המתנה שקיבל נתניהו מטראמפ תשכיח את חוק המתנות?

עוד טרם כבו האורות במסגד אל אקצה שלשום כבר הועלתה תיאוריית הקשר שלפיה נאומו של נשיא ארצות הברית טראמפ נועד לחלץ את ראש הממשלה נתניהו ממצוקותיו הפליליות. מילא האמירה שלישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. האם גם לאמריקה יש רק מדיניות פנים-ישראלית?

נאומו המכונן של טראמפ נולד בשדות האוונגליזם האמריקני, זה שמתגורר בערים וכפרים בארה״ב עם שמות תנ״כיים (כולל חמישים ״ירושלים״). שגרירם לבית הלבן היה סגן הנשיא מייק פנס, אולי האדם הפרו ישראלי ביותר שישב אי פעם בבית הלבן. הבסיס הנלהב של בוחרי טראמפ רצה בצעד הזה, ומי שמחפש עוד כהונה לא ירצ לאכזב אותם.

יועצו לשעבר של נתניהו, רן ברץ, הסביר היטב בפוסט מנומק בפייסבוק מדוע נאום על ירושלים הוא סמל בלתי נחוץ, בטח בהשוואה למה שאנחנו באמת רוצים מארה״ב: סיוע אקטיבי להרחקת איראן, נטרול האיום הגרעיני, פגיעה בחיזבאללה והחלטות כלכליות דרמטיות.

שתיקתו הכמעט מוחלטת של נתניהו מעלה את השאלה אם היא כהודאה בצדקת דוברו לשעבר, או החלטה מחושבת לפעול בכל הכוח מאחורי הקלעים. כרביזיוניסט, נתניהו מאמין גדול במילים והצהרות בינלאומיות. הוא מאמין, בניגוד למתנחלים והמפאיניקים, שהגבול לא נקבע בידי המחרשה והמאחז אלא בהסכמים והסכמות.

אבל מאידך, בסיבובים הקודמים מאז בחירת טראמפ נראה היה שנתניהו לא פעל במיוחד למען המהלך. שלדון שורר, נציג המפלגה הרפובליקנית בישראל, הדהים לפני כשנה כשהסביר שהעברת השגרירות לירושלים נמנעה בגלל בקשה מירושלים. נתניהו עצמו סיפר השבוע לחברי ועדת החוץ והביטחון שהכרזה כזו עשויה להוביל להסלמה בטחונית, לא בדיוק פיזור קונפטי על מסיבתה של בירת ישראל.

ומאידך, לשכת ראש הממשלה הייתה מעודכנת בכל פרט מפרטי הנאום בבית הלבן. אפילו שעת השידור, שמונה בערב שעון ישראל, לא חשודה במקריות.

אפשר להניח שזה מה שקרה: טראמפ החליט כבר ביומו הראשון לעמוד בהבטחת הבחירות שלו כדי לבדל עצמו מממשלים קודמים ולרצות את הבייס שלו; הוא תכנן לעשות זאת כבר בינואר אבל קיבל איתותים מהערבים שזה צעד בעייתי, ומהישראלים – שיש דברים דחופים יותר. בחודש האחרון, כשהנשיא החליט ללכת על מהלך רטורי עם תחילתה של הנעה לפעולה מעשית, נתניהו ויד ימינו בארה״ב, רון דרמר, ניווטו את הטון, העיתוי והטקסט של ההצהרה הדרמטית. הם לבטח לא מצטערים על כך. הצהרת ירושלים והמעבר המסתמן גם של שגרירות צ׳כיה נראות כהישג דרמטי לראש הממשלה בשבוע שבו הוא שיווע למשהו אחר חוץ מחקירות וחשדות.

השאלה העיקרית היא אם תידרש תמורה ישראלית. מקורות בגבעות השומרון ובגבעת הקפיטול כאחד מרננים לאחרונה, מי בחשש ומי בתקווה, על צעדים ישראליים דרמטיים בנושא הפלסטיני. ההיגיון הפוליטי אומר שג׳ארד קושנר לא דיבר סתם בפורום סבן לפני שבוע על פתרון הסכסוך כמפתח לפיוס במזרח התיכון. וההיגיון המסחרי – שעל ההכרה בירושלים יידרש תשלום במטבע קשה.

ובכל זאת, ספק גדול אם כך יקרה. תומכי טראמפ לא ייראו בעין יפה לחץ אמריקני לויתורים. הפלסטינים לא רואים בעיניים אחרי ההשפלה הציונית שספגו מהנשיא. ואילו מה שנתניהו מוכן לשלם לא פגש ולא יפגוש את מה שמוכן אבו מאזן לקחת. צעדים טקטיים אולי, מהלך אסטרטגי של ויתורים נראה כמעט דמיוני.

