איזה מהלך מתכנן גוש השינוי כדי להיפטר מנתניהו במהירות * מה יבטיח את שרידותה של ממשלת מיעוט עתירת מחלוקות * אלו לקחים כדאי להפיק מפיילוט ברית האחים של 2013 * ולמה דווקא מסרונים אנונימיים חושפים את מצבו האמיתי של הליכוד
תפילת נעילה
החוק הראשון שתחוקק הכנסת העשרים וארבע כנראה לא יהיה חוק לבחירה ישירה, אלא שינוי אחר בחוק יסוד: הממשלה. אם תקום ממשלת בנט־לפיד, ההצעה הראשונה שתעביר תהיה הגבלת כהונת ראש ממשלה. עם הרוב הקואליציוני שלהם, יקבעו שאין לכהן יותר משמונה שנים, ומי שכיהן יותר משמונה שנים, לא יכהן עוד בתפקיד החל מהבחירות הבאות. יש אדם אחד כזה במדינת ישראל, לא כולל בן־גוריון שממנו נבצר מסיבות מובנות להתמודד שוב.
זה האיום המרכזי על נתניהו, זו הסיבה שבגללה לא ברור מדוע הוא דבק בהחלטתו המסתמנת להעדיף את ראשות האופוזיציה על פני מתן הכהונה הראשונה ברוטציה לאיש ימין אחר. לשלטון בישראל מגיעים בדרך כלל מהאופוזיציה, ונתניהו כבר עשה זאת פעמיים. אבל הנסיבות הפעם תהיינה שונות בתכלית השינוי: הליכוד לא יהיה סיעת אופוזיציה צעירה ולוחמנית, אלא מפלגה זקנה ומסוכסכת שהעומד בראשה מבלה יותר בבית המשפט מאשר בבית המחוקקים, וכנראה בלי יכולת חוקית לשוב ולהיבחר. הנאמנות של ברקת, רגב, וכל שאר בכירי הליכוד תמצה את עצמה. זה יהיה מחזה אכזרי. הליכוד כבר נראה בימים אלה כמו התככים שמאפיינים מסדרונות ארוכים של ארמונות מלוכה, כשהשליט חולה אנוש על מיטתו.
אדם שיש לו פטיש, כל הבעיות נראות לו כמו מסמר. ומי שהתרגל לתקוף את בנט, לא יכול לשנות את ההרגלים ולהבין שהבעיה העיקרית שלו בדרך להקמת הממשלה הייתה סמוטריץ'. במשך שנים, לש נתניהו את הציונות הדתית כראות עיניו, אבל עד לשבוע שעבר, בליכוד לא ידעו אפילו מי זו חברת הכנסת מיכל וודליגר, ומי האנשים הקרובים שדרכם אפשר להשפיע על אופיר סופר. זה כבר אבוד.
באין סמוטריץ', צלצל נתניהו לאנשים שאיתם לא דיבר עידן ועידנים: אחת מהן הייתה יו"ר העבודה, מרב מיכאלי. השיחה הייתה מנומסת מאוד בניסיון לשכנע את הראשה לתמוך בבחירה הישירה, אבל בסיומה, כשמיכאלי נכנסה לווטסאפ, היא גילתה שם שבזמן ששוחחה עם האב, צייץ הבן יאיר: "לכי קיבינימט". יועצי נתניהו שאליהם שלחה את צילום המסך נחרדו והתנצלו.
כיוון שישועת הימין לא תבוא ממיכאלי, ובשל העובדה שבכירי הליכוד סיגלו לעצמם זה כבר מניירות של שטיח, השאלה העיקרית היא מה יעשו ראשי המפלגות החרדיות בעשרת הימים שנותרו. דרעי וליצמן הם היחידים שמסוגלים לבוא לנתניהו ולהבהיר לו שהבטיחו ללכת רק איתו לקואליציה, אבל זה לא אומר שהבטיחו ללכת איתו לאופוזיציה. דרעי מהמהם לו בנימוס כמה המהומים על הצורך להעמיד איש ימין אחר ראשון ברוטציה, ליצמן אפילו לא את זה. הזמן הולך ואוזל: הצעות שאפשר היה להציע אתמול כבר אי אפשר היום, ומה שאפשר היום לא יספיק כדי להכניס את סער ובנט מחר. זו עשויה להיות שעת נעילה.
ממשלת העינוי
הסדרה הפוליטית הכי טובה ששודרה בטלויזיה אינה בהכרח "בית הקלפים" הבריטית או "הבית הלבן" האמריקנית, אלא יצירה דנית בשם "בורגן". היא מתארת את סיפורה של בירגיטה ניבורג, ראש מפלגה קטנה שאיכשהו, בגלל פלונטר פוליטי, הופכת בן לילה ראש ממשלת מיעוט ומתמרנת בקואליציה בלתי אפשרית, עתירת מפלגות. לעבודתה החדשה היא נוסעת באופניים, שם היא שותה תה ירוק מכוסות חרסינה עדינות.
