זה היה השבוע שהיה בבית היהודי: בצלאל סמוטריץ' נאבק בוועדת הכספים נגד מפת הטבות המס, ויום אחר כך בנט מביע תמיכה. איילת שקד מציע לא לעלות להר הבית בעיתוי הנוכחי, ובתקומה קוראים להתפלל שם. אורי אריאל בוזק רמזי פרישה, בנט יורד למדרון אחורי.
מעבר לחילוקי הדעות העקרוניים, יש כאן גם את האופק הפוליטי. תקומה מוצאת את עצמה בחורף הנוכחי בשיא חולשתה ובשיא חוזקה. בשיא חולשתה, כיוון שעם שני מנדטים בלבד, אחרי שלא סיפקה את הסחורה, היא תתקשה להשתריין שוב בבית היהודי בתנאים המפנקים הנוכחיים. בשיא חוזקה, כי שני הקולות האלה יכולים לפרק את הקואליציה, אם ירצו.
אריאל וסמוטריץ' בוודאי שמעו את הקולות שנשמעים מאז הבחירות מכיוונו של נפתלי בנט על נטישת המפלגה המאוחדת. אם אנשי בנט מהרהרים בעזיבת הבית היהודי עצמו, קל וחומר שאת תקומה הם כבר גמרו אומר לעזוב. מי כמו אריאל יודע שזה כבר כמעט קרה כבר בבחירות האחרונות. גם להשלים עם סגירת הר הבית, גם עם הותרת ההתנחלויות מחוץ למפת הטבות המס וגם הקפאה דה פאקטו – וכל זה רק כדי למצוא את עצמך בעוד שנה, שנה ורבע, לבד בחושך בלי סחורה למכור לבוחרים?
יש גורמים באופוזיציה שמשוכנעים שמתקומה תיפתח הרעה לממשלה הנוכחית. שנתניהו לא יוכל לגשר לאורך זמן על הפער בין התמרון הטקטי הבינלאומי לבין מאוויי האגף הימני של ממשלתו. לא במקרה זה קורה סביב הר הבית. שם ניכר לעין הפער העמוק בין ראש הממשלה הביטחוניסט והחילוני עד מאוד לבין האגף האמוני בקואליציה שלו. מה שמבחינתו הוא נקודת עצירה, מבחינתם זו עמדת זינוק. נתניהו עשוי לגלות מה שלפיד גילה – וסיפר – בקדנציה הקודמת. עם הבית היהודי קשה להגיע לסיכומים, כי לכל חדר יש דעה משלו.