שני אנשים מודאגים וחבולים נפגשו ביום שני האחרון לשיחה ממושכת. האחד איבד דקה קודם את יד ימינו הפוליטית ואת החוק שנועד להגן עליו, השני איבד בסוף השבוע שחלף אמינות וגם שישים אלף מצביעים, לפי הסקרים. בנימין נתניהו ומשה כחלון התכנסו כדי לברר אם יש עתיד לקשר שלהם.

פעולותיהם בתקופה האחרונה חושפות שבניגוד מוחלט לפרשנויות והניתוחים, הם אינם רוצים בבחירות. נתניהו מתדרך שאיננו חושש מהקלפי אבל במשבר השבת עשה שעות נוספות כדי לשמור על הקואליציה. כחלון משדר לכולם כבר שלוש שנים שהוא ישן בנעליים בממשלה, אבל בכל פעם שהושמע כלפיו איום בחירות הוא התיישר לימין הליכוד. המתבקש, לפיכך, הוא ששניהם יקדמו בצוותא את תקציב 2019, שאמור לעלות לממשלה בעוד חמישה שבועות, מהלך שיאפשר לכנסת הזו למלא את ימיה.

אבל זה לא כל כך פשוט.

חושב לעצמו נתניהו: כחלון קרס זה עתה תחת לחצה של הפגנה אחת בתל-אביב ומשך את תמיכתו בחוק ההמלצות. מי לידי יתקע שהוא לא יקרוס באופן דומה אחרי שתפורסמנה המלצות המשטרה עצמן? אולי במצב הזה עדיף כבר להקדים בחירות ולא להיגרר אליהן?

חושב לעצמו כחלון: בפעם המי יודע כמה יוזמה הזויה של הליכוד גרמה לי נזק ציבורי כבד. מי לידי יתקע שלא תגיע עוד אחת, ועוד אחת? אולי במצב הזה עדיף כבר ליזום בחירות ולא להיגרר אליהן אחרי שאיבדתי את שארית תומכיי במרכז?

בפגישה ביניהם מפלס החשדנות ירד. לא אכנס לתהליך של תקציב אם לא מסיימים אותו, אמר שר האוצר. אני מעוניין בתקציב הזה, השיב ראש הממשלה. מי ששמע מה היה בפגישה התרשם שנתניהו מעוניין להרחיק את הבחירות ככל האפשר. תן לי זמן, אמר בניסוח כזה או אחר, שיח השחיתות והחקירות חייב להצטנן ולהתחלף בסדר יום מדיני-בטחוני. הושט לי יד, השיב כחלון במילותיו שלו. והוא הבהיר: אני דורש להפסיק מיד עם כל החוקים הפרסונליים של הליכוד. ההצעות האלה מקצרות את ימי הקואליציה ופוגעות בעיקר בי.  למחרת, כמחווה של רצון טוב, הוא הופיע בכנס כלכלי והצהיר שמבחינתו "ראש הממשלה יתקשה להמשיך לאחר החלטת היועץ המשפטי לממשלה" – ובתרגום לעברית: אבל המלצת משטרה לכשעצמה איננה עילה לפירוק הממשלה.

אבל רגע המבחן עוד לפניהם. בעוד חודש או חודשיים, כשתתפרסמנה ההמלצות, יעמוד יו"ר כולנו בפני דילמה אכזרית: בוחריו, וגם חלק ניכר מסיעתו, ירצו בפירוק הממשלה. מכל סקר עולה ש-75 אחוזים ממצביעי כולנו אינם אוהבים את נתניהו. המפלגה עצמה היא בעצם תנועת מאוכזבי נתניהו. אם לא תעזוב את הממשלה, תימחק, יאמר לו האגף השמאלי במפלגתו. מאידך, כחלון זקוק לזמן נוסף כדי להביא הישגים כלכליים. אם תעזוב את הממשלה תקבל מחיאות כפיים לחצי יום, ואז תימחק, מזהירים אותו באגף הימני של כולנו. נתניהו מאמין שכחלון לא יעזוב. יש הבדל, חושבים בליכוד, בין בלימה פסיבית של חוק מוצע לבין הפלה אקטיבית של הממשלה. מהלך כזה יהיה סוף דרכו בימין, כולל האפשרות העתידית להתמודד על ראשות הליכוד אחרי עידן נתניהו.

