ניפגש במאי
כמו נפתלי בנט, גם יוסף בורג המנוח כיהן כיושב־ראש מפלגה שסימנה בקלפי היה ב'. כשבנו, אברום, נטש את הבית הפוליטי והצטרף לשמאל, אמר לו אביו
11/04/2021
כמו נפתלי בנט, גם יוסף בורג המנוח כיהן כיושב־ראש מפלגה שסימנה בקלפי היה ב'. כשבנו, אברום, נטש את הבית הפוליטי והצטרף לשמאל, אמר לו אביו
טובי המוחות הפוליטיים מנסים כבר שבועות להבין מדוע נתניהו מעוניין לתקן את חוק החסינות. הרי כל קסמו של החוק הקיים הוא בכך שהוא, ובכן, כבר
מי שזוכר את האוויר המחושמל בנאום הניצחון של עמיר פרץ ב-2005; את האקסטזה הסוציאל-דמוקרטית בהכרזה על שלי יחימוביץ' ב-2011; את יצחק הרצוג מכתיר את עצמו
ברחבי ישראל, או יותר נכון: ברחבי גוש דן, יושבים עכשיו כמה אנשים מאוכזבים. הרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ; חברות הכנסת שלי יחימוביץ' וסתיו שפיר; אפילו
את כוחו הפוליטי שואב בנימין נתניהו משני מאגרים גדולים: מהחרדים כאן ומהיהודים שם. נתניהו נשען על תמיכת המפלגות החרדיות. כשזו אבדה לו ב-2003, בקיצוצים הגדולים
בעוד שבוע וחצי, בארבעה ביולי, יצאו חברי מפלגת העבודה לבחור את מי שיעמוד בראשם. למרות כישלונותיה החוזרים ונשנים של המפלגה בסקרים, לא פחות משמונה מתמודדים
אבל מה זה ייתן לי"? חמש המלים האלה הן התשובה של בנימין נתניהו לכל מי שמידפק לאחרונה על דלת לשכתו ומציע לו להקדים את הבחירות.
היא המשילה משלים שבהם לוהק למעשה ככלב, הוא קרא לה "נשיאת הפייסבוק האלימה והמסיתה". הוא הביס אותה בבחירות, היא השפילה אותו לאחריהן. אבל האם בסוף
אם ההיסטוריה חוזרת על עצמה בפעם הראשונה כטרגדיה ובפעם השנייה כפארסה, איך אמורים להתייחס לפעם החמישית? והשישית? והמאה? אולי כקומדיית מצבים. הדיווחים השבועיים על פריצת
אם צריך לסכם, או בלשון הפייסבוק – לאמלק, את עשרים שנותיו האחרונות של נתניהו, הן עמדו כולן תחת הסיפור הגדול של דוד וגוליית. אני דוד,
עמית סגל הוא הפרשן הפוליטי של חדשות 12 וידיעות אחרונות, המזוהה עם חשיפתן של חלק מהפרשיות הגדולות ביותר שהיו בשנים האחרונות בפוליטיקה הישראלית. בהרצאותיו מגלה סגל סודות קטנים מתוך התחקירים הגדולים: מה מרכיב את המכונה המשומנת שנקראת התקשורת, מיהם המושכים האמיתיים בחוטים של הפוליטיקה במדינה ומדוע תקשורת ופוליטיקה כרוכות זו בזו מזה שנים, בקשר שאי אפשר להתיר.
