ראש הממשלה החל השבוע לפזר איומי בחירות. ספק אם יש לו במה לאיים. לפיד שומר על עקרונותיו ונהנה מרעננות. בנט שולט בסיעתו כשלוט רס"פ בפלוגתו. והליכוד? ובכן, כך נראה השבוע של מפלגת השלטון: מספר אחת חטף קשות בדעת הקהל בגלל הוצאת אלפי שקלים על גלידה, על חשבון הציבור. מספר שתיים התיישב על ספסל הנאשמים בפרשה של מרמה והפרת אמונים. מספר ארבע נתון בעיצומה של בדיקה משטרתית לגבי מכתב המאשים אותו (כנראה לשווא) בעבירות פליליות כלפי עובדת בלשכתו. ובכירים אחרים, גם הם במספר גבוה ברשימה, מואשמים בחשאי שידם הייתה במעל של תפירת התיק. וכל זה, אחרי אובדן 11 מנדטים בבחירות שהתקיימו רק לפני חודש.
ככה לא נראית מפלגה שיכולה לאיים בבחירות. ככה נראית מפלגה שצריכה לברוח מהן כמו מאש.
למען האמת, לאיש במערכת הפוליטית (למעט, אולי, לפיד) אין עניין בהליכה לקלפיות. אבל בעשרים-ושניים הימים הקרובים תתנהל מלחמת עצבים על השאלה מי מעוניין בהן פחות, מי יפחד ברגע האחרון ליפול לתהום. ראש הממשלה יעשה הכול כדי לגרום לבנט למצמץ, לבל יעז לוותר על ההזדמנות "להקים ממשלה של המחנה הלאומי". צחי הנגבי, עד לפני רגע חייל נאמן בקדימה ותומך נלהב בפינוי חד-צדדי, השמיע התבטאות ברוח זו אתמול.
העניין הוא, שהתהום מאחורי נתניהו עמוקה בהרבה מזו שממתינה לבנט במקרה שלא יצליח להרכיב ממשלה במועד הנקוב. חוק יסוד הממשלה, שהרבה ידיים מזיעות דפדפו השבוע בין דפיו, מאפשר להימנע מבחירות. אם נתניהו ייכשל במאמציו להקים ממשלה ויחזיר את המנדט לנשיא, פרס יוכל להיוועץ שוב בנציגי הסיעות ולהטיל את הרכבת הממשלה, כראות עיניו, על כל אחד מ-119 הח"כים האחרים.
בנט יוכל להמליץ אז, למשל, על משה יעלון, סילבן שלום או גדעון סער, כולם מהמחנה הלאומי, להרכיב את הממשלה. כל אחד מהם מסוגל להעמיד ממשלה עם לפיד ובנט בתוך יממה. האם נתניהו ייקח את הסיכון הזה? הרי גם כך הוא טען השבוע בפורום "שרינו" שלפיד, בנט ומו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס מבקשים להפילו ("החוט המשולש שלא במהרה יינתק", הגדיר אותם במרירות). אם זה מבוקשם, למה שיתנדב לתת אותו על מגש של כסף?
אל דאגה, בחירות חדשות לא יהיו והמנדט לא יוחזר לנשיא. האיום הזה מרחף בין בנט לנתניהו כמו שהנשק הגרעיני ריחף בין ברית-המועצות לארצות-הברית במלחמה הקרה. הוא לא יופעל אף-פעם. אבל האצבעות ירפרפו על הכפתור האדום בשלושת השבועות הקרובים.
גבירתי, שרת האוצר
ציר לפיד בנט מכונה בשם המקודש-משהו "ברית", אבל האמת היא שהוא החל בכלל בתור פוליסת ביטוח אינטרסנטית. לפני שלושה שבועות, הושלך בנט מתחת לגלגלי האוטובוס ולפיד חילץ אותו משם. יו"ר "יש עתיד" דחה הצעה מפתה שהייתה מביאה להקמת ממשלה עם החרדים ובלי הבית היהודי. כעת זה לפיד מתחת לגלגלים, וקשה לראות את בנט נותן לו להידרס.
