כשסיקרתי בראשית המילניום את תחום התקשורת נוכחתי בתופעה מעניינת. המראיינים החדים והנוקבים ביותר התגלו כמרואיינים המתגוננים והנעלבים ביותר, וכתבים שחרטו את האמת על דגלם לא היססו להטעות כאשר הפכו ממסקרים למסוקרים.
תופעה דומה מתרחשת במשרד המשפטים ובמשטרת ישראל. לוחמים עזי נפש בתופעת ניגוד העניינים שוכחים את ניגודי העניינים שהם מצויים בהם; פרקליטים שמצטיינים באמירת אמת אל מוקדי הכוח נתפסים באי אמירת אמת בכל הנוגע לכוח המצוי בידם; פקידים שנואמים על חשיבותם הדמוקרטית העליונה של שומרי הסף נלחמים באותה עת ממש בשומרי הסף שלהם.
קחו למשל את רוני אלשיך, מפכ"ל וסופר. בראיונות עם צאת הביוגרפיה שלו, בעלת השם הסאטירי משהו "ערכים במבחן", הוא הבהיר שלא קיבל הארכה כיוון שלא הסכים להתיישר עם ראש הממשלה. אבל אותו אלשיך עצמו, ממש כמו שהוא טוען נגד נתניהו, התערב בזהות ראש הגוף שחוקר אותו. אלשיך תיעב את הנהלת מח"ש הקודמת, שהציקה לו בשתי חזיתות: היא קבעה שרוני ריטמן עבורו נלחם אכן הטריד מינית, והיא פסקה שיעקוב אבו אלקיעאן לא היה מחבל בן מוות אלא אזרח חף מפשע שנורה בידי שוטר.
מה שעשה נתניהו לאלשיך, עשה אלשיך למח"ש. "אתה יודע שיש לי ניסיון בפירוק ארגונים עוינים", צוטט כאומר לבכיר במחלקה, בעתירה שהוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי. המפכ"ל שנא במיוחד את סגן ראש הארגון, משה סעדה. יום אחד, לגמרי בטעות, העביר עוזר המפכ"ל לסעדה מסרון שקיבל: "תיכנס בסעאדה" נכתב שם (הטעות במקור). לא קשה לנחש מי ביקש להיכנס, ולמה.
בתפקידו כראש הגוף החוקר דרש אלשיך, ובצדק, עצמאות מוחלטת, אבל בתפקידו כראש הגוף הנחקר פעל כאחרון הפוליטיקאים נגד חוקריו. ערב אחד התנפל בצרחות על ראש מח"ש אורי כרמל, אדם ישר כסרגל שדרש לחקור את ההרג באום אל-חיראן. "מקווה שאתה בסדר אחרי אתמול", כתב שי ניצן לאחד הנוכחים למחרת האירוע. "עמדת באירוע בגבורה ובאיפוק וזה לא היה קל. היה רגע שחשבתי להזמין אמבולנס לאורי. שמור את הפה ליד העיתונאים". מסתבר שפרקליט המדינה סבר שתפקידו באירוע מסתכם במניעת הדלפות, לא חלילה בהעמדת המפכ"ל על מקומו באופן נחרץ.
הסיבה לכך הייתה ברורה גם קודם, אבל נחשפה השבוע במייל של שי ניצן בעניין אלקיעאן. כמעט כל הסתרה, הכחשה או טיוח כשרים כשהמטרה היא "אינטרסים של המדינה". האינטרסים האלה, כתב ניצן כמעט בפירוש, הם מניעת נשק הסברתי עוצמתי מהחשוד, לימים הנאשם, נתניהו. והרי אם לפי ניצן הכחשה לסיפור עיתונאי בתיק אלקיען היא הישג תודעתי שיש למנוע מראש הממשלה, קל וחומר שטיהור שמו של המנוח נגד עמדת אלשיך היה מהווה הישג יוצא דופן. ובלשונו של ראש מח"ש הקודם אורי כרמל "גורמי הפרקליטות שילבו ידיהם עם גורמי משטרת ישראל נוכח ההתקפות שגברו על רקע חקירות ראש הממשלה". שמו הטוב של יעקוב אלקיען זועק מהאדמה כבר ארבע שנים.
