חיבור וחיזור

מה עומד מאחורי פערי התגובה של ראשי ימינה לנאומו הפרובוקטיבי של שר החוץ * האם זהות היועמ״ש החדש תשפיע על התיקים הכי מפורסמים בישראל * עד מתי יחושו בני משפחת רבין שהמדינה שייכת להם * ואיך קשורה תחנת רדיו משתלחת לנפילת הימין הישראלי

חלוקי תפקידים

כשיאיר לפיד ירד מדוכן הנואמים, אחרי נאומו החריף נגד "ההתנקשות בדמוקרטיה" שכמעט ביצע, כדבריו, המחנה היריב בבחירות האחרונות, לחץ את ידו בחום ראש הממשלה. ראש הממשלה החליפי לא עדכן בתוכן הדברים הנפיץ. אבל אם נפתלי בנט לא אהב את הנאום שפעם היה יוצא נגדו, זה לא ניכר. מצלמות ערוץ הכנסת התמקדו בהבעות המזלזלות של ראש הממשלה למשמע נאום נתניהו, אבל כשהחליפי דיבר שמר על ארשת פניו הקפואה. מיד אחרי ישיבת האבל קיימו בנט ולפיד פגישת עבודה ארוכה בארבע עיניים. גם שם לא הושמעו הסתייגויות. רק למחרת, בלחץ הימין, פרסמה איילת שקד פוסט הסתייגות מהדברים, בלי לציין את ראש הממשלה החליפי בשמו. 

זו כבר הממשלה השנייה שמקים לפיד בראשות מי שמגדיר עצמו איש ימין. הוא בוודאי שם לב שבארצות הברית, צ'כיה וישראל מה שהפיל את הימין הוא הימין הרדיקלי. המלחמה על הבייס מרתיעה בסוף את מצביעי המרכז, שהם היחידים שבאמת מכריעים בחירות, ומזיזה אותם שמאלה. כך היה בארצות הברית עם טראמפ, כך בצ'כיה רק החודש, וכך גם בישראל. רק בזכות זאת הוא נשא את נאומו נגד בן־גביר ושותפיו לימין כשר חוץ ולא כראש האופוזיציה.

אבל האם בנט עדיין רואה עצמו חלק ממחנה הימין? את מלאכת שיקום הגשרים, אם טרם נהרסו לחלוטין, הוא מותיר שוב ושוב לאיילת שקד. האם זו חלוקת תפקידים בימינה, או הבדלי גישה?

שקד מאמינה עדיין ביכולת להביא מנדטים מהמחנה הלאומי בזכות קידום רעיונות ימניים ובלימת יוזמות שמאלניות. בנט סקפטי בהרבה. היא שגרירתו למחנה הלאומי, אבל הוא לא מתעתד להגיע לשם בקרוב לביקור ממלכתי.

כמו טעם החודש בגלידות, כך גם בחשדות לעריקה: בספטמבר העריכו בקואליציה ובאופוזיציה שבני גנץ הוא החוליה החלשה. באוקטובר זו איילת שקד. אלה עוקבים אחריה בתקווה שתפיל את הממשלה, ואלה בחשד ובחשש מטעם זהה. הראיות הנסיבתיות נערמות: התנגדות לחוק נתניהו של גדעון סער, התנגחויות עם יאיר לפיד, פגישות עם ראשי ערים של הליכוד.

ההיסטוריה מלמדת שאין לצפות לדרמה: בין בנט ושקד יש הבדלי טמפרמנט ופערי עמדות בתחומים רבים, אבל אלה מעולם לא הובילו אותם לגירושים. היא הלכה אחריו לבית היהודי, ואז לימין החדש, ואז לקמפיין ה"לא מתחייבים" עם ימינה ומשם כל הדרך לראשות הממשלה. לו רצתה, יכלה למנוע את הקמת הממשלה. למה שתפיל אותה עכשיו? נובמבר בפתח, בוודאי יימצא אז חשוד אחר במזימות פירוק.

מועמד לעסקה

פרקליט בכיר במשפט נתניהו שיתף השבוע בהערכתו העדכנית לגבי משך המשפט: תיק 4000 ייקח עוד שתי שנות משפט, תיק אלפיים ואלף שנה כל אחד, עוד חצי שנה לסיכומים ועוד שנה לכתיבת פסק הדין, שיתפרסם, לפיכך, בואכה 2027. כמה זה בשנים של כנסת? שתי מערכות בחירות? אולי שלוש?

