החוק שמציע ביסמוט מהווה הליכה אחורה לעומת מה שהוסכם בליל אירן.

לא ברור למה. לחרדים אין באמת סיבה לא להסכים למה שהסכימו עליו אז, ובעיקר - אין להם לאן ללכת.

*שר החוץ סער: ״אנו יודעים בוודאות שחמאס יכול בקלות לשחרר מספר משמעותי של חטופים בהתאם להסכם. מה שהם עושים עכשיו זו הפרה יסודית של ההסכם״*

דובר צה"ל:

צה"ל חיסל את ראש המטה הכללי של צבא שלטון הטרור החות'י

במסגרת תקיפת צה"ל בה חוסלו בכירי שלטון הטרור החות'י ב-28 באוגוסט 2025, באמצעות חיל האוויר ובהכוונה מדויקת של אמ"ן, חוסל גם הרמטכ"ל החות'י, מחמד אלע׳מארי.

אלע׳מארי מונה לתפקיד הרמטכ"ל בשנת 2016 לאחר שורה ארוכה של תפקידים בכירים בשלטון הטרור החות'י.

לאורך השנים, אלע׳מארי היה שותף בבניין הכוח של צבא שלטון הטרור החות'י ולקח חלק מרכזי בהקמת מערך הטילאות של שלטון הטרור והקמת מערכי ייצור האמצעי לחימה.

במסגרת תפקידו, אלע׳מארי הוכשר על ידי מחבלי ארגוני הטרור חיזבאללה ומשמרות המהפכה בסוריה, לבנון ואיראן.

במהלך המלחמה, אלע׳מארי תיכנן והוציא לפועל מתווי שיגור טילי קרקע-קרקע, כלי טיס בלתי מאוישים וטילי שיוט לעבר מדינת ישראל וכן לעבר ספינות סחר אזרחיות בינלאומיות ששטו במרחב הים האדום ובכך גם הוביל לפגיעה בכלכלה העולמית.

חיסולו של הרמטכ"ל החות'י אלע׳מארי מהווה מכה קשה לצבא שלטון הטרור החות'י ולשרשרת הפיקוד שהוציאה מאות מתווי טרור נגד מדינת ישראל במהלך המלחמה.

צה"ל ימשיך לפעול נגד כל איום על אזרחי ישראל בכל מרחק בו יידרש.

טראמפ:

אם חמאס ימשיך להרוג אנשים בעזה, מה שאינו חלק מהעסקה, לא תהיה לנו ברירה אלא להיכנס ולהרוג אותם. תודה לכם על תשומת ליבכם לנושא הזה!

נתניהו בדיון סגור הערב: אנחנו יודעים בדיוק כמה חטופים חללים חמאס מחזיק אצלו. אם לא נקבל אותם - נדע לפעול בהתאם

נתניהו וטראמפ שוחחו על המשך הצעדים בעניין עזה

גל הירש למשפחות החטופים: הלחץ על חמאס יתעצם, לא אכנס לפרטים

חנן בן ארי עם בר קופרשטיין, שגב כלפון, יוסף חיים אוחנה, מקסים הרקין אלקנה בוחבוט וגלי וזיו ברמן ורום ברסלבסקי

