הדבר שהכי הדהים אותי בפעם הראשונה שהגעתי לכנסת, בשנת  2000, הוא כמה הפוליטיקאים נמוכים. בטלוויזיה ובעיתונים הם נראו ענקים. במציאות נתניהו מטר שבעים וחמש, דוד לוי כנ"ל, ברק ולפיד קטני קומה, אריאל שרון הגדול מטר שישים ומשהו. כולם כמעט הביטו בך בגובה העיניים.

כן, הם בני אדם. לא יותר מאיתנו, ולאור דימויים בשנים האחרונות כדאי להזכיר שגם לא פחות. אין יצור מרתק יותר מהפוליטיקאי. יסלחו לי הכתבים המדיניים עם ניירות העמדה הארכניים, והכתבים הצבאיים עם התמרונים והתרגילים, וכתבי הפלילים עם החקירות והמעצרים. פוליטיקה היא צומת המפגש של ההיסטוריה, הפסיכולוגיה וההמון. שילוב של ספר היסטוריה, רומן ועיתון. והכנסת היא המקום שבו המפגש הזה מתרחש. ואין דרך טובה יותר להסתכל על הכנסת ויושביה מאשר במשקפיים של עיתונאי. נולדתי ב-1982 בבית שנשם חדשות. אני עיתונאי מאז גיל 16, במקומון הירושלמי "כל העיר", ובמשרה מלאה מאז גיל 18 בגל"צ.

סיקרתי את התחום הפוליטי מאז 2002, תחילה בגלי צה"ל ומאז 2006 גם בחדשות 2, הלא היא חברת החדשות. מחומת מגן להתנתקות, מניצחון שרון לאשפוזו, ממלחמת לבנון השנייה למבצעים בעזה, מלפיד האב ללפיד הבן, חקירות ואישומים ופרשות ומינויים והרבה לילות לבנים בכנסת. ולעיתונאים יש את ההזדמנות לראות את כל זה מהשורה הראשונה ביציע. היום, מלבד תפקיד הכתב הפוליטי של חדשות 2, אני כותב טור פוליטי ב"ידיעות אחרונות". באתר תוכלו למצוא מאות כתבות, פרשנויות, מאמרים, שידורים, תכניות ראיונות ותחקירים מהעשור האחרון. רובם המכריע מחברת החדשות, ביתי המקצועי, שהוא שילוב של בית ספר ומשפחה; אבל גם מ"מקור ראשון", ערוץ הכנסת, גלי צה"ל, מעריב, הארץ וכלי תקשורת אחרים. נשוי לרעות ואבא של עברי, ענר ואליענה.