה טובה. בכל מקרה, הנה הצעה לתיקון החוק: לא יממן הציבור מנהל לסיעה אם מספר חבריה לא מצריך אפילו הקמת קבוצה ב'ווטס-אפ'.