יש הטוענים שבנימין נתניהו יישאר במערכת הפוליטית כל עוד יתנהל משפטו. יש הסבורים מנגד שפרישתו מתקרבת, מיד אחרי התקציב. אולי כדאי להוסיף עוד תאריך מפתח באמצע: בחודש פברואר הקרוב ייכנס לתפקידו היועץ המשפטי החדש לממשלה. מגעים קודמים לעסקה או חנינה בתיקי נתניהו התנפצו אל קרקע קשה וקפואה של חוסר אמון במשולש של היועמ"ש מנדלבליט, ראש הממשלה נתניהו והנשיא ריבלין. האחרון הוחלף ביצחק הרצוג, שרואה בסיום הסאגה משימה לאומית. ואילו מנדלבליט יפרוש בקרוב לטובת מועמד אחר.

יש שני סוגים של יועצים משפטיים: הראשונים נוטים להתעלם ממשפטים נפיצים שקודמיהם התניעו. זה לא תפוח האדמה שלהם. הסוג השני נדיר יותר: אלה שעשויים להתערב.

אחד השמות המוזכרים לתפקיד היועמ"ש הוא המשנה הנוכחי של מנדלבליט, רז נזרי, לכאורה שם מתאים מאין כמוהו לממשלה שמבקשת להציג אחדות ושיתוף פעולה: גם בשר מבשרה של המערכת, אבל גם בעל גישה שמרנית והבנה לדרך שבה פועלת המערכת הפוליטית.

כל מתווה אפשרי לעסקת טיעון כולל את הורדת סעיף השוחד בתיק 4000 ואת ביטול האישום נגד נתניהו בתיק 2000. זו הייתה העמדה של נזרי בדיונים הפנימיים בפרקליטות: הוא סבר שחילופי הדברים בין נתניהו ומוזס אינם מגיעים לפלילים, ושיהיה קשה מאוד להשיג הרשעה בשוחד בתיק וואלה, ועל כן יש להגיש אישום בשני סעיפים של מרמה והפרת אמונים. לכאורה, אם ייבחר, ייפתח הפתח לעסקה: שיקוליי המקצועיים מחייבים אותי להימנע מאפשרות שחלק מהאישומים יקרסו בבית המשפט, יוכל נזרי לומר. מה יעשה אז נתניהו? הרי לא ייתכן שזהות היועמ"ש הייתה אשתקד הדבר החשוב לו מכל, עד כדי פירוק הממשלה, וכעת לא מעניינת אותו זהות המועמד.

בימי בין השמשות שבין הממשלה הקודמת והנוכחית הבטיח בנט בכמה שיחות שאם ייבחר, הוא ישתמש בכוחו כראש הממשלה כדי להביא את הסאגה העגומה של תיקי נתניהו לסיומה בשנתה השישית. המציאות הקואליציונית שנוצרה נטלה ממנו כל השפעה על המינוי שמצוי כולו אצל שר המשפטים סער, והידרדרות יחסיו עם קודמו אינה תורמת למוטיבציה שלו לעסוק בכך על בסיס התנדבותי. השאלה חונה כולה אצל שר המשפטים: האם לסיכויים להגיע לעסקה יש משקל כלשהו בהליך מינוי היועץ? ואם כן, איזה?

היאיר נתניהו שלהם

הכותרות בישרו על "מהומה" בטקס חילופי ראש השב"כ. הקהל, כך דווח בחמישי שעבר, צעק על ראש האופוזיציה בנימין נתניהו שהתעלם מנוכחותו של ראש הממשלה נפתלי בנט, ולא טרח להזכיר אותו. בהמשך התברר שה"מהומה" הסתכמה בקריאות ביניים בודדות, הוויכוח היה אם נשמעה צעקה אחת או שתיים.

ובכן, שתיים. הראשון שהרים את קולו היה פרופסור אוריאל רייכמן, נשיא האוניברסיטה הנושאת את שמו. "יש פה גם ראש ממשלה", צעק לעבר נתניהו. "אחר כך קמתי והלכתי הביתה", אמר לי שלשום. "זו לא עוד התעלמות ילדותית, זו פגיעה בממלכתיות". הייתה עוד אחת שקראה כמוני, סיפר. שמה: דליה רבין.

כן כן, נתניהו ורבין, שבוע של צעקות ועימותים. ספק אם ראש האופוזיציה ידע מי התפרצה לעברו. התקשורת ודאי לא ידעה, ולראיה אופן הסיקר.

