קווי השבר המעניינים באמת בכנסת הם לא בין קואליציה לאופוזיציה. לפעמים הביוגרפיה של הח"כים גוברת על המשמעת הסיעתית. זה קרה בעבר בהצעות חוק נגד מערכת הבריאות, כשפתאום כל הרופאים בכנסת הצביעו כאיש אחד להפיל את החוק; או בחוקים נגד התקשורת, כשכל עיתונאי המשכן יצאו נגד.
וכך גם היה שלשום, כשהמליאה הפילה על חודו של קול את הצעת החוק של יואב קיש מהליכוד לביטול חזקת הגיל הרך. אתרי החדשות דיווחו על חגיגה באופוזיציה ועל מבוכה גדולה לקואליציה. זו כמובן האמת, אבל לא כל האמת וגם לא בהכרח החלק המעניין שלה. הצעת החוק של קיש נולדה בפורום האבות הגרושים, שהתפקד לאחרונה בהמוניו לליכוד. היא מציעה לבטל את הקביעה שלפיה בגירושין, פעוטות עוברים לגור אצל האמא, ולשפר את מצבם של הגברים הפרודים. ארגוני הנשים טענו שזה יפגע אנושות ביכולת המיקוח של נשים על מזונות ויאמלל את הילדים שינועו בין שני בתים, ארגוני הגברים השיבו שמאז שנות השישים השתנו יחסי הכוחות בין גברים ונשים, ושאין צורך להעניש גבר רק כי התחתן רע.
ועכשיו לתוצאות: כמעט מחצית מנשות הקואליציה העדיפו לברוח מהמליאה או למצוא קיזוז כדי להימנע מהצורך לתמוך בחוק. לעומת זאת, נשות האופוזיציה התייצבו בהרכב כמעט מלא, אבל לא פחות מ-16 גברים העדיפו להיעדר ולא להתנגד לחוק. ובמספרים: בקרב הח"כים החוק עבר ברוב נאה של 34-26. אבל הנשים היטו את הכף, ברוב מוחץ של 16-7 נגד.
והנה, על קצה המזלג, ההוכחה כמה משמעותי ולא טרחני הוא הצורך לגוון את ההרכב האנושי של הכנסת. הנה למשל, חידה לשבת: כמה חברי כנסת ושרים מתגוררים בירושלים לעומת אלה המתגוררים בתל אביב, והאם זה יכול להסביר במשהו את הפער ארוך השנים, ההולך ומתרחב, בין שתי הערים.
(פורסם במקור ראשון)
