מי שזוכר את האוויר המחושמל בנאום הניצחון של עמיר פרץ ב-2005; את האקסטזה הסוציאל-דמוקרטית בהכרזה על שלי יחימוביץ' ב-2011; את יצחק הרצוג מכתיר את עצמו לראש ממשלה ואת פואד ז"ל לנשיא עם בחירתו לפני 2013; מי שזוכר את כל אלה חייב להישאר קצת ספקן גם אל מול רגעים סוחפים כמו שסיפק אבי גבאי הלילה.
מפלגת העבודה על מוסדותיה ועסקניה כבר דחתה את כל ההשתלות הקודמות. מנגנון המפלגה הוא מנגנון השמדה עצמית. בערב הראשון תמיד נראה שיושב ראש חדש השתלט עליה, רק אחר כך התברר שהיא השתלטה עליו. עוד לפני שיתפנה למאבק בנתניהו, יידרש גבאי לגרזן באבחה אחת, מהירה מאוד, את החוקה ואת העסקנים המזיקים. לא תהיה לו הזדמנות שניה. מתפקדי העבודה כבר אותתו אתמול: מבין שבעת המועמדים שהתייצבו למירוץ הם בחרו את היחיד שהיה גם חדש וגם בעל סיכויים. העבודה בחרה אתמול בחיים חדשים על פני שקיעה איטית אל סופה. עם שלושה הפסדים רצופים, עמיר פרץ הפך אתמול לעמיר פרס.
האם גבאי יכול להימלט מהגורל של כל קודמיו? איש העסקים השתלט אתמול על שלד בורסאי, אבל זו לא הייתה השתלטות עוינת. להפך: בסיועה של שלי יחימוביץ' וגם סתיו שפיר הוא הצליח לנפץ שורת מיתוסים ארוכי שנים בעבודה: על חיבורו של עמיר פרץ לשטח, על כוחה של ההסתדרות, על תבונתו הפוליטית של יצחק הרצוג. הבוחרים נוהגים להתייחס לפריימריז כאל פיילוט להנהגה. את הפיילוט הזה, שנערך בקרב 52,000 מתפקדים הוא עבר בהצלחה יתרה. מי שהצליח להביא שישים אחוזי הצבעה ביום שרב נורא, בפעם השנייה בתוך שבוע, הוא לא מישהו שיש לזלזל בו.
לאחר מכן ימתין לו לפיד: מותר לשער שיושב ראש יש עתיד היה מעדיף את עמיר פרץ. גבאי הוא לפיד בגירסת בטא. יו"ר יש עתיד עדיין מיומן יותר, מהודק יותר, עם מפלגה ממושמעת יותר, אבל כמאמר שירו של אביתר בנאי, לפחות יש פה קרב. האם לפיד ימשיך בפניה ימינה? או שגם יפזול שמאלה?
ובסוף – נתניהו. האירוע המלבב אתמול מבחינתו של השמאל מרכז יישאר כאנקדוטה נשכחת אלא אם היושב ראש החדש יצליח במשימה שכל קודמיו נכשלו בה: להביא מאה וחמישים, מאתיים אלף מצביעי ליכוד. כמו אמא שלו מבקעה, כמו אחיו, כמו חלק מהפרצופים החדשים שנראו אתמול במטה בתל אביב. ניסיון השתלטות על השלולית של 03 ו-09 לא יביא לו דבר. כמנכ"ל בזק לשעבר הוא יודע שבסיס הלקוחות העיקרי שלו ממתין ב-02 ו-08.
