בעולם שבו כל הצעת חוק לא חלבית זוכה לתואר "מהלך אמיץ", זהבה גלאון נקטה השבוע מהלך אמיץ באמת: אמיץ, כי הוא מסכן את כסאה שלה.
גלאון מכהנת כיושבת־ראש מרצ חמש שנים; אם תרצה, היא תמשיך בתפקידה עוד עשרים שנה. אבל השבוע היא הכריזה על כוונתה להעביר את מרצ לשיטת הפריימריז הפתוחים: לא אלף חברי ועידה, לא כמה אלפי מתפקדים, אלא בחירות פתוחות: כל אזרח, גם אם לא הצביע מרצ מעולם, יבוא ויכריע מי יהיה היושב ראש ומי חברי הרשימה.
זהו ניסוי מעניין שלא נערך מעולם בישראל: אם פריימריז הם כמו מנוי לשלוש שנים על טלוויזיה בלוויין, פריימריז פתוחים הם מה שקוראים בפרסומות "ללא התחייבות". תשפיע עכשיו, תצטרף רק בהמשך, אם יתחשק לך.
גלאון הגיעה למסקנה שבלי דם חדש, בלי מועמדים חדשים, מרצ פשוט תנוהל אל שקיעתה הבלתי נמנעת. במפלגה הזהירו אותה מהשתלטות עוינת על המפלגה. ההיסטוריה מלמדת שהציבור הרחב לא משחק את משחקי "בית הקלפים" האלה, ולמפלגות שהוא לא מאמין בדרכן או לפחות במחנה הפוליטי שלהן הוא איננו מצטרף.
למרות שנים של מאמצים, תנועת "הליכודניקים החדשים" שמנסה לקחת את הליכוד שמאלה רשמה מספר מתפקדים זניח. ואם זה המצב במפלגת השלטון, ספק אם המוני מתנחלים ישתלטו על מפלגת אופוזיציה ענייה ומצומקת.
האקספרימנט הדומה ביותר עד היום נערך בבית היהודי ב־2012, מפלגה שכבר ליחכה את אחוז החסימה: רבבות המתפקדים החד־פעמיים חוללו מהפך, בעטו הביתה את ההנהגה העייפה והמזדקנת, ולמעשה עיצבו את הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות. גלאון תשמח לאמץ, הפעם הזו בלבד, את המדיניות של הבית היהודי.
(פורסם ב״מקור ראשון״)