לפיד מתחת לגלגלים, כיוון שאצל נתניהו גמלה ההחלטה שלא להפוך אותו לשותף משפיע בממשלה. ההסכם עם לבני וההסכמים שבדרך עם החרדים מסמנים ממשלה מנופחת, לא קטנה בהרבה מזו היוצאת, ששוויון בנטל כבר לא תביא. צירוף התנועה מעלה את סכום ההימור של נתניהו מול הבית היהודי. לבנט יש שתי אפשרויות: להצטרף אחרון, בזיל הזול, לממשלת חרדים-מרכז, או לקחת סיכון גדול, אבל לקבל את האפשרות לכפות על נתניהו ממשלה עם לפיד שבה הוא יקבל מכל טוב.
נתניהו מקווה בכלל לממשלה אחרת. אנשיו, לא ברור מדוע, משוכנעים שבסוף יצליחו להביא פנימה את מפלגת העבודה. יש להם ניסיון בזה, אבל יחימוביץ' איננה ברק. ביום שישי שעבר דחתה בנימוס הצעה מדהימה מנתניהו לקבל את תיק האוצר. היא דורשת שינוי כולל ומוחלט של הנחות היסוד הכלכליות במדינה. האם נתניהו יסכים להרחיב את הגירעון, לא לקצץ שקל, להעלות מיסים לעשירים ולהקים ועד עובדים בכל מפעל? נראה דמיוני, אך זה תלוי בשאלה עד כמה הוא חושש מבנט ומלפיד.
סדינים וציפיות
ההסכם עם לבני הוא לא רק סדין אדום עבור תומכי הימין, אלא סט סדינים שלם: גם המינוי של יו"ר "התנועה" למנהלת הבלעדית של המשא-ומתן המדיני, גם משרד המשפטים וגם ראשות ועדת השרים לחקיקה. ביום ראשון תחסום לבני כל הצעת חוק של ח"כי הליכוד-ביתנו או הבית היהודי, ביום שני תיפגש עם אבו-מאזן לדון בנושאי ליבה, וביום שלישי, בוועדה למינוי שופטים, תביא למינוי שופטים עם השקפת עולם אקטיביסטית. וזו ממשלת הימין שאליה אמור בנט להצטרף?
ח"כי הליכוד נאלצו השבוע להיפרד ממטרת הדמות החביבה עליהם, ציפי לבני. במשך ארבע שנים הם התגוללו עליה במליאה להנאתו של נתניהו. היה משעשע לשמוע השבוע את יריב לוין, נץ ליכודניקי טורף, מגמגם ברדיו מילים טובות על מינויה לשרת המשפטים. מה לא עושים בשביל קידום קטן.
נהוג לדבר על היחסים העכורים בין נתניהו לבנט, אבל מאחוריהם מסתתר גם כעס גדול, הדדי, של נתניהו על הציבור הדתי-לאומי. כלהט החיזור אחר הדתיים והמתנחלים בבחירות, כך עוצמת העלבון והזעם עכשיו. יכול להיות שמינוי לבני הוא גם סוג של נקמה. "כמה התאבדנו בשביל הסנסנה הזאת מול אובמה", רתח השבוע אחד ממקורבי נתניהו, רומז למאבק על הכשרת המאחז הקטן, "ובסוף המתנחלים הצביעו בנט".
יש משהו בלתי נתפס בעובדה שהקרע של נתניהו עם הסרוגים משווק על ידי אנשי לשכתו, מקבץ מרהיב של כיפות סרוגות בגדלים שונים. יכול להיות שנתניהו כועס גם עליהם: את סביבתו הקרובה מאיישים סמנכ"ל הצופה לשעבר, ראשי לשכות של יו"ר המפד"ל וחברי מרכז המפד"ל, ובכל זאת בבחירות האחרונות הוא לא קיבל אפילו מנדט דתי לאומי אחד, ולאחריהן הגיע למלחמת עולם עם הבית היהודי.
באשר ללבני, פוליטיקאית אחרת לשעבר, כבר אין מילים. מזל שיש משפטים. מי שתקפה את נתניהו ארבע שנים על סירובו לנהל משא ומתן עם הפלסטינים התנאתה השבוע בעובדה שהבטיח לה לא לנהל מו"מ מקביל לזה שלה. אל דאגה, בכל מקרה לא היו לו שום תכנית לדבר עם אבו-מאזן. מעמדה הציבורי בשפל. היא כלואה בכלוב של זהב, בלי יכולת אמיתית לעזוב את הממשלה כי שום דבר טוב לא מחכה לה בחוץ. גם תור ההשפלות יגיע, כמו שעבר ברק. אפשר להגיד עליה משפט ישן ונכון: היא באה בלי ציפיות, ובכל זאת תצליח להתאכזב.