אם הישראלים היו שומעים כיצד דיבר נשיא ארה"ב על החטופים, ספק גדול אם הוא היה זוכה לשאגות עידוד מקצה הכיכר ועד קצה במוצאי השבת האחרונה. להגיד שהם היו עבורו מטרה משנית יהיה לשון המעטה, וגם זה בלשון המעטה. טראמפ דגל בחיסול חמאס בדרך האמריקנית, ו־20 חטופים חיים (הוא תמיד התבלבל במספר שלהם והקטין אותו, מעניין מה פרויד היה אומר) נראו לו עניין שולי, נזק אגבי. רק באיחור הוא תפס עד כמה מדובר בעניין אסטרטגי עבור הישראלים, ולכן גם עבור ממשלתם. בארה"ב, נשיאים בדרך כלל חטפו ביקורת לא על כך שמיעטו להיפגש עם משפחות חטופים, אלא כשהרבו מדי לעשות זאת (לפרטים: "רונלד רייגן" בגוגל).
באחד הדיונים לפני מרכבות גדעון ב', נתניהו דיבר על השריטה שתיוותר בחברה הישראלית כשכוחותינו יכבשו את עזה במחיר חיי החטופים. יורשה לי להעריך שהוא לרגע לא באמת האמין שיגיע הרגע. כי בחודשים האחרונים, התפיסה של נתניהו ושל דרמר היתה שמבצע לכיבוש העיר עזה, אם יהיה, אולי יתחיל - אבל בוודאי לא יגיע לסיום. כבר נכתב כאן בחודשים האחרונים ש"משהו מתבשל" (28.08.25), ושבוע אחר כך: "לא בהכרח עסקה או כיבוש: יש סימנים שמתבשלת דרך שלישית" ("ועכשיו למשהו שונה לגמרי", 05.09.25).
והנה הסיפור של הכנת התבשיל: באביב האחרון, אחרי סיומה המוצלח של המלחמה באיראן, ישראל ניסתה לנצל את התנופה כדי להגיע לעסקה חלקית. הרעיון היה לשחרר מחצית מהחטופים, ובמהלך 60 ימי ההפוגה להגיע פחות או יותר לאותם התנאים שהושגו השבוע. אבל חמאס, בהשראת קמפיין ה"הרעבה" שהחל לתפוס תאוצה, סירב. הנשיא טראמפ, שעוד היה תחת רושם הניצחון באיראן, חשב שצה"ל יוכל לחסל את שאריות חמאס במהירות שבה ריסק את תוכנית הגרעין. השילוב של סרבנות חמאס ושאפתנות הנשיא הוביל את ישראל להחלטה להיכנס לעיר עזה.
את הרעיון נתן השר אבי דיכטר: כיבוש העיר זה סוף חמאס, אמר באחת הישיבות. הפלא התרחש כמעט מיידית: "עוד לפני שכוחותינו נכנסו לעיר", סיפר דרמר, "שלושה ימים של דיבורים על המבצע עשו את מה ששלושה חודשי משא ומתן נכשלו בו. חמאס הסכים לפתע לעסקה חלקית. אבל אז כבר נגמר הזמן". ישראל עמדה בפני שתי אפשרויות: אחת, לכבוש את שאריות הרצועה ולהקים ממשל צבאי בתמיכה אמריקנית. דרמר ונתניהו סברו שלכך צריך אחדות בעם וגיבוי מטראמפ. המרכיב הראשון לא התקיים, השני - בספק גדול. אפשרות שנייה היתה תוכנית בייצור ישראלי, בהובלה אמריקנית ובתמיכה ערבית.
הנשיא רייגן אמר פעם לאנשיו: אתם תכתבו את התוכניות, אני אהיה הפרזנטור שישווק אותן. כך היה גם בתוכנית הזו, כשדרמר בתפקיד הכותב. היה ברור שכל תוכנית שתוצג כישראלית תמות עוד בטרם לידתה. זה לא אומר שכל ציוץ היה מתואם, כך אמר השבוע השר בישיבת הקבינט, אבל בכל הנושאים הגדולים הלכנו יחד. החל משא ומתן מפרך עם מדינות המזרח התיכון. בסבב שנערך בניו יורק, נראה היה שאין סיכוי להכניס את כל הפילים האלה לפרייבט אחת. נציגי ישראל חזרו משם עם 17 הערות מהותיות של המדינות הסוניות, ואף הסכמה באופק.
ואז הגיע 9 בספטמבר. בשעת בוקר מוקדמת נערכה התייעצות טלפונית של שלושה בלבד על החיסול: רה"מ נתניהו, שר הביטחון כ"ץ והשר דרמר. שלושתם תמכו בתקיפה. הרבה עניינים עלו בהתייעצות, אבל אחד לא: איש מהם לא סבר שיש התחייבות ישראלית לקטארים להימנע מחיסול אנשי חמאס על אדמתם. נתניהו צלצל לנשיא טראמפ דקות לפני כן. הנשיא היה מנומנם אחרי ליל דיונים שהסתיים מאוחר, לקח זמן להשיג אותו. התקיפה יצאה לדרך.
עד עכשיו לא ברור איך חמקו בכירי חמאס מהתקיפה, אבל ברור שהיא קירבה את העסקה. בשבועות האחרונים כתבתי שזה היה החיסול הכושל הכי מוצלח, במובן שהוא אותת לקטארים שהמלחמה תגיע אליהם אם לא יפסיקו את המשחק הכפול. דרמר סבור אחרת. הוא קושר בין החיסול להסכם, אבל בדרך אחרת לחלוטין.

