נאומו של אביגדור ליברמן בועידת ישראל ביתנו לא זכה להרבה כותרות, אבל הוא צריך להדליק את כל פעמוני האזעקה במשרד ראש הממשלה. שתי התחייבויות השמיע ליברמן: הראשונה, לא ללכת לעולם עם קואליציית שמאל. השנייה, לא ללכת עם נתניהו אלא אם ייפרד לשלום מהחרדים וממדיניות הביטחון שלו. לכאורה, זה מותיר לליברמן רק את האופוזיציה עד עולם.
אלא אם יש אפשרות שלישית.
והאפשרות הזו מתגלגלת במערכת הפוליטית יותר ויותר. מיד נגיע אליה, אבל לפני כן, הבה נחזור לרגע לשישה במאי, באחת-עשרה בלילה. בתודעה הציבורית בנימין נתניהו היה השליט היחיד של המערכת הפוליטית, המנצח הבלתי מעורער של הבחירות. אבל למעשה, הוא היה רחוק שעה בלבד מאובדן שלטונו לנצח. מועד הרכבת הממשלה כמעט פג, ליברמן החליט לעזוב לאופוזיציה, ולנתניהו לא הייתה בוודאות ממשלה. די היה שכחלון יסרב להיכנס לממשלת ה-61, כפי שהצהיר בתחילת המו"מ, ונשיא המדינה היה מטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ אחר. גם אחרי שהסתיים המו"מ, שלטון נתניהו היה בסכנה. בערב ההצבעה בכנסת על כינון הממשלה, חברי הכנסת ז'קי לוי ודודי אמסלם שקלו ברצינות היעדרות. בואו נלך לעשות על האש במעלה אדומים, הציע לוי לאמסלם ולשר ישראל כץ. אמסלם הוא בלתי צפוי, לוי הבן של דוד לוי על כל המשקעים המשפחתיים. נתניהו שילם להם מאתיים מיליון שקל לשיקום שכונות ולסל התרופות.
אם לסכם, נתניהו פופולרי בהרבה בקרב הבוחרים מאשר בקרב ראשי המפלגות. ליברמן, כחלון, לפיד, בנט, דרעי – כולם ישמחו לשלוח אותו הביתה. בבחירות האחרונות כבר חשפה פאינה קירשנבאום שלשלושת הראשונים היה סיכום סודי להמליץ על ליברמן להרכיב את הממשלה.
ועכשיו לרעיון שמתגלגל בחודשים האחרונים במערכת הפוליטית: מה יקרה אם בפעם הבאה ליברמן ולפיד, אולי גם כחלון, יודיעו לנשיא ריבלין: אין לנו אמון בנתניהו. אנחנו בימין, או במרכז-ימין ולא נשב עם מרצ והזועביז, אבל אינף איז אינף. יתכבד הליכוד ויבחר את ארדן, יעלון או כץ להרכיב את הממשלה.
הרעיון הזה מתגלגל כבר כמה שבועות. כחלון השתעשע בו בשיחות סגורות לא מזמן. בנט לא פוסל על הסף. ההיגיון אומר שצמרת הליכוד ממילא רוצה בהליכת נתניהו. היא מסוכסכת מכדי להתכנס סביב מועמד אחד, אבל אם החרב תהיה על צווארה היא תצליח למצוא מישהו. מי שזוכר את פניו המכורכמות של כבוד הנשיא במעמד הטלת ההרכבה על נתניהו יכול להבין שריבלין לא יצטער במיוחד.
יש אנשים בליכוד שדוחים את התסריט הזה בביטול. השבוע, אחרי שלפיד וליברמן הפגינו את עומק התיאום ביניהם במסיבת עיתונאים משותפת, אפשר להניח שנתניהו לא נמנה עליהם. הדרך היחידה שלו לנטרל את האיום הזה היא אחת: שינוי שיטת הממשל. אחרת, גם אם ינצח בבחירות הבאות זו תהיה פריצת דרך אל מבוי סתום. (פורסם במקור ראשון)
והנה עוד פרטים על המהלך מתוך המהדורה המרכזית אתמול.
