שני ישראלים יוצאים מבית כנסת רפורמי, סיפר לי לא מזמן החוקר והעיתונאי דייויד מקובסקי בדיחה עדכנית. אחד מהם פונה לחברו, מבולבל, ושואל: תגיד, איך אומרים בעברית "תיקון עולם?"
צ'רצ'יל אמר פעם שהאמריקנים והבריטים הם שני עמים שהופרדו בידי שפה משותפת. היהודים האמריקניים והישראליים מופרדים בידי דת משותפת. הזרם השלט ביהדות שונה, הערכים היהודיים החשובים שונים, וכמובן גם ההצבעה שנגזרת מהם. כאשר הנשיא טראמפ אמר שהצבעה לדמוקרטים היא חוסר נאמנות לאור מעשיו שלו וההקצנה הפרוגרסיבית, רוב הישראלים הנהנו בהסכמה ורוב היהודים האמריקנים הזדעזעו. לאוזני המיעוט היהודי בארה"ב, האמירה הזו נשמעה כמו רמיזה מכוערת לנאמנות כפולה, עם הד אנטישמי עמום. לאוזני הרוב היהודי בישראל, כמו תרגום לאנגלית של "השמאל שכח מה זה להיות יהודים". נתניהו שואב את הסגנון מטראמפ, טראמפ מאמץ את האמירות של נתניהו.
נתניהו, כמו שאמר פעם שחקן כדורגל ידוע, מדבר שתי השפות. הוא שתק אחרי דברי טראמפ, ושתיקתו הייתה באנגלית. שלושה שבועות וחצי לפני הבחירות כאן, אין לראש הממשלה כוונה להתעמת עם נשיא שפועל למען נצחונו. החלטת ישראל בשבוע שעבר למנוע את כניסת צמד המחוקקות האנטישמיות מהמפלגה הדמוקרטית עמדה בניגוד לכוונתו המקורית של נתניהו אבל בהתאם לאינטרס של טראמפ. על סף שנת בחירות מכריעה הוא מעוניין לצייר את המפלגה היריבה כולה כראשידה טאליב.
לא מן הנמנע שנתניהו גם הסכים עם כל מילה של טראמפ. עד השנים האחרונות עוד השקיע מאמצים ניכרים באגף הליברלי של יהדות ארצות-הברית, אגף שהיה בצעירותו של נתניהו המצודה הרמה של ישראל באמריקה אבל מאז התרחק ממנה משמעותית. חלק מיועציו, למשל רן ברץ, דחקו בו לזנוח את האהבה הנושנה והאבודה הזו, ולהשקיע במקום זאת בכוחות העולים, האוונגליסטים וההיספנים. האם זניחת מתווה הכותל והברית ההדוקה עם טראמפ מעידים שאימץ את העצה?
ושאלה חשובה לא פחות: בהנחה שנתניהו אסר על ביקור השתיים לבקשת טראמפ, האם זו סחורה שקדמה לתשלום, או תשלום שקדם לסחורה? בדבריו עליהן ועל היהודים השבוע, הנשיא הזכיר את העברת השגרירות וההכרה ברמת-הגולן, שבוצעה ערב הבחירות באביב. אבל ציפורים טרנס אטלנטיות עקשניות לוחשות שמחווה משמעותית לא פחות בדרך. ברית הגנה? אולי, למרות שצה"ל מתנגד. החזרת פולארד? יכול להיות, למרות שאין לכך איתות. או שמא ביטול הצורך בויזות לישראלים? החלת החוק הישראלי על התנחלויות? ואולי אחד מאלה בתוספת ביקור של טראמפ בירושלים בתחילת החודש.
באמריקה קוראים לדרמות של הרגע האחרון בבחירות "הפתעת אוקטובר". טראמפ מכין לנתניהו, באריזת מתנה, הפתעת ספטמבר.
מתחפרפר בעמדתו
אם הייתה חפרפרת בכחול לבן, היא כנראה מתה משיעמום. מה כבר יכול לצאת מקמפיין שלא ממש מתנהל? החקירה המפוקפקת שהתנהלה במפלגה בשבועות האחרונים היא פרי הפוסט-טראומה של הבחירות האחרונות שבהן הכל דלף ובזמן אמת. בשבועות האחרונים הגיעה לגנץ חברת הכנסת עמר ינקלביץ. היא חזרה ממשלחת פרלמנטרית בארה"ב תחת הרושם הברור שמישהו עוקב אחריה. באותו זמן בערך נשכרו גם שירותי חברת החקירות.
קיומה של החקירה מלמד שבניגוד לטענות, למשל אלה של ח"כ יעלון, גם בצמרת המפלגה לא באמת חושבים שהליכוד שאב מידע באמצעות סייבר מהחדרים הסגורים. מקורבי גנץ הסבירו שהמידור של שאר צמרת הרשימה נועד למנוע דליפת מידע על עצם קיום החקירה, ובעצם להרדים את המדליף. מכאן נובע שגם החשד המקורי נפל שם על מישהו מבפנים.
