לפני שבועיים, בכנסת, נשאה ציפי לבני נאום חריף נגד נתניהו. ראש הממשלה הרים את ראשו מהספר ואמר לשר שלידו: תהנה מזה, זו הפעם האחרונה שבה היא נואמת כאן. בלכתה של לבני, אבד לנתניהו פרס יקר מפז שהוענק לו לפני שלוש שנים. יו"ר האופוזיציה היוצאת לא הייתה מרכיבה קואליציה גם בעוד עשר מערכות בחירות. היא לא הצליחה לקחת עד היום ולו מנדט אחד מגוש הימין, ולא במקרה כשלה פעמיים בהקמת ממשלה. לנתניהו יש שותפים טבעיים, לה אין שותפים בכלל. מהעבודה ועד ש"ס, כולם שמחו אמש לאידה.
מופז הוא סיפור אחר. כפי שנכתב כאן לפני חצי שנה, הטובים שביועצי ראש הממשלה העריכו כבר מזמן שהוא המועמד היחיד מגוש השמאל-מרכז שיכול לאתגר את נתניהו בטווח הנראה לעין. הוא, בניגוד לה, יכול לכרות בריתות פוליטיות עם ישראל ביתנו החרדים, ובאופן תיאורטי לפחות, כוח המשיכה שלו כלפי מצביעי הליכוד הרכים גדול משמעותית משלה.
צריך להתעלם לרגע ממה שידוע לנו על מופז כדי להיזכר שהביוגרפיה שלו היא חומר גלם ממנו עשויים קמפיינים פוליטיים מוצלחים: רמטכ"ל אהוד, שר ביטחון לשעבר, ראש ממשלה ממוצא מזרחי, איש צנוע בלי היסטוריה של הסתבכויות פליליות. יועציו בונים על אסטרטגיית האפשרות-הפחות-גרועה: אם יצליח למצב את עצמו בתור האלטרנטיבה המובהקת לנתניהו, מחנה השמאל-מרכז יילך אחריו, גם אם לא מאהבת שאול.
סקרי השבוע הקרוב הם, לפיכך, מבחן חשוב: אם קדימה בהנהגתו תישאר סביב 10-12 מנדטים, האסטרטגיה הזו תקרוס עוד לפני שנולדה. גם עשרת המנדטים שיוותרו יברחו חיש קל לאופציות אטרקטיביות יותר כמו יחימוביץ' או לפיד. אם יזנק ל-17 מנדטים ויהפוך למפלגה הגדולה בגוש, זו מבחינתו התחלה טובה.
סיכוייו, צריך להודות, אינם גבוהים. בשיא תהילתו, כרמטכ"ל מבצע חומת ועוד לפני וזגזוגי בית-לא-עוזבים, הוא הגיע רק למקום ה-11 בליכוד. מופז לא היה מעולם פוליטיקאי פופולארי בימין, בעצם אף פעם לא היה פופולארי בכלל. הליכוד יזכיר לו את כשלון ההתנתקות שקידם, לפיד ויחימוביץ' יחבטו בו ככל יכולתם משמאל. גם מניצחונו בפריימריז של קדימה לא צריך להתרשם מדי. הקשר בין פריימריז לתמיכה ציבורית דומה לקשר שבין קדימה לאידיאולוגיה.
הדרך לשיקום המפלגה הגדולה בישראל עוברת לפי מופז בשדרות רוטשילד. נאום הניצחון שלו, בשתיים וחצי לפנות בוקר, לא הזכיר אפילו במילה אחת את הנושא המדיני, שבגללו הוקמה קדימה על ידי שרון. הסיבה שבגללה לבני קמה בבוקר לא הייתה אפילו הערת שוליים בנאום הבכורה של מופז בלילה.
רכב שאול
ביום ראשון יתקשר מתאם הליסינג של הכנסת לציפי לבני ויבקש, בנימוס רב, לתאם מועד להחזרת מפתחות רכב השרד שלה. המאבטחים כבר נטשו, אחד אחד ובאין רואים. מהבוקר הם שומרי הראש של מופז.
הקריירה הפוליטית הקצרה של ציפי לבני הגיעה, כנראה, לקיצה. הפוליטיקה הישראלית היא מוסד שיקומי מצוין למנהיגים שנכשלו, עם הזדמנות שנייה ושלישית. הבעיה היא לא הפוליטיקה, אלא לבני: יו"ר קדימה היוצאת מאסה מזמן במפלגתה. רגע אובדן הרכב והמאבטחים הוא קשה לכל שר וח"כ, לא בטוח בכלל שלבני תעמוד בו. איך ניסח זאת מופז? אני חיכיתי שזה יתחיל, היא רק חיכתה שזה כבר ייגמר.