רבע מאה ועוד שנה של עוינות בין משפחת רבין ונתניהו הגיעה השבוע לשיא, או יותר נכון לשפל. הבת דליה הייתה פוליטיקאית מתחרה לנתניהו כסגנית שר במפלגת המרכז, הנכדה נעה רוטמן ניסתה להיבחר במפלגת המחנה הדמוקרטי של אהוד ברק חודשים ספורים אחרי שהשתלחה בנתניהו ללא בסיס עובדתי בטקס הממלכתי. ספק אם מישהו זוכר שהיו גם ימים אחרים: ערב הבחירות של 2009 הופיע נתניהו במסיבת עיתונאים משותפת עם יובל רבין, בנו של ראש הממשלה שנרצח. "אני תומך במסר של נתניהו, של הקמת ממשלת אחדות רחבה", אמר אז הבן, "זה מתאים לרוח אותה אמירה מפורסמת של אבי, זכרונו לברכה, שאמר 'אין מדינה ספייר'".

מאז זרם הרבה דם רע בנהר. צאצאים אחרים של המשפחה כמו יונתן בן ארצי, מאוששים את החשד שלכל ראש ממשלה היאיר נתניהו שלו. אחרי שאיחל לנתניהו למות מקורונה, בישר שהעם ניצח את שלטון היחיד, והודיע השבוע לציבור במאורגן שתמה תקופת האבל על סבו כי עכשיו יש ממשלה אחרת, נראה שמישהו במשפחה סבור שהמדינה ניתנה לו בחכירה לדורות. רבין, שצעקה לעבר נתניהו, איימה השבוע לנטוש, במנהג אדנות, שני ראיונות בערוצי הטלוויזיה, בנימוק המשונה "אתה לא תגרור אותי לדיון פוליטי".

הגל הרגיל

והרי חידה: באיזו תחנת רדיו נשמעות בחודשים האחרונים המתקפות הבוטות ביותר כלפי המתנחלים? גלי צה"ל? אולי כאן ב'? או שמא דווקא רדיו א־נאס?

ובכן, המתקפות הבוטות ביותר על ציבור המתנחלים נשמעות לאחרונה דווקא ברדיו שהוקם בחוק עבור המתיישבים, "גלי ישראל". תחנת הרדיו האזורית משמשת כעת כרדיו של אזור שיפוט אחר: שונאי הממשלה החדשה, תומכיה וכל מי שחשוד כתומכיה, או עבר לידם ברחוב. הכלל: כל אחד אשם עד שתוכח חפותו, וגם אז לא בטוח. הסרוגים חשודים בגלל כיפתו של ראש הממשלה ("הנוכל") ושותפתו שקד ("השפחה"). עלבונות הוטחו במתיישבי אביתר על הסכמתם להסדר עם הממשלה. אחר כך הוצמדו לכתב האישום החריף, באינדוקציה כנראה, מועצת יש"ע, ראש מועצת שומרון יוסי דגן, עיתונאים דתיים ומי לא. בנקוו"ד היה תיק אפילו על סטלין בכבודו ובעצמו, ובקרב כמה משדרי הימין כולם חשודים. לא מזמן הבחנתי ברשתות במתקפות אפילו על ערוץ 20, שחשוד כעת במשתפ"יות עם בנט. בסוף יגיעו גם לגלי ישראל. 

אי אפשר להתווכח עם הזעם המוצדק של מצביעי הימין, בפרט מצביעי הליכוד, אל מול מה שעוללו להם בנט ושקד. אבל בגלי ישראל הנבגדות היא לא תחושה אלא מודל עסקי. כבר שנים שיאיר לפיד הוא "אנאלפבית", מגישות טלויזיה הן "פוסטמות", עיתונאים ימניים "משרתים" ושרת הפנים "צ'יצ'ולינה". זו איננה תקלה, וזה איננו רק שדר אחד. המשטמה לאורך ולרוחב לוח השידורים נועדה לחולל טראפיק. המגיש שהושעה השבוע אחרי שהחמיא לחברת הכנסת שירלי פינטו במילים "סתומה, טיפשה, טוב שהיא חירשת" יכול להתקומם בצדק: הוא בסך הכל פלט באולפן את האוויר שנשם במסדרונות התחנה.

הימין הישראלי לא איבד את השלטון בגלל שהציבור קץ בעמדותיו, אלא בגלל שכמאתיים אלף מצביעי ימין מאסו בסגנון מאוס שנתפס משום מה כאות לימניות בוטחת. מתקפות כאלה, בסגנון כזה, רק מאריכות את ימי הממשלה, כשם שכל הגרבוזים והקוטלריות האריכו את שלטון הליכוד. עמדות לאומיות אינן חייבות לבוא עם תוספת של עלבונות וגידופים אישיים ירודים, ועיתונות אמיתית היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, לא האמסטף שלה.

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי