על כנפי נצרים

וולקאם באק טו לבנון

מקובל לחשוב שבישראל מקווים שלא יהיו הפרות של הפסקת האש בלבנון. ייתכן שהמצב הוא הפוך. "לא רע לנו שיהיה פינג פונג של הפרות. פינג קטן שלהם – פונג עוצמתי שלנו. בסוף הם יבינו", אומר גורם ישראלי בכיר. זה קורה בזכות התפתחות חיובית מבחינתנו: לראשונה אחרי ארבעים שנה, ארצות הברית חוזרת ללבנון. אמנם רק כמה עשרות חיילים. לא מגפיים על הקרקע, יותר נכון: עם כרטיס אשראי על הקרקע. המימון לצבא לבנון קונה לוושינגטון מעמד חדש באזור, השפעה ומחויבות.

מצוידת בהסכמה אמריקנית לפעול באופן מיידי נגד סכנה ברורה ומיידית ובאופן עצמאי אחרי התרעה מראש בכל סכנה מתהווה שלא טופלה, מתפנה עכשיו ישראל לשתי המשימות הבאות: עזה וסעודיה.

באשר לעזה, עוד בחודש יולי התהוותה הסכמה עקרונית על עסקת חטופים חלקית. הבעיה הייתה שמאז חמאס חיכה בציפייה להסלמה אזורית: חיזבאללה, ואז ליל הטילים האיראני, ושוב חיזבאללה עם המבצע הקרקעי, ושוב איראן עם התגובה. כעת כשנכזבה התקווה למלחמת גוג ומגוג, הם יהיו פתוחים יותר לעסקה.

סעודיה היא הפרס הגדול עבור ישראל, תמונת הסיום למלחמה שהחלה בטבח בין בתי הקיבוצים ואמורה להסתיים בשלום אזורי במדשאות הבית הלבן. הרי הנורמליזציה בין ירושלים וריאד היא בדיוק מה שסינוואר ביקש למנוע. כל עוד הסעודים עומדים על דרישתם להסכם הגנה מחייב עם ארה"ב, ספק אם זה יקרה בחודשיים הקרובים, תחת הנשיא והסנאט היוצאים. לטראמפ אין עניין מיוחד לתת את ההישג הזה לאיש שניצח אותו ב־2020. העניין הוא שבסנאט חדש, ספק אם יימצאו הדמוקרטים שיעניקו את קולותיהם לשני השליש הדרושים, שכן גם טראמפ, גם בן סלמאן וגם נתניהו אינם בצמרת המנהיגים הנערצים על המפלגה.

בדרך יש מכשול נוסף והוא רף הדרישות של סעודיה בנושא הפלסטיני, שעלה מאוד מאז סבב המו"מ הקודם, בין היתר בגלל המלחמה בעזה. גם בריאד וגם בירושלים יש ציפיות גבוהות מדי בנושא. הסעודים שוב מקווים להביא ויתורים ישראלים משמעותיים, ואילו בימין הישראלי משוכנעים שבקרוב יגיע לפה מייק האקבי ויקים בית מקדש שלישי מכספי הסיוע האמריקני. מוטב לשני הצדדים להתפכח.

לילה ראשון בלי חיזבאללה

בשבוע שעבר פרצה שוב מלחמת ג' בג' – גורמים בגורמים. מי שמכונה "גורם בטחוני בכיר מאוד" אמר שיש אפשרות לראשונה לעסקה שבה ישחרר חמאס חטופים בלי לדרוש בתמורה את הפסקת המלחמה. לא חלפו כמה דקות ו"גורם בצוות המשא ומתן" נחר בבוז אנונימי ואמר: "קשקוש מקושקש, אין לזה שום בסיס בחומר".

שבוע חלף ונראה שדווקא ללעג לא היה בסיס. חמאס הלך שלשום לישון לילה ראשון בלי חיזבאללה. הוא נותר בדד, אולי מינוס כמה כטב"מים מעיראק ותימן. התוכנית הגדולה שלו, להשתמש בלבנון כדי לכפות את סיום המלחמה, כשלה. זמן להרהורים שניים אם גם השימוש בחטופים כדי לסיים את המלחמה נכשל.

החורף הגיע מוקדם לעזה, מציף את האוהלים. צה"ל הגיע לבית לאהיה, מרוקן את אחרוני המחבלים מצפון הרצועה. טראמפ מגיע בקרוב לבית הלבן. זה הרקע שגרם לנתניהו להבטיח בכנסת בשבוע שעבר שחרור עשרות חטופים.

יש להודות שלא רק חמאס מתגמש, אלא גם, להבדיל, האגף הניצי בקואליציה. אין דומה חזית לחזית, ובכל זאת – אם אפשר להגיע להפסקת אש בצפון תוך שמירת האפשרות לשוב ולהילחם, הרי שלשיטתם אפשר להגיע להפסקת אש בדרום בתנאים דומים. שוב, זה לא בדיוק אותו דבר: באופן אבסורדי, דווקא פירוזה דה-פאקטו של הרצועה מקורנטים ומרקטות מקשה על פינוי נתיב ההברחות בפילדלפי, שלא לאפשר את חידוש ההברחות, וכמובן שבעזה אין אופוזיציה לחמאס כמו שיש בלבנון לחיזבאללה. ההיסטוריה לא חוזרת אבל מתחרזת.

שרי הציונות הדתית, המפלגות החרדיות ורוב שרי הליכוד יתמכו בעסקה גם במחיר של שחרור רוצחים, הפוגה של שבועות ונסיגה חלקית וזמנית ברצועה. השאלה היא מהיכן: בציונות הדתית פרוזדור נצרים עלה לראש טבלת הנכסים האסטרטגיים, דוחק את ציר פילדלפי. חמאס מוטרד קשות מהגלייתו מצפון הרצועה יחד עם מאות אלפי תושבים שמצטופפים באוהלים. באופן מוזר, דווקא בשל בחירת טראמפ יקל על ישראל לסגת מפילדלפי לתקופה קצובה, עם הבטחה נשיאותית לחזור לשם. חזרה לציר נצרים תהיה קשה ומדממת בהרבה.

מלחמה נגד לחימה

אני בחופשת נ"ט, כתב לי הקצין נ' אחרי כמה שבועות של שתיקה. הוא שיגר צילומים, סרטונים ודיווחים מהשטח במשך שנה, עד שטיל חמאס פוצץ את הרכב שלו בג'בליה. התיעוד שהפיצו המחבלים מעיד ששרד בנס.

בבית החולים התפנה לכתוב את מסקנותיו, שכותרתן: "מטרת המלחמה היחידה היא להפסיק להילחם". גם כשחילצתי חיילים מתוך בית ממולכד שהתפוצץ זה היה בשביל החטופים. גם כשפרצנו צירים לג'בליה זה היה בשביל החטופים וגם כשטיהרנו שכונות ברפיח זה היה בשביל החטופים. אז למה אנחנו שומעים דרישה "תפסיקו את הלחימה ותחזירו את החטופים"?

קשה מאוד להילחם כבר שנה שלמה כמעט בלי הפסקה. יש מאבק יום יומי על אורך הנשימה של החיילים ועל תחזוקת הכלים. כבר יצא לי לראות טנקים שיוצאים להתקפה עם תותח שלא יורה או נמ"ר שיוצא להתקפה כשהוא יכול לנסוע רק ברוורס. המפקדים מתמודדים עם בעיות כאלה כל יום, אבל הם לא יכולים לעצור – כי יש חטופים.

אין לאף אחד אשליה שאפשר לחסל את כל מחבלי חמאס ברצועה, בשבוע אחד הרגנו שלושה מ"פים של אותה פלוגת חמאס, וגם אחריהם התמנה מ"פ חדש. צה"ל נלחם כרגע אך ורק בשביל שאפשר יהיה להפסיק את הלחימה בעסקה להחזרת החטופים. מישהו מכיר דרך להחזיר את החטופים אם צה"ל יחליט פתאום להפסיק להילחם?

כשיוצאים החוצה מהרצועה ורואים את השיח על "תוכניות ההתיישבות ברצועה" זה נראה כל כך מנותק מהמציאות. אין אף הכנה, תכנון, או אפילו מחשבה על זה בשטח. המלחמה היא רק בשביל לשמור על חיי החיילים, כי מי שעוצר חוטף.

