לבקשת "החדשות" אישרה הצנזורה לפרסום כי דוח סודי של ועדת חוץ וביטחון התריע על קיום כור גרעיני בסוריה – שנתיים לפני שהמודיעין גילה אותו. המסמך חושף את החששות של הח"כים, וגם את הזלזול מצד מערכת הביטחון
בלעדי – הסוד שנחשף אחרי 14 שנים: לפני שלושה חודשים הותר לפרסום הסיפור המרתק של השמדת הכור הגרעיני בסוריה. בספטמבר 2007, מחו מטוסי חיל האוויר את מבנה הקובייה מעל פני האדמה והציבור קרא גם איך הכור התגלה – בזכות אקדח מעשן שהביא המוסד בחורף הקודם. אך מסמך סודי ביותר שהגיע לידי "החדשות" ועיקריו התפרסמו אמש (שלישי) לראשונה במהדורה המרכזית באישור הצנזורה, חושף כיצד עוד בשנת 2004 קומץ של חברי כנסת התריע בפני מערכת הביטחון: אסד מנסה לפתח אטום.
סיפור תקיפת הכור בסוריה מתחיל בלוב, לאחר שהמודיעין הישראלי לא הצליח לחשוף את תכנית הגרעין של קדאפי. "פרויקט גרעין צומח במדינה ערבית עוינת אצל מטורף כמו קדאפי ואנחנו לא יודעים, עד שמגלים לנו", שיחזר שר האנרגיה יובל שטייניץ, אז יושב הראש הטרי של ועדת החוץ והביטחון. בתמיכת חברים הוא מקים ועדת חקירה של הכישלון המודיעיני. במערכת הביטחון השתוללו עקב המהלך, ואף איימו להחרים בתגובה את הוועדה.
אבל לא כולם התרשמו שאכן היה כישלון מודיעני. הרמטכ"ל דאז משה (בוגי) יעלון הורה לצה"ל להחרים את דיוני הוועדה ואף שיגר מכתבים לח"כים נגד היו"ר. "מערכת הביטחון לא אוהבת אף אחד שלא מוחא לה כפיים, קל וחומר אם יש לו רק דרגות סמל", סיפר שטייניץ. אבל ההתנגדות הייתה נחרצת, ולמרות זאת דיוני הוועדה התקדמו. רשמית היא הייתה מיועדת לחקור את כישלונות הגרעין – גם בעירק וגם בלוב – אבל המטרה הסודית והאמיתית שלה הייתה למנוע כישלון גרעיני נוסף.
באותם ימים נשיא סוריה אסד חזר מדי פעם על ביטוי מסתורי: "צריך להגיע לאיזון אסטרטגי עם ישראל". "על איזה 'איזון אסטרטגי' יכולה סוריה להגיע לישראל מלבד בנשק לא קונבנציונלי?", תהה חיים רמון, חבר כנסת לשעבר שהיה חבר הוועדה. לדברי שטייניץ, במערכת הביטחון ניתחו אז את האמירה העמומה הזאת כניסיון לפתח טילים בליסטיים ונשק כימי.
"סבירות גבוהה לפרויקט גרעין-צבאי בסוריה"
הדוח הסודי שחיברה הוועדה הופץ בתשעה עותקים בלבד. הוא גם מעולם לא פורסם, ולבקשת "החדשות" הוא אושר על ידי הצנזורה: הוועדה שיגרה מכתב בהול, סודי ביותר, לראש הממשלה דאז אריאל שרון. "הנדון: הטיפול המודיעיני בסוגית הגרעין בסוריה". באותו דוח הוועדה כבר הצהירה בגלוי – לסורים יש כנראה כור גרעיני. "מניתוח כלל המידע המודיעיני עולה כי מתקיים, בסבירות גבוהה, פרויקט גרעין צבאי בסוריה", נכתב. "מאחר והנושא הוא בעל חשיבות אסטרטגית קיומית מהמעלה הראשונה, אבקש מראש הממשלה לקיים בדחיפות דיון כולל בנושא".
המשמעות של הדוח היא ששנתיים וחצי לפני אמ"ן ו-3 שנים לפני שהמוסד הביא את ראיית הזהב – בישראל כבר החלו לעלות חשדות שלסורים יש כור גרעיני. סופו של הסיפור כבר ידוע, תקיפת הכור הגרעיני בסוריה שהותרה לפרסום רק השנה, עשור לאחר מכן. אך האם ישראל הייתה חייבת להגיע ממש לרגע האחרון, כשהכור כבר כמעט חם? ואולי לזה התכוון ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו שציין שבטיפול בסוגיית הגרעין הסורי "היה כשל מודיעיני חמור"? מתישהו, אולי הודות ללחץ הכבד מוועדת החוץ והביטחון, באמ"ן ובמוסד התחילו לאתר מה שיגדירו לימים "נחילים של עשן". המוסד מצא לבסוף את ראיית הזהב, ובקבינט דלקו האורות מאז במשך לילות שלמים. הסוף כאמור, כבר ידוע.
תגובת האלוף (מיל') אהרון זאבי-פרקש:ממרחק השנים לא זכורים לי חילופי הדברים פי שתוארו בכתבה. יש לזכור את הרקע של התקופה: האינתיפאדה השנייה, התכנית האירנית, התעצמות חיזבאללה והחשד לקיומן של תוכניות גרעין במקומות נוספים במזרח התיכון. גם ביחס לתכנית הגרעין הלובית המצב רחוק מלהיות כישלון מודיעני כפי שנוצר הרושם במרוצת השנים. על רקע זאת ובהינתן המשאבים המוגבלים, היה צורך בתיעדוף לדברים אחרים".