כשזה המצב הנפשי, הוכשר כל דבר מסריח. מומי למברגר, המשנה לפרקליט המדינה, סגר את התיק בפרשת ניגוד העניינים של ראש צוות החקירה של שרה נתניהו. במייל למח"ש היתמם: "ככל שהחוק נוקט בפעולות לטובת אותו חשוד כי אז אין ספק שמדובר בעבירה, אך אם אין כל אינדיקציות לכך". למברגר עצמו יודע את התשובה לתהייתו, ממש כמו שמורה לחשבון יודע ששתיים ועוד שתיים הם ארבע. אינספור פסיקות כבר קבעו שניגוד עניינים קיים גם במבחן האפשרות, לא רק במבחן התוצאה. אולמרט הורשע על סעיף דומה למרות שלא סטה מהשורה בהחלטותיו. כשפרקליטי נתניהו טענו אותו דבר בשימוע בתיקי 1000, 2000 ו-4000 – שנתניהו לא סטה מהשורה – למברגר עצמו דחה את הטענות בבוז.
בעוד מנדלבליט, ניצן ואלשיך מזהירים מפגיעה בעצמאות רשויות אכיפת החוק, הם אפשרו – חלקם במחדל וחלקם במעשה – את הרס המחלקה לחקירות שוטרים. בראש המחלקה הועמדה קרן בר מנחם, יקירתם של אלשיך וניצן. "התפקיד שלי זה לסייע למשטרת ישראל", התבטאה בשיחות סגורות. על התבטאויות קלות ערך מאלה הושפל ובוזה מבקר המדינה מתניהו אנגלמן כבובה של השלטון. מאז מספר התלונות למח"ש צולל, איש לא מעז להתלונן על הטרדות או מעשים לא כשרים. אין אלא להסיק, כתב בסרקזם סגנה של בר-מנחם, שכלו חוטאים מהארץ.
כן, יש מתפרה בצלאח א-דין, אבל בניגוד למה שסבורים אנשי הליכוד היא לא תופרת תיקים לפוליטיקאים – רק שכפ"צים למשפטנים. הם פירקו בשיטתיות כל גוף ביקורת אפקטיבי. זה החטא, ועונשו הוא שאל הארמגדון של עימות עם ראש ממשלה חזק ועוצמתי הגיעו רשויות אכיפת החוק בלי בקרה ובהלך רוח שכל הודאה בטעות תסלול את הדרך לקריסת התיק החשוב בתולדות המדינה. "זה יהיה הרס מערכת אכיפת החוק", התבטאו מקורבי מנדלבליט באשר לאפשרות של זיכוי מלא של נתניהו.
אבסורדי שאת הסיוע הגדול ביותר למאמצי הסנגוריה הלא קלים של נתניהו העניקה לו דווקא התביעה בהתנהלותה: גם בכשלים בתיקי האלפים, וגם בהכחשות הבלתי אמינות. הם כוללים רק בשנה האחרונה ניסיון לא חוקי להחלפת עורך דין של חשוד, מסירת תמלילים חלקיים בניסיון להסתיר זאת, תרגילי חקירה פליליים לעד מדינה, ואז הכחשת האירוע וניסיון להסתירו מהסנגורים. ספק אם זה יעזור לנתניהו במשפטו, אבל במשפט הציבור זה ודאי לא הזיק.
סרטון ויראלי ברשת הראה איך האורות דלקו כל הלילה במשרד המשפטים אחרי פרסום פרשת אלקיען וניגודי העניינים של החוקר. לא לישון מאוחר הם זקוקים, אלא להתעורר – ומוקדם ככל האפשר.