אני לא מכיר חייל או מפקד שיסכים להמשיך להילחם אם תהיה על השולחן עסקה של החזרת כל החטופים ואני לא מכיר חייל או מפקד שיגיד שצריך להפסיק להילחם עד החזרת כל החטופים. אצלנו בפלוגה יש מתנחלים וקפלניסטים, חילונים וחרדים  וכולם מסכימים שזה לא משנה מה ממשלת ישראל אומרת או מה המפגינים אומרים, אם החמאס יסכים להחזרת כל החטופים הלחימה ברצועה תיפסק".

ומה אחרי עסקה, שאלתי אותו, האם חמאס לא יתחזק? "חמאס הוא כבר לא גוף שלטוני בעזה, הוא הכנופייה הכי חזקה בשטח, יש עוד כנופיות. גוף שלטוני מקבל את הכוח שלו מעצם העובדה שהאזרחים סרים למרותו, בין אם על ידי בחירות או פחד. בתמורה הגוף דואג לאזרחיו. חמאס לקח את עניין המרות אבל את האחריות מעביר לעולם, לאונר"א, לישראל. זו סמכות בלי אחריות. האתגר הגדול יהיה לגרום למי ששולט על הרצועה להסתדר בלי סיוע בין לאומי, מה שיחסל את חמאס".

חושך ועבודה בעיניים

זוכרים את תרחישי העלטה? לפני חמישה חודשים בלבד השמיע שאול גולדשטיין, מנכ"ל חברת נגה לניהול משק החשמל, תיאור בלהות. "אנחנו לא במצב טוב, אנחנו לא מוכנים למלחמה… נסראללה יכול להפיל בקלות את רשת החשמל בארץ… אחרי 72 שעות בלי חשמל – אי אפשר יהיה לגור בישראל".

חודש קודם פרסומת גדולה של "עומדים ביחד", ארגון שמאל שמטרתו האמיתית היא ליפול לחוד, הזהיר במודעת ענק: "מספר ההרוגים יגיע ל־15,000". ערן עציון, סגן ראש המל"ל לשעבר שמבט בחשבון הטוויטר שלו מעורר רצון לצעוק "תודה השם, המדינה הזו חיה בניסי ניסים", היה נחרץ יותר. ב־21 בספטמבר, כבר אחרי הביפרים ומכשירי הקשר, הוא התנבא: "ישראל מנסה לנתק בין לבנון לעזה, לא יקרה".

לתסריטי הבלהה הצטרף יאיר גולן, האיש שמאמין שעל כל סתירה פנימית אפשר לחפות בחיתוך דיבור אגרסיבי ובנזיפות: "מה ההיגיון בלחסל עוד בכיר חיזבאללה כאשר מה שבאמת נדרש הוא להביא לעסקת חטופים בדרום, הפסקת אש בדרום שתביא להפסקת אש בצפון, ולהביא לשינוי ממשלה במדינת ישראל לממשלה שהעם בוטח בה… מדינת ישראל כיום כשמערך המילואים והסדיר שחוקים עד דק לא באמת כשירה לפתוח במלחמה ארוכה נוספת בצפון. צריך לומר זאת ביושר ובכאב, אבל זה המצב כרגע".

שלשום ברדיו, אחרי הפסקת האש, שמעתי אותו צועק על המגיש ש"נתניהו פחדן, הוא לא אתגר את חיזבאללה". כשנתניהו שחור גולן לבן, כשנתניהו לבן גולן שחור.

נתניהו אכן פחד, אפילו פחד מאוד. בימים הראשונים של המלחמה נימק את התנגדותו למכת המנע בכך שגם היכולת השיורית של חיזבאללה תוביל לכך ש"תל אביב לא תישאר כמו שהכרתם אותה".

הפחד הזה עצר תקיפה בטהרן. הפחד הזה גרם לצה"ל לזייף פינוי פצועים כדי שנסראללה ירגיש שאיזן את המשוואה על הרג אחד מאנשיו. מדינה שידעה לפצח בונקרים עם 83 טון לא העזה לירות אפילו כדור גומי לאוהל חיזבאללה שהוצב בשטחנו.

הנה תחינה חרישית: שפעם אחת בחיינו, יגבש כל אחד את עמדתו במנותק מהשאלה אם זה טוב לנתניהו או רע לו, אם נתניהו בעד או נגד. כבר יותר מדי שנים אנחנו בתרחיש עלטה אינטלקטואלי.