בחודש הבא, בטמפרטורה מיוזעת בהרבה ובאלגנטיות של תור לקופה הראשית ברמי לוי, צפויה ישראל להפוך לסקנדינביה של המזרח התיכון. ממשלת בנט תסתפק בשלב הזה בהרבה פחות משלוש עונות. להקים – ונראה מה יהיה.
זו תהיה ממשלה שכל היבט בה יהיה תקדימי: היא תורכב מלא פחות משמונה סיעות, תמותג כ"ממשלת אחדות ישראלית", שם מעניין לממשלת הראשונה בהיסטוריה שתושבע כממשלת מיעוט, בראשות סיעת שלטון שיכולה להתכנס במונית שירות. בדרך כלל ראש הממשלה בוחר קואליציה, הפעם הקואליציה בוחרת לעצמה ראש ממשלה. מחלוקות בלתי ניתנות לגישור יאפיינו אותה מיומה הראשון. דוגמא קטנה: ימינה דרשה במגעים עם אנשי לפיד שבכל מסמך קואליציוני, תכונה הממשלה כ"ממשלת ימין". כמה שבועות של מו"מ וכבר אימצו בימינה את התיאוריות המגדריות המעודכנות של השמאל: לא חשוב מה אתה מבחינה פיזיולוגית, חשוב יותר איך אתה מגדיר את עצמך.
ובכל זאת, התקווה של נתניהו שהממשלה תיפול במהרה נשענת על זיכרון קצר. הממשלות היחידות שנפלו פה בדור האחרון עד מהרה, היו אלה שהעומד בראשן – אחד, בנימין נתניהו – בחר להפיל. בשאר המקרים, ממשלות האריכו בדרך כלל ימים מעבר לצפוי להן. ביום שבו הסתיימה מלחמת לבנון השנייה התרסק אולמרט לשבעה מנדטים בסקרים. אלה היו ימים רחוקים שבהם מספר כזה לא הצדיק שאיפות מלוכה. נתניהו עצמו, אז יו"ר האופוזיציה, היה משוכנע שמהפך הוא עניין של כמה שבועות. אבל אולמרט שרד עוד למעלה משנתיים, והיה ממשיך עוד שנה לולא הסתבך בפלילים. האם הממשלה הזו תהיה פופולרית? מן הסתם לא. אבל מורא הקלפיות הוא בדיוק מה שאמור להבטיח את שרידותה.
בנט ירצה בקיומה כדי למצות את השנתיים שלו כראש ממשלה. לפיד יתחזק אותה כדי להיכנס לתפקיד כשבנט יסיים. מרצ תחווה את מגע העור של כסאות מיניסטר אחרי עשרים שנה במדבר. נתניהו, המשקיף מבחוץ, יהיה סגולתה לאריכות ימים.
מחנה חיץ
הפיילוט לממשלת בנט־לפיד 2021 נערך לפני שמונה שנים, בשותפות בין שניהם בממשלת 2013. רגע לפני שממשלה כזו מתהווה על שולחן השרטוטים, כדאי להפיק לקחים מנסיבות קריסתה של ברית האחים.
יום אחד הציעה חברת הכנסת עדי קול מיש עתיד להעניק נקודת זיכוי ממס לזוגות להט"בים, אחת מאלפי הצעות חוק שמוגשות בכנסת ללא תשומת לב מיוחדת. לא במקרה הזה: ממשלת נתניהו־בנט־לפיד שותקה במשך שלושה שבועות בגלל המאבק על החוק. התחוללה סערה אדירה, שלא נפתרה עד שרבניו של אחרון הח"כים בבית היהודי הוכנס לנפתולי הניסוחים.
בנט הפנים את לקחי הממשלה ההיא, ונפטר מאז מהאגף החרד"לי של הציונות הדתית. הקריטריון הבולט בבחירת נציגיו הנוכחיים לכנסת היה נאמנות, כזו שאמורה לעמוד גם בלחץ הימני האדיר למנוע את הקמת הממשלה, וגם לאפשר את שרידותה לאחר שזו תקום. גם הנושא המדיני, שהיה אז בעיה בוערת, התפוגג. בנט כבר לא יחוש צורך לקבוע שהפלסטינים הם רסיס בישבן, ולפיד – להצהיר שהכסף נמצא בין יצהר ואיתמר.