בני גנץ צלח ב-2019 באורח פלאי שורת סקנדלים שהיו ממוטטים מועמדים חזקים ממנו. מפרשת הטלפון הפרוץ, דרך ההקלטות המביכות, וכלה בסכסוכים שמאיימים לקרוע את המפלגה – מאיימים, ובסבירות גבוהה גם יקיימו זמן קצר לאחר הבחירות. כחול לבן רצה פעמיים לכנסת, אך פעם שלישית לא תהיה. גנץ עבר במהלך החודשים הקצרים שלו בפוליטיקה תהליך ביביזציה מואץ: כאשר עינו אותו בפרסומים שליליים, כן עלה וכן פרץ. בוחריו לא התרשמו מדי – ולפי הסקרים השבוע עדיין לא מתרשמים – משובל הסקנדלים שמשתרך מאחורי הקוקפיט.
אבל לא לעולם חוסן לישראל: הפעם האלקטורט האנטי-ביביסטי נלהב פחות ומפוכח יותר באשר למשמעות ההצבעה למפלגה הגדולה. רשימה חפצת חיים לא יכולה להצליח כאשר היא מנהלת שני קמפיינים נפרדים, שכל אחד מתנהל במידור מוחלט מהשני. הח"כ האלמוני שנחשד על פי הפרסום ב"ידיעות אחרונות" באיסוף מידע על גנץ יכול לטעון לאליבי: אנשי יש עתיד כמעט לא מורשים להסתובב במטה שבו מתקבלות ההחלטות על הקמפיין.
ועוד הערות
הליכוד: גם בסוף שבוע של הכלה בעזה והחלה באוקראינה, הליכוד עדיין קפוא בסקרים: לא יורד משלושים, לא עולה על 32. המאבק מתנהל על מנדטים בודדים, בודדים מאוד. המטרה של נתניהו וגנץ היא בעיקר דיכוי חדוות ההצבעה של המחנה היריב באמצעות נגטיב חזק. הליכוד ינסה להביא אל הקלפי בפעם השנייה השנה את בתיה מאריאל ואריאל מבת ים כדי להגיע ל-61 מנדטים בגוש. איזה מספר אלסטי הוא 61: אך לפני שלוש שנים נתניהו כבר שקל בחירות מוקדמות בגלל תיעובו לקואליציה האנורקטית בת המספר הזה של חברים. אם יזכה איכשהו לשחזר את ההישג, הוא יתרווח בה כמו בממשלת אחדות מקיר לקיר.
ישראל ביתנו: ליברמן 2019 הוא מפלגת אווירה אבל בלי החסרונות: הרוח האנטי-חרדית נושבת בעורפו, אבל בניגוד לפייגלין או אורלי לוי בבחירות האחרונות הוא פחות חשוף לסכנת הצטמקות בימים האחרונים. התופעה הקרויה בשם המאוס "שתייה" פירושה הוא בסך הכל כשהבוחר משתכנע להעדיף את האינטרס הגושי האסטרטגי על פני הצבעה אופנתית. אצל ליברמן, ההצבעה האסטרטגית כבר בילט-אין. מי שתומך בו עושה זאת כי הוא רוצה ממשלת אחדות חילונית. אלמלא התיעוב בין ליברמן ונתניהו, אפשר היה לחשוב בטעות שכל המריבה ביניהם היא מזימת-ענק להגדלת גוש הימין. ישראל ביתנו, בוודאי אחרי חתימת הסכם העודפים עם כחול-לבן, שואבת לקרבה קולות שמאל-מרכז שמעולם לא חשבו להצביע למתנחל מנוקדים.
ימינה: בהנחה הסבירה שהפרסום על המגעים של איילת שקד לכניסה לליכוד הגיע ממפלגת השלטון, המטרה העיקרית שלו לא הייתה בהכרח לפגוע במספר המנדטים של ימינה. הרי מי שפרסום על עיסקת חסינות אפשרית מרתיע אותו הוא דווקא ימין רך שנתניהו עצמו מאוד רוצה שיישאר בגוש. כשמתפרסמים תמלילים שבהם שקד ומקורביה סוחרים בסוגיית החסינות והתיקים מול מקורבי רה"מ, הדבר מרחיק את שקד מחזרה למשרד המשפטים. "אני עוד אשוב", הבטיחה בטקס הפרידה מהתפקיד, אבל אחרי הפרסומים הלחץ עליה סביב החסינות והמעקב אחר כל התבטאות יהיו בלתי נסבלים. נתניהו היה מעדיף להרחיק אותה לתיק הכלכלה.
שקד עוברת מבחן התבגרות מואץ. כשקיבלה את המקום הראשון ב"ימינה" הסתכלו עליה הגברים הדתיים-לאומיים שתחתיה לא כיושבת-ראש אלא כנשיאה. יהיו שיגידו: נערת פוסטר. בנט בחר את חברי הכנסת של הימין החדש וקיבל את הזכות לתיק הבכיר בממשלה הבאה, פרץ וסמוטריץ' המשיכו מאז באין מפריע בשלל התבטאויות חרד"ליות כאילו אין קולות חילוניים להביא. המתקפה האגרסיבית מהליכוד מחייבת את שקד להפנים שהיא איננה הפנים של המפלגה, אלא הראש שלה. אם ברצונם להביא יותר משבעה-שמונה מנדטים מסכנים, היא תצטרך להילחם, והם יצטרכו להפנים שהיא המנהיגה שלהם.