ההכרעה של כחלון תלויה גם בתכניותיו העתידיות: האם להתמודד שוב לבדו, אולי מחוזק ביעלון? לחבור לליכוד? או אולי דווקא ללפיד? באפשרות האחרונה טמון גם בונוס מיוחד, מתוק מתוק: האפשרות לחסל את שנוא נפשו אבי גבאי. עד לפני כמה שבועות זה נראה דמיוני. כחלון לא סובל את כל מה שלפיד מייצג ולפיד משוכנע שכחלון הוא שר אוצר לא אמיץ שמבזבז את הכסף שהוא חסך בעמל רב. אבל הפוליטיקה כבר ראתה זיווגים משונים מאלה. חבירה עתידית ללפיד אחרי פירוק הממשלה על רקע שלטון החוק היא שובר שוויון של ממש. הרי בסקרים הנוכחיים כחלון כבר נספר בתוך גוש הימין. בלעדיו, הימין ניצב בפני משימה כמעט בלתי אפשרית.

אחרי שנה של הפגנות עקרות בפתח תקווה, עצרת מוצ"ש האחרון בתל אביב וההתמקדות בכחלון וסיעתו הייתה מהלך אופוזיציוני מרהיב. למחרת, הפיצו מארגני ההפגנה את הטלפון של שר האוצר וביקשו לשגר אליו ווטסאפים שקוראים לו לצאת נגד נתניהו. לשמחתו של כחלון, הוא השבית זה מכבר את הווטסאפ בטלפון הזה.

תם עידן ביטן?

הביקורת החריפה על עיתוי חקירתו של יושב ראש הקואליציה התמקדה במשטרה, אבל שכחה את מי שאישר אותה: על פי הנהלים, היועץ המשפטי לממשלה הוא זה שמאשר לחוקרים לזמן נבחר ציבור. למשטרה יש את בעיותיה שלה, חלקן נחשפו השבוע בדמות בכיר שמברך באופן הזוי על ההפגנה בתל אביב או חוקרת בתיקי נתניהו שפועלת בפייסבוק למען הצלחת העצרת. אבל מנדלבליט שונה: נתניהו, למשל, מקפיד מאוד בכבודו של היועץ. הוא משתדל לא לתקוף אותו, וככל הידוע גם משוכנע שהיועמ"ש יסגור את כל התיקים שתשגר אליו המשטרה. ראוי גם להזכיר שלשכת היועץ שמרה כמעט שנה בסוד מוחלט על תוכנם של תיקי נתניהו, ללא דליפה אחת.

ולכן כשדמות דיסקרטית, אחראית ועניינית כמנדלבליט מאשרת לחקור את יושב ראש הקואליציה ובכך להנחית מהלומת מוות על חוק ההמלצות, כנראה שיש לכך סיבה טובה. על פי ההדלפות מחדר החקירות, ביטן שרוי במצב משפטי נואש. חוקרי המשטרה נעצו אותו היטב וקירבו את הקריירה הפוליטית שלו אל מה שנראה כקיצה הבלתי נמנע. איזה עולם משונה: לפני חודש בלבד ביטן הבהיר שיקבל בקרוב תיק בממשלה מנתניהו, אבל בסוף חטף תיק פלילי מיאח"ה.

גם לבבות אטומים-למדי בכנסת נחמצו השבוע למראהו של ביטן החיוור צועד במליאה בין חקירה לחקירה. יו"ר סיעת הליכוד הוא דמות אהובה במסדרונות הכנסת. איתו אפשר לגנוב סוסים ובלעדיו יהיה קשה יותר להעביר תקציב וחקיקה.

אבל בדיעבד, צמד החוקים שקידם ביטן בחודשים האחרונים נראה מטריד למדי: חוק ההמלצות וחוק ההקלטות. על פי הידוע, חלק ניכר מהחומר המרשיע נגד יו"ר הקואליציה הושג בהקלטות, חלקן לפי השמועות בכנסת הוקלטו בידי דמות קרובה מאוד (מאוד מאוד) לביטן. בשלב מסוים הוא הסכים להחריג עיתונאים מהחוק, אבל להותיר בו אזרחים מהשורה. האם הוא חשב גם קצת על עצמו?

כשביטן נחקר בראשון ורביעי אבל בשני ושלישי מסתובב בכנסת כרגיל, האם זה אומר שהוא לא הבין שהחוקים השתנו, או שהעיתונאים לא מבינים שהחוקים השתנו? האם הוא לא קולט שהקריירה הציבורית שלו חוסלה ברגע שנמצאו כנראה בחשבונותיו מיליונים לא מוסברים? או שהעידן שבו פוליטיקאי הסתלק חיש קל מרגע שהסתבך חלף?

ההכרעה הקשה מונחת כעת לפתחו של ראש הממשלה. מתישהו הוא יצטרך להכריע אם להיפטר מביטן, בין אם כדי לקבל יו"ר קואליציה שלא ייעדר מימי חקיקה לטובת ביקורים כפויים בלוד, ובין אם כדי לבדל את עצמו מפוליטיקאי שמסובך עד צוואר. קל ונעים זה לא יהיה.