אבל הדינמיקה לא השתנתה. כאז כן היום, בממשלה נטולת כל קוהרנטיות אידיאולוגית, הפיתוי של כל חבר כנסת הוא להוכיח מדי יום למחנה שלו שלא שכח את בית גידולו. שקד וכהנא יניפו את דגל השמרנות, סער ואלקין יצטרכו להוכיח לימין שהיו אותנטיים בדרישה לשינוי מערכת המשפט, מיכאלי והורביץ מנגד ייתקלו ביותר ויותר ביקורת על היותם מתחזקי ממשלת ימין, ודרכם להתמודד איתה תהיה שבירה שמאלה. לקחי קריסת הברית הם סגירה הרמטית, מראש, של כל המשרדים הנפיצים. והנה מחלוקת ראשונה: בשבוע הבא, כשיתחדשו המגעים להקמת הממשלה, מתכוונת יו"ר העבודה לדרוש לעצמה את תיק המשפטים. אם ליברמן מקבל את תיק האוצר עם שבעה מנדטים, ובנט את ראשות הממשלה, למה שדווקא היו"ר האישה היחידה תידחק לתיק הבריאות או השיכון?
הנושא המשפטי מסתמן כאיום מרכזי על קיום הממשלה הבאה. בשנה הבאה ימונה יועץ משפטי לממשלה, פרקליט מדינה, ושליש מבית המשפט העליון. אבל לא רק הוא: על הפרק חוק גיוס, חוק גיור, שלל נושאי דת ומדינה וכמובן חילוקי דעות חריפים על הדרך שבה יש להתמודד עם חזרת הסכם הגרעין עם איראן. אלה אתגרים קשים גם לממשלה שהשליטה הבלעדית בה בידי מחנה אחד, קל וחומר לכזו שמורכבת מבעלי מניות מיעוט.
דף מסרונים
בחודש שעבר הפך ניר ברקת למיליארדר הראשון בתולדות בית המחוקקים. בשבוע הבא הוא מתעתד לתבוע עוד מיליון שקלים. לא כדי להעשיר את קופתו, אלא במסגרת מאבק אפל שמתנהל בימים אלה בליכוד, ומסמן את העתיד של מפלגת השלטון בתריסר השנים האחרונות.
בחודש דצמבר האחרון רטטו מכשירי הטלפון של מתפקדי הליכוד שוב ושוב. "הבגידה של ברקת בליכוד וחבירתו מחדש לאלקין אחרי הבחירות תהיה הכואבת מכולם. אחרי גיל חמישים אנשים לא משתנים. קבוצת ירושלים בליכוד". כעבור יממה, עוד מסרון: "הנה הבגידה של גדעון באה, אבל הסכין שינעץ ברקת בנתניהו תכאב הרבה יותר". וכך, סדרת מסרונים ארוכה.
ברקת פנה לחברה ששיגרה את המסרונים וגילה שהמזמין שלהם הוא פעיל ליכוד זוטר, אדם נטול ממון וקשרים, שחשבונות הבנק שלו מוגבלים והוא אף מובטל. בתביעה לבית משפט השלום בירושלים טוען ברקת שטלבי הוא איש קש. "זו מערכה המאורגנת מלמעלה, עם אנשים בעלי ממון המסוגלים לעמוד בסכומים הנדרשים לחיסול פוליטי של איש היעד". גם אם ברקת לא נקב בשמותיהם של החשודים, ברור שהוא חושד בכמה מעמיתיו לצמרת מפלגת השלטון. יש חמישה־שישה בכירי ליכוד שרואים עצמם מועמדים לירושת נתניהו, ובברקת – את היריב הקשה מכולם. בסקרים הוא נהנה מעמדת הובלה, ומשאביו כמעט בלתי מוגבלים. הפייק ניוז שהופץ לגביו נועד לפגוע בו ערב תחילת מסע אפשרי לראשות הליכוד.
הפרקטיקה הזו, של מסרונים אנונימיים, הולכת ונעשית רווחת בליכוד בשנה האחרונה, ביחס הפוך לאומץ ליבם של הבכירים. הם מטיחים זה בזה האשמות לכיס האחורי של הג'ינס של מתפקדי התנועה.
ברקת מתכוון לתרום את הכסף שהוא מקווה להשיג בבית המשפט. מטרתו היא לחייב את הנתבע לחשוף במשפט את הגורם שעומד מאחורי הפרסומים, ובעיקר – לבלום את פרסומי המסרונים לקראת מה שנראה כעיתוי רגיש במיוחד בליכוד. נתניהו בוודאי מודע היטב לקרבות הדיאדוכים שמתנהלים תחתיו. זאת למרות שלא קיבל את המסרונים: הוא כנראה חבר הליכוד היחיד ללא טלפון סלולרי.