(המשך)
הקטארים, כך מתברר, היו משוכנעים שבהסכמתם לארח את שיחות המשא ומתן לעסקה הם קיבלו חסינות מישראל מפני תקיפות על אדמתם. מבחינתם זו היתה הפרה בוטה של התחייבות, ועלבונם היה כבד. קטאר לא הצליחה להביא עסקה זמן רב, אך בלסכל עסקאות היא לא רעה בכלל. "מדינת ספוילר", קראו לה בירושלים, שיכולה להרוס בקלות כל הסכם, כפי שעשתה לעסקת החטופים המצרית שהתגבשה באביב האחרון מעל לראשה.
קטאר היא מדינה מורכבת, כך אמר נתניהו לא מזמן. ממה היא מורכבת? בירושלים מתארים שתי רכבות שנוסעות מאחורי אותו קטר: האחת בהנהגת אמו ואחיו של השליט. היא תומכת האחים המוסלמים ושונאת ישראל מובהקת. השנייה - של ראש הממשלה וכמה בכירים אחרים, שוחרת התקרבות למערב. בערך באפריל זוהתה תפנית שמבצעת דוחא. היחסים עם ארה"ב התהדקו משמעותית, וחמאס, בן החסות המופרע, הפך לנטל ולכתם. כל מדינות ערב מיהרו להתייצב בוועידה של האמיר, גם מכעס על ישראל וגם מפחד מהשתלטות כחול־לבן על המזרח התיכון. הגאונות של האמריקנים היתה להמיר את האנרגיה השלילית הזו לדלק שיטיס את העסקה אל היעד. אתם רוצים שישראל תפסיק? אז בואו נסיים את המלחמה, אמרו למדינות הסוניות, וכך רתמו אותן אל מתווה שנראה היה בלתי אפשרי: מחויבות פאן־ערבית, כמעט פאן־מוסלמית, לחיסול הארגון. דרמר ניסח את ההתנצלות על מות איש הביטחון הקטארי, ובדוחא גמלו במחווה של רצון טוב עם מיתון דרמטי בקו העוין של "אל־ג'זירה".
יותר מלרתום אותם נגד חמאס, שעלה לכל העולם הערבי על העצבים, ההישג היה לרתום אותם למתווה שאין בו את הרשות הפלשתינית בעתיד הנראה לעין. זה מה שעיכב את האמירותים, למשל, מכניסה כבר לפני שנה וחצי. במובן מסוים זה החידוש הגדול: לפני התוכנית עזה היתה של הרשות הפלשתינית, וכעת היא ערבית־בינלאומית עד להודעה חדשה. הרשות כל כך שונאת את חמאס, עד שאמרה כן.
כן, יהיה פתרון שתי המדינות, כך אמר דרמר השבוע. אבל לא בין הירדן והים, אלא ברצועת עזה עצמה. התוכנית היא שכל עוד חמאס לא מתפרק מנשקו, השיקום מתחיל - אבל רק במחצית הרצועה שבשליטת ישראל. מה שלא עשו שנתיים של מלחמה יעשו כוחות השוק: איפה תרגיש האוכלוסייה שעדיף לחיות - בין החורבות תחת מגפי חמאס, או באזור משוקם עם בית ספר במימון אמירותי וקרוואן לכל משפחה?
האמריקנים מאמינים שזה מצב זמני, ומשוכנעים שחמאס יפורק מנשקו בהקדם. ישראל, כמובן, סקפטית הרבה יותר. תסבירו לי בבקשה, אמר להם הרמטכ"ל אייל זמיר באחת השיחות. הכוח הרב־לאומי שלכם, עם כמה פלוגות, מגיע למנהרה. אנשי חמאס חמושים שם. איך בדיוק זה מתפרק? מי ימסור את הנשק? ומה אם לא? אתם לא האמנתם שהשלב הראשון יקרה, אמרו האמריקנים, תאמינו שיקרה גם השלב השני. קצת אמונה, אמרו היהודים עם דגל ארה"ב על דש חליפתם ליהודים עם דגל ישראל.
הטור המלא בישראל היום:
https://go.amitsegal.co.il/vWajSM

בעקבות הפרת ההסכם: פעילי צו 9 משבשים בשעה זו את מעבר משאיות הסיוע לחמאס בדרכן למעבר כרם שלום

אלימות נגד חברי הכנסת אלמוג כהן וצבי סוכות שבאו לביר הדאג׳ אחרי שהתברר שיש שם חנות רחפנים, באיזור שבו עברו 150 (!) רחפנים ביום עם אמל״ח וציוד נוסף

בר קופרשטיין בשיחה עם מחט הנחל שנמצא ברפיח

‏טראמפ: צופה שמדינות נוספות יצטרפו להסכמי אברהם בקרוב, קורא לערב הסעודית ולמדינות אחרות להצטרף

הממשלה תצביע בראשון על מינוי כץ ולוין כשרים קבועים במשרדים החרדיים לשעבר. בלי מינוי קבע כל המינויים החרדיים בלשכות ייאלצו להתפטר.

הממשלה תצביע בראשון: שם המלחמה ישונה מ״חרבות ברזל״ ל״מלחמת התקומה״