לפחות כרגע נראה שהישג מבחינת קדימה בבחירות הקרובות יהיה ראשות הגוש, וחבירה לממשלת נתניהו השלישית עם תיק הביטחון. מורשת לבני האמיתית בעיני הפוליטיקאים היא הלקח שישיבה באופוזיציה לא משתלמת. זה לקח גרוע מאוד. הנכון הוא שישיבה באופוזיציה היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לראשות הממשלה: צריך על הדרך גם אידיאולוגיה, אישיות, רוח קרב. אף מפלגה עוד לא נטלה את הגה השלטון בישראל משבתה כגלגל רזרבי בבגאז'.
מול כל השמאל?
גם כשוך הקרבות בקדימה, עדיין קשה לחשוב על תסריט שבו בנימין נתניהו מאבד את השלטון בבחירות הקרובות. קשה, אבל אפשרי: לידי ראש הממשלה הגיע מידע מודיעיני (או שמועות, אחרי הכל לא מדובר בציוד איכון של יחידה 8200, רק בכמה רכלני-מזנון), שלפיו בחודשים האחרונים מופעל לחץ כבד על נשיא המדינה מכיוון חוגי קדימה להעניק את הרכבת הממשלה לראש הרשימה הגדולה, ולא כפי שעשה במוצאי הבחירות האחרונות. למה שיעשו כך? בשורת שיחות סגורות, נתניהו מעלה את האפשרות שרגע לפני הבחירות הקרובות, יתאחדו כל גופי השמאל המרוסקים: שלי ויאיר, ציפי ומופז, גלאון ודיכטר – כולם ברשימה אחת גדולה שתעבור את הליכוד במספר המנדטים ותוכל להדיח את נתניהו מהשלטון.
אם יש נכס אסטרטגי אחד שעומד לרשות נתניהו, הרי הוא הפיצול בשמאל. הרי רוב הסקרים של השנה האחרונה מעידים דווקא על צמצום בכוחו של הימין ועל כך שהליכוד שומר על כוחו, לא הרבה יותר מזה. מה שמעניק לנתניהו את מעמד-העל שהוא נהנה ממנו, הוא העובדה שבניגוד ל-2009, לא מתייצבת מולו מפלגה מרכזית אחת כמו קדימה, אלא שלוש בינוניות. זו לא מתנת חינם של השמאל המפוצל לנתניהו: במהלך להקמת "עצמאות" סייע נתניהו לשקם את העבודה מעידן ברק. ביוזמת "חוק לפיד" הוא כפה על שחקן חדש להצטרף לזירה מוקדם מהצפוי.
החשש של נתניהו מאיחוד לא מסתכם בשיחות סלון. לשכת ראש הממשלה, מפעל היי-טק משוכלל לייצור סיבות לדאגה, מעכבת בגלל החשש הזה את כינוס ועידת הליכוד. על פי החוקה הקיימת, נתניהו יצטרך רוב דמיוני כדי לאשר מיזוג מקביל עם ישראל ביתנו. כל עוד אין ועידה, הוא יכול לשנות את הסעיף הזה בקלות יחסית.
ובכל זאת, נתניהו דואג לשווא. מבחינה אלקטורלית יש כמובן היגיון רב בהקמת גוש שמאל-מרכז, אבל מבחינה פסיכולוגית לא. האיבה העזה שבין לבני ומופז כמעט החריבה את קדימה, כך שבלתי אפשרי לראות אותם ברשימה אחת גדולה. בלתי אפשרי לראות את יחימוביץ' הסוציאל-דמוקרטית יושבת עם יאיר לפיד שאותו כינתה "מגן הטייקונים", ואת לפיד חולק רשימה עם "הפוליטיקאים המשומשים" מקדימה, שלא לדבר על שותפות האמת של יוליה שמאלוב ברקוביץ' עם זהבה גלאון. כמו אמבה, כל ניסיון לאחד את השמאל בשנים האחרונות רק הוליד פיצול נוסף. אם זה הפחד של נתניהו, הוא מתבקש לתור אחר פחדים ממשיים יותר.
בדיעבד: ההספד לקריירה הפוליטית של לבני היה מוקדם מעט. החשש מאיחוד השמאל אכן הוביל את נתניהו להתאחד עם ליברמן כעבור עשרה חודשים. לפי מקורבי השניים, האיחוד נסגר בערך בתקופה שבה עוסק המאמר, בחשאי.
