שירות המודיעין הרוסי ידוע בחיבתו הנושנה להאזין למנהיגים זרים שמבקרים במוסקבה. אנשיו בטח נתקפו בהלה כששמעו שוב ושוב את צמד המילים המסתורי "רמי סדן" בשיחות טלפון שקיים בנימין נתניהו עם ירושלים. מה מסמל הביטוי? קוד לתקיפה חשאית בסוריה? אולי מרגל בכיר שנתפס?
שיחת הטלפון עם אריה דרעי בבוקר שלישי, עם פרוץ הפרשה, הייתה העצבנית מכולם. כמות הדציבלים עלתה אפילו על השיחה שבה בישר דרעי לנתניהו לפני שנה על החלטתו להימנע מהכרעה במתווה הגז. שלוש שנים אני מחכה למינוי הזה, הרים ראש הממשלה את קולו. לא אתן, צעק דרעי. נכון להבוקר הם עדיין שיחקו פוקר, או, במקרה הזה, רמי.
זו הדילמה של נתניהו: ש"ס היא השותפה האסטרטגית המרכזית של הליכוד. לבית היהודי אין אפשרות ללכת עם השמאל, לדרעי דווקא כן ולכן צריך לשמור עליו היטב, וכפי שאירע לפני שנה וחצי – גם לפרק למענו ממשלה. איילת שקד דייקה כשאמרה לי שלשום שלבנט הליכוד לעולם לא היה סולח על משבר קואליציוני והחרמת הצבעות בגלל מינוי בחברה פרטית. אבל ערוץ עשר הוא בעיני נתניהו אויב אסטרטגי. ראש הממשלה ורעייתו לא יכולים לסבול את המחשבה של כניעה לחברת החדשות שאותה הם תופסים כבר שנים כמקור צרותיהם ומאגר אויביהם.
יושב ראש חדשות 10 איננו יושב ראש קוקה קולה. סמכויותיו מזכירות יותר את הנשיא ריבלין מאשר את הנשיא פוטין. גם אם ירצה מאוד, לא יוכל לעולם להשפיע על תחקירים נגד שרה נתניהו או המיקום במהדורה של פרשנות ביקורתית על ראש הממשלה. כל ניסיון שלו לפעול במערכת החדשות יוביל לכותרות ענק וישיג בדיוק את המטרה ההפוכה. במקרה הטוב, הוא קישוט להרמות כוסית לשנה החדשה.
סדן עצמו אינו מתאים לתפקיד יושב ראש חברת חדשות. עיסוקיו הקודמים כיחצ"ן ולוביסט לא רק שאינם מכשירים אותו לתפקיד, הם פוסלים אותו. גם בהנחה שדבריו הוצאו מהקשרם, הוא לא צריך להישפט ציבורית על גזענות אלא על היעדר שיקול דעת בנסיבות מחמירות. התעקשותו להישאר בתפקיד ללא שכר והשפעה מזכירה את קביעתו הנצחית של עגנון: "גדול הוא הכבוד שכדאי להתבזות בשבילו".
אז על מה המהומה הגדולה? זו אולי החידה הגדולה האופפת את יחסו של נתניהו לתקשורת הישראלית. כשר כלכלה הוא העביר את מתווה הגז; כשר אוצר הפך את המשק; כראש ממשלה ניהל מאבק חסר תקדים בבית הלבן. וכשר התקשורת? האם מישהו יכול להצביע על שינוי רדיקלי אחד שהוביל נתניהו בשנה האחרונה למען מדיניותו, ערכיו, עמדות הליכוד?
הנה לדוגמא אתר וואלה. תחקיר מטריד של עיתון "הארץ" חשף את עומק הקשרים בין נתניהו ובעלי וואלה, שאול אלוביץ'. אבל גם אחרי שנים של קשרים לא ראויים, וואלה הוא עדיין אתר שרחוק מלהיות שמרני. לא במינוני הסקס הנרחבים, לא בהרכב האנושי התל אביבי מאוד ולא בעמדות השמאל הרדיקליות של רבים מהכותבים. הרווח לנתניהו, כפי שגם עלה מהכתבה בהארץ, הוא בעיקר אזכורים מפרגנים לשרה נתניהו.
ובקיצור, הרצון של נתניהו להחזיק את התקשורת הוותיקה במקום רגיש נוגע פחות לעניינים אידיאולוגיים. אולי אפילו להפך: הטענה הרווחת בניתוחי בחירות 1996 ו-2015 היא שהמתקפות התקשורתיות על נתניהו רק סייעו לו ללכד סביבו את המחנה ולזכות בניצחונות מפתיעים. האם יכול להיות שלנתניהו נוח לשמר את ההגמוניה השמאלנית בתקשורת? כדאי גם לזכור שבשורת הזדמנויות בעבר הציע נתניהו תפקידים לעיתונאים מובילים בימין, כמו למשל מינוי אביב בושינסקי ב-1997 מכתב מדיני אוהד ברדיו לדוברו, או ההצעה לאראל סגל לקבל מקום בכיר ברשימת הליכוד.
ביום שלישי בערב, מעשה שטן, נקלע הזוג נתניהו לתיאטרון הבולשוי עם בעלי ערוץ 10, איל ההון לן בלווטניק. עולם הפוך: בכל העולם מיליארדרים משקיעים בכלי תקשורת לא כדי לעשות קופה, כי אין כזו, אלא כדי שהצעצוע היקר יעזור להם להדק קשרים חיוניים עם צמרת השלטון. מקורביו הישראליים הזהירו אותו שבמקרה של ישראל בכלל וערוץ 10 בפרט זה בדיוק ההפך. אבל בלווטניק החליט אחרת, וכך מצא את עצמו מנסה להימנע מקשר עין עם הזוג. כמו קודמו בערוץ רון לאודר הוא לומד שבמבנה שוק התקשורת המקומי בעלות על ערוץ טלויזיה לא משפרת את היחסים עם השלטון, אלא רק פוגעת בהם. עוד מוקדם לדעת אם אלה חדשות רעות מאוד, או טובות מאוד, לתקשורת הישראלית.
(פורסם ב"מקור ראשון")