ש"ס: לאורך הבחירות הקודמות אריה דרעי רקדה טנגו מסוכן עם אחוז החסימה. בבחירות הפתיעה עם שמונה מנדטים. כשדרעי נהנה עכשיו משבעה-שמונה מנדטים בסקרים, ועל רקע תודעת החירום החרדית אל מול האיום הליברמני, אין לשלול שהוא יפתיע שוב. הבחירות ייערכו בספטמבר, או בתרגום לש"סית: אלול. בניגוד לאשכנזים, הספרדים מתחילים להגיד סליחות בראש חודש אלול. רחבת הכותל נכבשת בחודש הזה מדי ערב באלפי מתפללים ספרדים. בפייסבוק קוראים לזה "פרסום מטורגט". כבר שנים שש"ס שולטת ברמה באלול בכותל. לרשותה עומדות שש-עשרה עצרות בחירות המוניות.
כמה יוסי
לפי דיווח בשבוע שעבר, נתניהו סימן שני מחליפים אפשריים: השגריר בוושינגטון רון דרמר וראש המוסד יוסי כהן. נתניהו, לא אלוף העולם בהכשרת יורשים, הכחיש בינתיים את הדיווח. אבל אם נשים את דרמר בצד, בתוך כמה שנים יוסי כהן בהחלט עשוי להיות האיש הראשון שמחליף את תואר ראש המוסד בתואר ראש הממשלה.
כהן הוא הידוען הראשון שבא בזמן אמת משורות הארגון החשאי. ככל הידוע, גם הראשון שהתראיין במהלך התפקיד (אם כי לשתי דקות, בעמידה, בחנוכת השגרירות בירושלים). כמו נתניהו, גם הוא עומד בראש מערכת שנים רבות ובכל זאת נחשב בה אאוטסיידר מובהק. בכירי המוסד הותיקים הסתייגו מסגנונו, הוא הסתייג מביצועיהם, והביא לסיום תפקידם של רוב מכריע של ראשי האגפים כבר בשנתו הראשונה בארגון. הם לא אהבו את תדמית הג'יימס בונד, את הויסקי, את המוחצנות (הכל במונחי המוסד, כמובן), הוא רצה יותר תעוזה.
פעם הישראלים אהבו להצביע לאלופים ורבי אלופים. אבל מאז ששדה המערכה השתנה וצה"ל כבר לא מנצח בשישה ימים צבאות אויב אלא מנהל מערכות התשה מול ארגוני טרור, להיות גנרל זה כבר פחות גליק. בבחירות האחרונות התמודדו בכחול-לבן שלושה רמטכ"לים ושני אלופים, אבל כמעט אף קול לא זז מימין לשמאל.
המוסד הוא סיפור אחר. זה ארגון עתיר תהילה ועטור הצלחות שהישראלים מעריצים. השילוב בין המסתורין של הארגון והפומביות הלא מקרית שניתנה לכמה מהצלחותיו האחרונות הפכה את כהן לסטאר. יריביו בקהיליית המודיעין, כמו גם כמה מיריביו הפוליטיים של נתניהו, מסתכלים בחשדנות על שיתוף הפעולה ביניהם, שפסגתו היא, כמובן, חשיפת ארכיון הגרעין האירני, תוך השפלת המשטר בטהרן. כהן נוהג לומר לא פעם שהערך הגבוה ביותר של מודיעין הוא בחשיפתו, ומסיבת העיתונאים של נתניהו ב-2018 עם הקלסרים הייתה דוגמא מובהקת כזו. הוא סייע לישראל כמעט מיידית בביטול הסכם הגרעין, וגם לתדמיתם של נתניהו וכהן זה כמובן לא הזיק. כחול לבן הודתה בבחירות האחרונות שבני גנץ חושד שהמוסד הדליף את פרשת הטלפון הפרוץ שלו, טענה שכמובן איננה נכונה אבל מעידה על הסביבה החשדנית שבה פועל כהן, הפעם גם בתוך גבולות ישראל.
אם לא די בזה אשתו דתיה-לאומית, משפחתו ימנית, הוא גדל בישיבה, מחזיק בנייד את המספרים האישיים של מנהיגי העולם, מתפרנס כבר דור שלם מגיוס אנשים והפעלתם לטובתו ומחזיק בעמדות ניציות לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כשתקופת הצינון שלו תיגמר, ב-2024 או קצת קודם לכן, יוסי כהן לא יגיע מעמדת נחיתות להתמודדות מול בכירי הליכוד. תהיה לו פחות מיומנות פוליטית אבל הרבה יותר אבק כוכבים וניסיון מדיני-בטחוני. הוא אפילו לא יצטרך לפשוט מדים. בחולצת הכפתורים הלבנה הנצחית הוא רק יצטרך להוסיף עניבה.
